תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק ב

א ואשא את-עיניי, וארא; והנה, ארבע קרנות.  ב ואומר, אל-המלאך הדובר בי--מה-אלה; ויאמר אליי--אלה הקרנות אשר זירו את-יהודה, את-ישראל וירושלים.  {ס}

ג ויראני יהוה, ארבעה חרשים.  ד ואומר, מה אלה באים לעשות; ויאמר לאמור, אלה הקרנות אשר-זירו את-יהודה כפי-איש לא-נשא ראשו, ויבואו אלה להחריד אותם, ליידות את-קרנות הגויים הנושאים קרן אל-ארץ יהודה לזרותה.  {ס}

ה ואשא עיניי וארא, והנה-איש; ובידו, חבל מידה.  ו ואומר, אנה אתה הולך; ויאמר אליי, למוד את-ירושלים, לראות כמה-רוחבה, וכמה אורכה.  ז והנה, המלאך הדובר בי--יוצא; ומלאך אחר, יוצא לקראתו.  ח ויאמר אליו--רוץ דבר אל-הנער הלז, לאמור:  פרזות תשב ירושלים, מרוב אדם ובהמה בתוכה.  ט ואני אהיה-לה נאום-יהוה, חומת אש סביב; ולכבוד, אהיה בתוכה.  {פ}

י הוי הוי, ונוסו מארץ צפון--נאום-יהוה:  כי כארבע רוחות השמיים, פירשתי אתכם--נאום-יהוה.  יא הוי ציון, הימלטי--יושבת, בת-בבל.  {ס}

יב כי כה אמר, יהוה צבאות, אחר כבוד, שלחני אל-הגויים השוללים אתכם:  כי הנוגע בכם, נוגע בבבת עינו.  יג כי הנני מניף את-ידי, עליהם, והיו שלל, לעבדיהם; וידעתם, כי-יהוה צבאות שלחני.  {ס}

יד רוני ושמחי, בת-ציון--כי הנני-בא ושכנתי בתוכך, נאום-יהוה.  טו ונלוו גויים רבים אל-יהוה ביום ההוא, והיו לי לעם; ושכנתי בתוכך--וידעת, כי-יהוה צבאות שלחני אלייך.  טז ונחל יהוה את-יהודה חלקו, על אדמת הקודש; ובחר עוד, בירושלים.  יז הס כל-בשר, מפני יהוה--כי ניעור, ממעון קודשו.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?