תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק ז

א ויהי בשנת ארבע, לדריווש המלך; היה דבר-יהוה אל-זכריה, בארבעה לחודש התשיעי--בכסליו.  ב וישלח, בית-אל, שראצר, ורגם מלך ואנשיו--לחלות, את-פני יהוה.  ג לאמור, אל-הכוהנים אשר לבית-יהוה צבאות, ואל-הנביאים, לאמור:  האבכה, בחודש החמישי--הינזר, כאשר עשיתי זה כמה שנים.  {פ}

ד ויהי דבר-יהוה צבאות, אליי לאמור.  ה אמור אל-כל-עם הארץ, ואל-הכוהנים לאמור:  כי-צמתם וספוד בחמישי ובשביעי, וזה שבעים שנה--הצום צמתוני, אני.  ו וכי תאכלו, וכי תשתו--הלוא אתם האוכלים, ואתם השותים.  ז הלוא את-הדברים, אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשונים, בהיות ירושלים יושבת ושלווה, ועריה סביבותיה; והנגב והשפילה, יושב.  {פ}

ח ויהי, דבר-יהוה, אל-זכריה, לאמור.  ט כה אמר יהוה צבאות, לאמור:  משפט אמת, שפוטו, וחסד ורחמים, עשו איש את-אחיו.  י ואלמנה ויתום גר ועני, אל-תעשוקו; ורעת איש אחיו, אל-תחשבו בלבבכם.  יא וימאנו להקשיב, וייתנו כתף סוררת; ואוזניהם, הכבידו משמוע.  יב וליבם שמו שמיר, משמוע את-התורה ואת-הדברים אשר שלח יהוה צבאות ברוחו, ביד, הנביאים הראשונים; ויהי קצף גדול, מאת יהוה צבאות.  יג ויהי כאשר-קרא, ולא שמעו:  כן יקראו ולא אשמע, אמר יהוה צבאות.  יד ואסערם, על כל-הגויים אשר לא-ידעום, והארץ נשמה אחריהם, מעובר ומשב; וישימו ארץ-חמדה, לשמה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?