תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק ט

א משא דבר-יהוה בארץ חדרך, ודמשק מנוחתו:  כי ליהוה עין אדם, וכול שבטי ישראל.  ב וגם-חמת, תגבול-בה; צור וצידון, כי חכמה מאוד.  ג ותיבן צור מצור, לה; ותצבור-כסף, כעפר, וחרוץ, כטיט חוצות.  ד הנה אדוניי יורישנה, והכה בים חילה; והיא, באש תיאכל.  ה תרא אשקלון ותירא, ועזה ותחיל מאוד, ועקרון, כי-הוביש מבטה; ואבד מלך מעזה, ואשקלון לא תשב.  ו וישב ממזר, באשדוד; והכרתי, גאון פלשתים.  ז והסירותי דמיו מפיו, ושיקוציו מבין שיניו, ונשאר גם-הוא, לאלוהינו; והיה כאלוף ביהודה, ועקרון כיבוסי.  ח וחניתי לביתי מצבה מעובר ומשב, ולא-יעבור עליהם עוד נוגש:  כי עתה, ראיתי בעיניי.  {ס}

ט גילי מאוד בת-ציון, הריעי בת ירושלים, הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא; עני ורוכב על-חמור, ועל-עיר בן-אתונות.  י והכרתי-רכב מאפריים, וסוס מירושלים, ונכרתה קשת מלחמה, ודיבר שלום לגויים; ומושלו מים עד-ים, ומנהר עד-אפסי-ארץ.  יא גם-את בדם-בריתך, שילחתי אסירייך מבור, אין מים, בו.  יב שובו, לביצרון, אסירי, התקווה; גם-היום, מגיד משנה אשיב לך.  יג כי-דרכתי לי יהודה, קשת מילאתי אפריים, ועוררתי בנייך ציון, על-בנייך יוון; ושמתיך, כחרב גיבור.  יד ויהוה עליהם ייראה, ויצא כברק חיצו; ואדוניי יהוה בשופר יתקע, והלך בסערות תימן.  טו יהוה צבאות, יגן עליהם, ואכלו וכבשו אבני-קלע, ושתו המו כמו-יין; ומלאו, כמזרק--כזווייות, מזבח.  טז והושיעם יהוה אלוהיהם, ביום ההוא--כצאן עמו:  כי, אבני-נזר, מתנוססות, על-אדמתו.  יז כי מה-טובו, ומה-יופייו--דגן, בחורים, ותירוש, ינובב בתולות.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?