תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


זכריה פרק יא

א פתח לבנון, דלתיך; ותאכל אש, בארזיך.  ב היליל ברוש כי-נפל ארז, אשר אדירים שודדו; הילילו אלוני בשן, כי ירד יער הבציר.  ג קול יללת הרועים, כי שודדה אדרתם; קול שאגת כפירים, כי שודד גאון הירדן.  {פ}

ד כה אמר, יהוה אלוהיי:  רעה, את-צאן ההריגה.  ה אשר קוניהן יהרגון, ולא יאשמו, ומוכריהן יאמר, ברוך יהוה ואעשיר; ורועיהם, לא יחמול עליהן.  ו כי לא אחמול עוד, על-יושבי הארץ--נאום-יהוה; והנה אנוכי ממציא את-האדם, איש ביד-ריעהו וביד מלכו, וכיתתו את-הארץ, ולא אציל מידם.  ז וארעה את-צאן ההריגה, לכן עניי הצאן; ואקח-לי שני מקלות, לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, וארעה, את-הצאן.  ח ואכחיד את-שלושת הרועים, בירח אחד; ותקצר נפשי בהם, וגם-נפשם בחלה בי.  ט ואומר, לא ארעה אתכם; המתה תמות, והנכחדת תיכחד, והנשארות, תאכלנה אישה את-בשר רעותה.  י ואקח את-מקלי את-נועם, ואגדע אותו--להפר, את-בריתי, אשר כרתי, את-כל-העמים.  יא ותופר, ביום ההוא; ויידעו כן עניי הצאן, השומרים אותי, כי דבר-יהוה, הוא.  {ס}

יב ואומר אליהם, אם-טוב בעיניכם הבו שכרי--ואם-לא חדלו; וישקלו את-שכרי, שלושים כסף.  יג ויאמר יהוה אליי, השליכהו אל-היוצר, אדר היקר, אשר יקרתי מעליהם; ואקחה שלושים הכסף, ואשליך אותו בית יהוה אל-היוצר.  יד ואגדע את-מקלי השני, את החובלים--להפר, את-האחווה, בין יהודה, ובין ישראל.  {פ}

טו ויאמר יהוה, אליי:  עוד קח-לך, כלי רועה אווילי.  טז כי הנה-אנוכי מקים רועה בארץ, הנכחדות לא-יפקוד הנער לא-יבקש, והנשברת, לא ירפא; הניצבה, לא יכלכל, ובשר הבריאה יאכל, ופרסיהן יפרק.  יז הוי רועי האליל עוזבי הצאן, חרב על-זרועו ועל-עין ימינו; זרועו יבוש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - זכריה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


יש לך שאלה או הערה?