תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב


איוב פרק לג

א  ואולם--שמע-נא איוב מיליי;    וכל-דבריי האזינה.
ב  הנה-נא, פתחתי פי;    דיברה לשוני בחיכי.
ג  יושר-ליבי אמריי;    ודעת שפתיי, ברור מיללו.
ד  רוח-אל עשתני;    ונשמת שדיי תחייני.
ה  אם-תוכל השיבני;    ערכה לפניי, התייצבה.
ו  הן-אני כפיך לאל;    מחומר, קורצתי גם-אני.
ז  הנה אימתי, לא תבעתך;    ואכפי, עליך לא-יכבד.
ח  אך, אמרת באוזניי;    וקול מילין אשמע.
ט  זך אני, בלי-פשע:    חף אנוכי; ולא עוון לי.
י  הן תנואות, עליי ימצא;    יחשבני לאויב לו.
יא  ישם בסד רגליי;    ישמור, כל-אורחותיי.
יב  הן-זאת לא-צדקת אענך:    כי-ירבה אלוה, מאנוש.
יג  מדוע, אליו ריבות:    כי כל-דבריו, לא יענה.
יד  כי-באחת ידבר-אל;    ובשתיים, לא ישורנה.
טו  בחלום, חזיון לילה--בנפול תרדמה, על-אנשים;    בתנומות, עלי משכב.
טז  אז יגלה, אוזן אנשים;    ובמוסרם יחתום.
יז  להסיר, אדם מעשה;    וגווה מגבר יכסה.
יח  יחשוך נפשו, מני-שחת;    וחיתו, מעבור בשלח.
יט  והוכח במכאוב, על-משכבו;    ורוב עצמיו איתן.
כ  וזיהמתו חיתו לחם;    ונפשו, מאכל תאווה.
כא  ייכל בשרו מרואי;    ושופו עצמותיו, לא רואו.
כב  ותקרב לשחת נפשו;    וחיתו, לממיתים.
כג  אם-יש עליו, מלאך--מליץ, אחד מני-אלף:    להגיד לאדם יושרו.
כד  ויחוננו--ויאמר, פדעהו מרדת שחת;    מצאתי כופר.
כה  רוטפש בשרו מנוער;    ישוב, לימי עלומיו.
כו  יעתר אל-אלוה, וירצהו,    וירא פניו, בתרועה;
וישב לאנוש,    צדקתו.
כז  ישור, על-אנשים, ויאמר, חטאתי וישר העוויתי;    ולא-שווה לי.
כח  פדה נפשו, מעבור בשחת;    וחיתו, באור תראה.
כט  הן-כל-אלה, יפעל-אל--    פעמיים שלוש עם-גבר.
ל  להשיב נפשו, מני-שחת--    ליאור, באור החיים.
לא  הקשב איוב שמע-לי;    החרש, ואנוכי אדבר.
לב  אם-יש-מילין השיבני;    דבר, כי-חפצתי צדקך.
לג  אם-אין, אתה שמע-לי;    החרש, ואאלפך חכמה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איוב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב


יש לך שאלה או הערה?