תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


משלי פרק ה

א  בני, לחכמתי הקשיבה;    לתבונתי, הט-אוזנך.
ב  לשמור מזימות;    ודעת, שפתיך ינצורו.
ג  כי נופת תיטופנה, שפתי זרה;    וחלק משמן חיכה.
ד  ואחריתה, מרה כלענה;    חדה, כחרב פייות.
ה  רגליה, יורדות מוות;    שאול, צעדיה יתמוכו.
ו  אורח חיים, פן-תפלס;    נעו מעגלותיה, לא תדע.

ז  ועתה בנים, שמעו-לי;    ואל-תסורו, מאמרי-פי.
ח  הרחק מעליה דרכך;    ואל-תקרב, אל-פתח ביתה.
ט  פן-תיתן לאחרים הודך;    ושנותיך, לאכזרי.
י  פן-ישבעו זרים כוחך;    ועצביך, בבית נוכרי.
יא  ונהמת באחריתך;    בכלות בשרך, ושארך.
יב  ואמרת--איך, שנאתי מוסר;    ותוכחת, נאץ ליבי.
יג  ולא-שמעתי, בקול מוריי;    ולמלמדיי, לא-הטיתי אוזני.
יד  כמעט, הייתי בכל-רע--    בתוך קהל ועדה.
טו  שתה-מים מבורך;    ונוזלים, מתוך בארך.
טז  יפוצו מעיינותיך חוצה;    ברחובות, פלגי-מים.
יז  יהיו-לך לבדך;    ואין לזרים איתך.
יח  יהי-מקורך ברוך;    ושמח, מאשת נעוריך.
יט  איילת אהבים,    ויעלת-חן:
דדיה, ירווך בכל-עת;    באהבתה, תשגה תמיד.
כ  ולמה תשגה בני בזרה;    ותחבק, חיק נוכרייה.
כא  כי נוכח, עיני יהוה--דרכי-איש;    וכל-מעגלותיו מפלס.
כב  עוונותיו--ילכדונו את-הרשע;    ובחבלי חטאתו, ייתמך.
כג  הוא--ימות, באין מוסר;    וברוב איוולתו ישגה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


יש לך שאלה או הערה?