תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


משלי פרק לא

א  דברי, למואל מלך--    משא, אשר-ייסרתו אימו.
ב  מה-ברי, ומה-בר-בטני;    ומה, בר-נדריי.
ג  אל-תיתן לנשים חילך;    ודרכיך, למחות מלכין.
ד  אל למלכים, למואל--אל למלכים שתה-יין;    ולרוזנים, אי שיכר.
ה  פן-ישתה, וישכח מחוקק;    וישנה, דין כל-בני-עוני.
ו  תנו-שיכר לאובד;    ויין, למרי נפש.
ז  ישתה, וישכח רישו;    ועמלו, לא יזכור-עוד.

ח  פתח-פיך לאילם;    אל-דין, כל-בני חלוף.
ט  פתח-פיך שפוט-צדק;    ודין, עני ואביון.

י  אשת-חיל, מי ימצא;    ורחוק מפנינים מכרה.
יא  בטח בה, לב בעלה;    ושלל, לא יחסר.
יב  גמלתהו טוב ולא-רע--    כול, ימי חייה.
יג  דרשה, צמר ופשתים;    ותעש, בחפץ כפיה.
יד  הייתה, כאונייות סוחר;    ממרחק, תביא לחמה.
טו  ותקם, בעוד לילה--ותיתן טרף לביתה;    וחוק, לנערותיה.
טז  זממה שדה, ותיקחהו;    מפרי כפיה, נטעה כרם.
יז  חגרה בעוז מותניה;    ותאמץ, זרועותיה.
יח  טעמה, כי-טוב סחרה;    לא-יכבה בלילה נרה.
יט  ידיה, שילחה בכישור;    וכפיה, תמכו פלך.
כ  כפה, פרשה לעני;    וידיה, שילחה לאביון.
כא  לא-תירא לביתה משלג:    כי כל-ביתה, לבוש שנים.
כב  מרבדים עשתה-לה;    שש וארגמן לבושה.
כג  נודע בשערים בעלה;    בשבתו, עם-זקני-ארץ.
כד  סדין עשתה, ותמכור;    וחגור, נתנה לכנעני.
כה  עוז-והדר לבושה;    ותשחק, ליום אחרון.
כו  פיה, פתחה בחכמה;    ותורת חסד, על-לשונה.
כז  צופייה, הליכות ביתה;    ולחם עצלות, לא תאכל.
כח  קמו בניה, ויאשרוה;    בעלה, ויהללה.
כט  רבות בנות, עשו חיל;    ואת, עלית על-כולנה.
ל  שקר החן, והבל היופי:    אישה יראת-יהוה, היא תתהלל.
לא  תנו-לה, מפרי ידיה;    ויהללוה בשערים מעשיה.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - משלי - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא


יש לך שאלה או הערה?