תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


שיר השירים פרק ו

א אנה הלך דודך, היפה בנשים; אנה פנה דודך, ונבקשנו עימך.  ב דודי ירד לגנו, לערוגות הבושם--לרעות, בגנים, וללקוט, שושנים.  ג אני לדודי ודודי לי, הרועה בשושנים.  {ס}

ד יפה את רעייתי כתרצה, נאוה כירושלים; איומה, כנדגלות.  ה הסבי עינייך מנגדי, שהם הרהיבוני; שערך כעדר העיזים, שגלשו מן-הגלעד.  ו שינייך כעדר הרחלים, שעלו מן-הרחצה:  שכולם, מתאימות, ושכולה, אין בהם.  ז כפלח הרימון רקתך, מבעד לצמתך.  ח שישים המה מלכות, ושמונים פילגשים; ועלמות, אין מספר.  ט אחת היא, יונתי תמתי--אחת היא לאימה, ברה היא ליולדתה; ראוה בנות ויאשרוה, מלכות ופילגשים ויהללוה.  {ס}

י מי-זאת הנשקפה, כמו-שחר:  יפה כלבנה, ברה כחמה--איומה, כנדגלות.  {ס}

יא אל-גינת אגוז ירדתי, לראות באיבי הנחל; לראות הפרחה הגפן, הנצו הרימונים.  יב לא ידעתי--נפשי שמתני, מרכבות עמי נדיב.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שיר השירים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?