תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


קוהלת פרק ב

א אמרתי אני בליבי, לכה-נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; והנה גם-הוא, הבל.  ב לשחוק, אמרתי מהולל; ולשמחה, מה-זו עושה.  ג תרתי בליבי, למשוך ביין את-בשרי; וליבי נוהג בחכמה, ולאחוז בסכלות--עד אשר-אראה אי-זה טוב לבני האדם אשר יעשו תחת השמיים, מספר ימי חייהם.  ד הגדלתי, מעשיי:  בניתי לי בתים, נטעתי לי כרמים.  ה עשיתי לי, גנות ופרדסים; ונטעתי בהם, עץ כל-פרי.  ו עשיתי לי, בריכות מים--להשקות מהם, יער צומח עצים.  ז קניתי עבדים ושפחות, ובני-בית היה לי; גם מקנה בקר וצאן הרבה היה לי, מכול שהיו לפניי בירושלים.  ח כנסתי לי גם-כסף וזהב, וסגולת מלכים והמדינות; עשיתי לי שרים ושרות, ותענוגות בני האדם--שידה ושידות.  ט וגדלתי והוספתי, מכול שהיה לפניי בירושלים; אף חכמתי, עמדה לי.  י וכול אשר שאלו עיניי, לא אצלתי מהם:  לא-מנעתי את-ליבי מכל-שמחה, כי-ליבי שמח מכל-עמלי, וזה-היה חלקי, מכל-עמלי.  יא ופניתי אני, בכל-מעשיי שעשו ידיי, ובעמל, שעמלתי לעשות; והנה הכול הבל ורעות רוח, ואין יתרון תחת השמש.  יב ופניתי אני לראות חכמה, והוללות וסכלות:  כי מה האדם, שיבוא אחרי המלך, את אשר-כבר, עשוהו.  יג וראיתי אני, שיש יתרון לחכמה מן-הסכלות--כיתרון האור, מן-החושך.  יד החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך; וידעתי גם-אני, שמקרה אחד יקרה את-כולם.  טו ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם-אני יקרני, ולמה חכמתי אני, אז יותר; ודיברתי בליבי, שגם-זה הבל.  טז כי אין זכרון לחכם עם-הכסיל, לעולם:  בשכבר הימים הבאים, הכול נשכח, ואיך ימות החכם, עם-הכסיל.  יז ושנאתי, את-החיים--כי רע עליי המעשה, שנעשה תחת השמש:  כי-הכול הבל, ורעות רוח.  יח ושנאתי אני את-כל-עמלי, שאני עמל תחת השמש:  שאניחנו, לאדם שיהיה אחריי.  יט ומי יודע, החכם יהיה או סכל, וישלט בכל-עמלי, שעמלתי ושחכמתי תחת השמש; גם-זה, הבל.  כ וסבותי אני, לייאש את-ליבי--על, כל-העמל, שעמלתי, תחת השמש.  כא כי-יש אדם, שעמלו בחכמה ובדעת--ובכשרון; ולאדם שלא עמל-בו, ייתננו חלקו--גם-זה הבל, ורעה רבה.  כב כי מה-הווה לאדם, בכל-עמלו, וברעיון, ליבו--שהוא עמל, תחת השמש.  כג כי כל-ימיו מכאובים, וכעס עניינו--גם-בלילה, לא-שכב ליבו; גם-זה, הבל הוא.  כד אין-טוב באדם שיאכל ושתה, והראה את-נפשו טוב בעמלו; גם-זו ראיתי אני, כי מיד האלוהים היא.  כה כי מי יאכל ומי יחוש, חוץ ממני.  כו כי לאדם שטוב לפניו, נתן חכמה ודעת ושמחה; ולחוטא נתן עניין לאסוף ולכנוס, לתת לטוב לפני האלוהים--גם-זה הבל, ורעות רוח.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?