תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


קוהלת פרק ט

א כי את-כל-זה נתתי אל-ליבי, ולבור את-כל-זה, אשר הצדיקים והחכמים ועבדיהם, ביד האלוהים; גם-אהבה גם-שנאה, אין יודע האדם--הכול, לפניהם.  ב הכול כאשר לכול, מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא, ולזובח, ולאשר איננו זובח:  כטוב, כחוטא--הנשבע, כאשר שבועה ירא.  ג זה רע, בכול אשר-נעשה תחת השמש--כי-מקרה אחד, לכול; וגם לב בני-האדם מלא-רע והוללות בלבבם, בחייהם, ואחריו, אל-המתים.  ד כי-מי אשר יחובר, אל כל-החיים יש ביטחון:  כי-לכלב חי הוא טוב, מן-האריה המת.  ה כי החיים יודעים, שימותו; והמתים אינם יודעים מאומה, ואין-עוד להם שכר--כי נשכח, זכרם.  ו גם אהבתם גם-שנאתם גם-קנאתם, כבר אבדה; וחלק אין-להם עוד לעולם, בכול אשר-נעשה תחת השמש.  ז לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב-טוב יינך:  כי כבר, רצה האלוהים את-מעשיך.  ח בכל-עת, יהיו בגדיך לבנים; ושמן, על-ראשך אל-יחסר.  ט ראה חיים עם-אישה אשר-אהבת, כל-ימי חיי הבלך, אשר נתן-לך תחת השמש, כול ימי הבלך:  כי הוא חלקך, בחיים, ובעמלך, אשר-אתה עמל תחת השמש.  י כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחך--עשה:  כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה.  {ס}

יא שבתי וראה תחת-השמש, כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים לחם וגם לא לנבונים עושר, וגם לא ליודעים, חן:  כי-עת ופגע, יקרה את-כולם.  יב כי גם לא-יידע האדם את-עיתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים, האחוזות בפח; כהם, יוקשים בני האדם, לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום.  יג גם-זו ראיתי חכמה, תחת השמש; וגדולה היא, אליי.  יד עיר קטנה, ואנשים בה מעט; ובא-אליה מלך גדול, וסבב אותה, ובנה עליה, מצודים גדולים.  טו ומצא בה, איש מסכן חכם, ומילט-הוא את-העיר, בחכמתו; ואדם לא זכר, את-האיש המסכן ההוא.  טז ואמרתי אני, טובה חכמה מגבורה; וחכמת המסכן בזויה, ודבריו אינם נשמעים.  יז דברי חכמים, בנחת נשמעים--מזעקת מושל, בכסילים.  יח טובה חכמה, מכלי קרב; וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה.


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - קוהלת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?