תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה


איכה פרק ד

א איכה יועם זהב, ישנה הכתם הטוב; תשתפכנה, אבני-קודש, בראש, כל-חוצות.  {ס}  ב בני ציון היקרים, המסולאים בפז--איכה נחשבו לנבלי-חרש, מעשה ידי יוצר.  {ס}  ג גם-תנים חלצו שד, היניקו גוריהן; בת-עמי לאכזר, כיענים במדבר.  {ס}  ד דבק לשון יונק אל-חיכו, בצמא; עוללים שאלו לחם, פורש אין להם.  {ס}  ה האוכלים, למעדנים, נשמו, בחוצות; האמונים עלי תולע, חיבקו אשפתות.  {ס}  ו ויגדל עוון בת-עמי, מחטאת סדום:  ההפוכה כמו-רגע, ולא-חלו בה ידיים.  {ס}  ז זכו נזיריה משלג, צחו מחלב; אדמו עצם מפנינים, ספיר גזרתם.  {ס}  ח חשך משחור תוארם, לא ניכרו בחוצות; צפד עורם על-עצמם, יבש היה כעץ.  {ס}  ט טובים היו חללי-חרב, מחללי רעב:  שהם יזובו מדוקרים, מתנובות שדיי.  {ס}  י ידי, נשים רחמנייות--בישלו, ילדיהן; היו לברות למו, בשבר בת-עמי.  {ס}  יא כילה יהוה את-חמתו, שפך חרון אפו; ויצת-אש בציון, ותאכל יסודותיה.  {ס}  יב לא האמינו מלכי-ארץ, כול יושבי תבל:  כי יבוא צר ואויב, בשערי ירושלים.  {ס}  יג מחטאות נביאיה, עוונות כוהניה:  השופכים בקרבה, דם צדיקים.  {ס}  יד נעו עיוורים בחוצות, נגואלו בדם; בלא יוכלו, ייגעו בלבושיהם.  {ס}  טו סורו טמא קראו למו, סורו סורו אל-תיגעו--כי נצו, גם-נעו; אמרו, בגויים, לא יוסיפו, לגור.  {ס}  טז פני יהוה חילקם, לא יוסיף להביטם; פני כוהנים לא נשאו, וזקנים לא חננו.  {ס}  יז עודנו תכלינה עינינו, אל-עזרתנו הבל; בציפייתנו ציפינו, אל-גוי לא יושיע.  {ס}  יח צדו צעדינו, מלכת ברחובותינו; קרב קיצנו מלאו ימינו, כי-בא קיצנו.  {ס}  יט קלים היו רודפינו, מנשרי שמיים; על-ההרים דלקונו, במדבר ארבו לנו.  {ס}  כ רוח אפינו משיח יהוה, נלכד בשחיתותם:  אשר אמרנו, בצילו נחיה בגויים.  {ס}  כא שישי ושמחי בת-אדום, יושבת בארץ עוץ; גם-עלייך, תעבור-כוס--תשכרי, ותתערי.  {ס}  כב תם-עוונך, בת-ציון--לא יוסיף, להגלותך; פקד עוונך בת-אדום, גילה על-חטאותייך.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - איכה - הכול
פרק א ב ג ד ה


יש לך שאלה או הערה?