תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - אסתר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


אסתר פרק ט

א ובשנים עשר חודש הוא-חודש אדר, בשלושה עשר יום בו, אשר הגיע דבר-המלך ודתו, להיעשות:  ביום, אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.  ב נקהלו היהודים בעריהם, בכל-מדינות המלך אחשוורוש, לשלוח יד, במבקשי רעתם; ואיש לא-עמד לפניהם, כי-נפל פחדם על-כל-העמים.  ג וכל-שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות, ועושי המלאכה אשר למלך--מנשאים, את-היהודים:  כי-נפל פחד-מורדכיי, עליהם.  ד כי-גדול מורדכיי בבית המלך, ושומעו הולך בכל-המדינות:  כי-האיש מורדכיי, הולך וגדול.  ה ויכו היהודים בכל-אויביהם, מכת-חרב והרג ואבדן; ויעשו בשונאיהם, כרצונם.  ו ובשושן הבירה, הרגו היהודים ואבד--חמש מאות,  {ר}
איש.  {ס}  ז ואת  {ר}
פרשנדתא  {ס}  ואת  {ר}
דלפון,  {ס}  ואת  {ר}
אספתא.  {ס}  ח ואת  {ר}
פורתא  {ס}  ואת  {ר}
אדליא,  {ס}  ואת  {ר}
ארידתא.  {ס}  ט ואת  {ר}
פרמשתא  {ס}  ואת  {ר}
אריסיי,  {ס}  ואת  {ר}
ארידיי  {ס}  ואת  {ר}
ויזתא.  {ס}  י עשרת  {ר}
בני המן בן-המדתא, צורר היהודים--הרגו; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  יא ביום ההוא, בא מספר ההרוגים בשושן הבירה--לפני המלך.  יב ויאמר המלך לאסתר המלכה, בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני-המן--בשאר מדינות המלך, מה עשו; ומה-שאלתך ויינתן לך, ומה-בקשתך עוד ותיעש.  יג ותאמר אסתר, אם-על-המלך טוב--יינתן גם-מחר ליהודים אשר בשושן, לעשות כדת היום; ואת עשרת בני-המן, יתלו על-העץ.  יד ויאמר המלך להיעשות כן, ותינתן דת בשושן; ואת עשרת בני-המן, תלו.  טו וייקהלו היהודים אשר-בשושן, גם ביום ארבעה עשר לחודש אדר, ויהרגו בשושן, שלוש מאות איש; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  טז ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמוד על-נפשם, ונוח מאויביהם, והרוג בשונאיהם, חמישה ושבעים אלף; ובביזה--לא שלחו, את-ידם.  יז ביום-שלושה עשר, לחודש אדר; ונוח, בארבעה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יח והיהודים אשר-בשושן, נקהלו בשלושה עשר בו, ובארבעה עשר, בו; ונוח, בחמישה עשר בו, ועשה אותו, יום משתה ושמחה.  יט על-כן היהודים הפרזים, היושבים בערי הפרזות--עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, שמחה ומשתה ויום טוב; ומשלוח מנות, איש לריעהו.  כ ויכתוב מורדכיי, את-הדברים האלה; וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אשר בכל-מדינות המלך אחשוורוש--הקרובים, והרחוקים.  כא לקיים, עליהם--להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר, ואת יום-חמישה עשר בו:  בכל-שנה, ושנה.  כב כימים, אשר-נחו בהם היהודים מאויביהם, והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב; לעשות אותם, ימי משתה ושמחה, ומשלוח מנות איש לריעהו, ומתנות לאביונים.  כג וקיבל, היהודים, את אשר-החלו, לעשות; ואת אשר-כתב מורדכיי, אליהם.  כד כי המן בן-המדתא האגגי, צורר כל-היהודים--חשב על-היהודים, לאבדם; והפיל פור הוא הגורל, להומם ולאבדם.  כה ובבואה, לפני המלך, אמר עם-הספר, ישוב מחשבתו הרעה אשר-חשב על-היהודים על-ראשו; ותלו אתו ואת-בניו, על-העץ.  כו על-כן קראו לימים האלה פורים, על-שם הפור--על-כן, על-כל-דברי האיגרת הזאת; ומה-ראו על-ככה, ומה הגיע אליהם.  כז קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל-זרעם ועל כל-הנלווים עליהם, ולא יעבור--להיות עושים את שני הימים האלה, ככתבם וכזמנם:  בכל-שנה, ושנה.  כח והימים האלה נזכרים ונעשים בכל-דור ודור, משפחה ומשפחה, מדינה ומדינה, ועיר ועיר; וימי הפורים האלה, לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם, לא-יסוף מזרעם.  {ס}

כט ותכתוב אסתר המלכה בת-אביחיל, ומורדכיי היהודי--את-כל-תוקף:  לקיים, את איגרת הפורים הזאת--השנית.  ל וישלח ספרים אל-כל-היהודים, אל-שבע ועשרים ומאה מדינה--מלכות, אחשוורוש:  דברי שלום, ואמת.  לא לקיים את-ימי הפורים האלה בזמניהם, כאשר קיים עליהם מורדכיי היהודי ואסתר המלכה, וכאשר קיימו על-נפשם, ועל-זרעם:  דברי הצומות, וזעקתם.  לב ומאמר אסתר--קיים, דברי הפורים האלה; ונכתב, בספר.  {ס}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - אסתר - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?