תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


דנייאל פרק ד

א אנה נבוכדנאצר, שלי הווית בביתי, ורענן, בהיכלי.  ב חלם חזית, וידחלינני; והרהורין, על-משכבי, וחזווי רישי, יבהלונני.  ג ומיני, שים טעים, להנעלה קודמיי, לכול חכימי בבל:  די-פשר חלמא, יהודעונני.  ד באדיין עלין, חרטומיא אשפיא, כשדאי, וגזריא; וחלמא, אמר אנה קודמיהון, ופשריה, לא-מהודעין לי.  ה ועד אוחרין על קודמיי דנייאל די-שמיה בלטשאצר, כשום אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין, ביה; וחלמא, קודמוהי אמרית.  ו בלטשאצר, רב חרטומיא--די אנה ידעית די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אניס לך; חזווי חלמי די-חזית ופשריה, אמר.  ז וחזווי רישי, על-משכבי; חזי הווית--ואלו אילן בגו ארעא, ורומיה שגיא.  ח רבה אילנא, ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לסוף כל-ארעא.  ט עופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי תטליל חיוות ברא, ובענפוהי ידורן ציפרי שמיא, ומיניה, ייתזין כל-בשרא.  י חזי הווית בחזווי רישי, על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחית.  יא קרי בחיל וכן אמר, גודו אילנא וקציצו ענפוהי, אתרו עופייה, ובדרו אנביה; תנוד חיוותא מן-תחתוהי, וציפריא מן-ענפוהי.  יב ברם עיקר שורשוהי, בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוותא חלקיה בעשב ארעא.  יג לבביה מן-אנשא ישנון, ולבב חיווה יתייהיב ליה; ושבעה עידנין, יחלפון עלוהי.  יד בגזירת עירין פתגמא, ומימר קדישין שאילתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי ייתנינה, ושפל אנשים, יקים עלה.  טו דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנאצר; ואנת בלטשאצר פשרי אמר, כל-קוביל די כל-חכימי מלכותי לא-יכלין פשרא להודעותני, ואנת כהיל, די רוח-אלהין קדישין בך.  טז אדיין דנייאל די-שמיה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעיונוהי, יבהלוניה; עני מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרי אל-יבהלך, עני בלטשאצר ואמר, מראי חלמא לשנאך ופשריה לערך.  יז אילנא די חזייתה, די רבה ותקיף; ורומיה ימטי לשמיא, וחזותיה לכל-ארעא.  יח ועופייה שפיר ואנביה שגיא, ומזון לכולא-ביה; תחותוהי, תדור חיוות ברא, ובענפוהי, ישכנן ציפרי שמיא.  יט אנת-הוא מלכא, די רבת ותקיפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושולטנך לסוף ארעא.  כ ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחית מן-שמיא ואמר גודו אילנא וחבלוהי, ברם עיקר שורשוהי בארעא שבוקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיוות ברא חלקיה, עד די-שבעה עידנין, יחלפון עלוהי.  כא דנה פשרא, מלכא; וגזירת עילאה היא, די מטת על-מראי מלכא.  כב ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיוות ברא להוי מדורך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עידנין, יחלפון עלך:  עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה.  כג ודי אמרו, למשבק עיקר שורשוהי די אילנא, מלכותך, לך קיימא--מן-די תנדע, די שליטין שמיא.  כד להן מלכא, מלכי ישפר עלך, וחטאך בצדקה פרוק, ועוויתך במיחן עניין; הן תהוי ארכה, לשליוותך.  כה כולא מטא, על-נבוכדנאצר מלכא.  {פ}

כו לקצת ירחין, תרי-עשר, על-היכל מלכותא די בבל, מהליך הוה.  כז עני מלכא ואמר, הלוא דא-היא בבל רבתא, די-אנה בנייתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי.  כח עוד, מילתא בפום מלכא--קל, מן-שמיא נפל:  לך אמרין נבוכדנאצר מלכא, מלכותא עדת מינך.  כט ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיוות ברא מדורך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עידנין, יחלפון עלך:  עד די-תנדע, די-שליט עילאה במלכות אנשא, ולמן-די יצבי, ייתנינה.  ל בה-שעתא, מילתא ספת על-נבוכדנאצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין ייכול ומטל שמיא גשמיה יצטבע--עד די שעריה כנשרין רבה, וטפרוהי כציפרין.  לא ולקצת יומיא אנה נבוכדנאצר עייניי לשמיא נטלית, ומנדעי עליי יתוב, ולעילאה ברכית, ולחי עלמא שבחית והדרית:  די שולטניה שולטן עלם, ומלכותיה עם-דר ודר.  לב וכל-דיירי ארעא, כלה חשיבין, וכמצבייה עביד בחיל שמיא, ודיירי ארעא; ולא איתיי די-ימחי בידיה, ויימר ליה מה עבדת.  לג ביה-זמנא מנדעי יתוב עליי, וליקר מלכותי הדרי וזיווי יתוב עליי, ולי, הדבריי ורברבניי יבעון; ועל-מלכותי הותקנת, ורבו יתירה הוספת לי.  לד כען אנה נבוכדנאצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשוט, ואורחתיה דין; ודי מהלכין בגיווה, יכיל להשפלה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?