תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


דנייאל פרק ו

א ודריווש, מדאה, קביל, מלכותא--כבר שנין, שיתין ותרתין.  ב שפר, קודם דריווש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין--די להוון, בכל-מלכותא.  ג ועילא מינהון סרכין תלתה, די דנייאל חד-מינהון:  די-להוון אחשדרפניא אילין, יהבין להון טעמא, ומלכא, לא-להוי נזיק.  ד אדיין, דנייאל דנה, הוה מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא:  כל-קוביל, די רוח יתירא ביה, ומלכא עשית, להקמותיה על-כל-מלכותא.  ה אדיין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעיין עילה להשכחה לדנייאל--מצד מלכותא; וכל-עילה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קוביל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי.  ו אדיין גובריא איליך, אמרין, די לא נהשכח לדנייאל דנה, כל-עילה; להן, השכחנא עלוהי בדת אלהיה.  {ס}

ז אדיין סרכיא ואחשדרפניא, אילין, הרגישו, על-מלכא; וכן אמרין ליה, דריווש מלכא לעלמין חיי.  ח אתייעטו כול סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחוותא, לקיימה קיים מלכא, ולתקפה אסר:  די כל-די-יבעי בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מינך מלכא--יתרמי, לגוב אריוותא.  ט כען מלכא, תקים אסרא ותרשום כתבא:  די לא להשניה כדת-מדיי ופרס, די-לא תעדי.  י כל-קוביל, דנה--מלכא, דריווש, רשם כתבא, ואסרא.  יא ודנייאל כדי ידע די-רשים כתבא, על לביתיה, וכווין פתיחן ליה בעיליתיה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא בריך על-ברכוהי, ומצלי ומודי קודם אלהיה, כל-קוביל די-הוה עביד, מן-קדמת דנה.  {ס}

יב אדיין גובריא איליך, הרגישו, והשכחו, לדנייאל--בעי ומתחנן, קודם אלהיה.  יג באדיין קריבו ואמרין קודם-מלכא, על-אסר מלכא--הלוא אסר רשמתה די כל-אנש די-יבעי מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין להן מינך מלכא, יתרמי לגוב אריוותא; עני מלכא ואמר, יציבא מילתא כדת-מדיי ופרס--די-לא תעדי.  יד באדיין ענו ואמרין, קודם מלכא--די דנייאל די מן-בני גלותא די יהוד לא-שם עלך מלכא טעים, ועל-אסרא די רשמתה; וזמנין תלתה ביומא, בעי בעותיה.  טו אדיין מלכא כדי מילתא שמע, שגיא באיש עלוהי, ועל דנייאל שם בל, לשיזבותיה; ועד מעלי שמשא, הוה משתדר להצלותיה.  טז באדיין גובריא איליך, הרגישו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדיי ופרס, די-כל-אסר וקיים די-מלכא יהקים, לא להשניה.  יז באדיין מלכא אמר, והייתיו לדנייאל, ורמו, לגובא די אריוותא; עני מלכא, ואמר לדנייאל, אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, הוא ישיזבינך.  יח והיתיית אבן חדה, ושומת על-פום גובא; וחתמה מלכא בעזקתיה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשני צבו, בדנייאל.  יט אדיין אזל מלכא להיכליה, ובת טוות, ודחוון, לא-הנעיל קודמוהי; ושנתיה, נדת עלוהי.  כ באדיין מלכא, בשפרפרא יקום בנוגהא; ובהתבהלה--לגובא די-אריוותא, אזל.  כא וכמקרביה לגובא--לדנייאל, בקל עציב זעיק; עני מלכא ואמר לדנייאל, דנייאל עביד אלהא חיא--אלהך די אנת פלח-ליה בתדירא, היכיל לשיזבותך מן-אריוותא.  כב אדיין, דנייאל, עם-מלכא, מליל:  מלכא, לעלמין חיי.  כג אלהי שלח מלאכיה, וסגר פום אריוותא--ולא חבלוני; כל-קוביל, די קודמוהי זכו השתכחת לי, ואף קודמך מלכא, חבולה לא עבדית.  כד באדיין מלכא, שגיא טאיב עלוהי, ולדנייאל, אמר להנסקה מן-גובא; והוסק דנייאל מן-גובא, וכל-חבל לא-השתכח ביה--די, הימין באלהיה.  כה ואמר מלכא, והייתיו גובריא איליך די-אכלו קרצוהי די דנייאל, ולגוב אריוותא רמו, אינון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גובא, עד די-שליטו בהון אריוותא, וכל-גרמיהון, הדיקו.  כו באדיין דריווש מלכא, כתב לכל-עממיא אומיא ולישניא די-דיירין בכל-ארעא--שלמכון ישגי.  כז מן-קודמיי, שים טעים--די בכל-שולטן מלכותי להוון זייעין ודחלין, מן-קודם אלהיה די-דנייאל:  די-הוא אלהא חיא, וקיים לעלמין, ומלכותיה די-לא תתחבל, ושולטניה עד-סופא.  כח משיזיב ומציל--ועביד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא:  די שיזיב לדנייאל, מן-יד אריוותא.  כט ודנייאל דנה, הצלח במלכות דריווש, ובמלכות, כורש פרסאה.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?