תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


דנייאל פרק ז

א בשנת חדה, לבלשאצר מלך בבל, דנייאל חילם חזה, וחזווי רישיה על-משכביה; באדיין חלמא כתב, ריש מילין אמר.  ב עני דנייאל ואמר, חזי הווית בחזווי עם-ליליא; וארו, ארבע רוחי שמיא, מגיחן, לימא רבא.  ג וארבע חיוון רברבן, סלקן מן-ימא, שניין, דא מן-דא.  ד קדמייתא כאריה, וגפין די-נשר לה; חזי הווית עד די-מריטו גפה ונטילת מן-ארעא, ועל-רגליין כאנש הוקימת, ולבב אנש, יהיב לה.  ה וארו חיווה אוחרי תניינה דמיה לדוב, ולשטר-חד הוקימת, ותלת עלעין בפומה, בין שינה; וכן אמרין לה, קומי אכולי בשר שגיא.  ו באתר דנה חזי הווית, וארו אוחרי כנמר, ולה גפין ארבע די-עוף, על-גבה; וארבעה רישין לחיוותא, ושולטן יהיב לה.  ז באתר דנה חזי הווית בחזווי ליליא, וארו חיווה רביעאה דחילה ואימתני ותקיפא יתירה ושיניין די-פרזל לה רברבן, אכלה ומדקה, ושארא ברגלה רפסה; והיא משניה, מן-כל-חיוותא די קודמה, וקרניין עשר, לה.  ח משתכל הווית בקרניא, ואלו קרן אוחרי זעירה סלקת ביניהן, ותלת מן-קרניא קדמייתא, אתעקרה מן-קודמה; ואלו עיינין כעייני אנשא, בקרנא-דא, ופום, ממליל רברבן.  ט חזי הווית, עד די כורסוון רמיו, ועתיק יומין, יתיב; לבושיה כתלג חיוור, ושער רישיה כעמר נקי, כורסייה שביבין די-נור, גלגילוהי נור דליק.  י נהר די-נור, נגיד ונפיק מן-קודמוהי, אלף אלפין ישמשוניה, וריבו רבבן קודמוהי יקומון; דינא יתיב, וספרין פתיחו.  יא חזי הווית--באדיין מן-קל מיליא רברבתא, די קרנא ממללה; חזי הווית עד די קטילת חיוותא, והובד גשמה, ויהיבת, ליקידת אשא.  יב ושאר, חיוותא, העדיו, שולטנהון; וארכה בחיין יהיבת להון, עד-זמן ועידן.  יג חזי הווית, בחזווי ליליא, וארו עם-ענני שמיא, כבר אנש אתי הוה; ועד-עתיק יומיא מטה, וקדמוהי הקרבוהי.  יד וליה יהיב שולטן, ויקר ומלכו, וכול עממיא אומיא ולישניא, ליה יפלחון; שולטניה שולטן עלם, די-לא יעדי, ומלכותיה, די-לא תתחבל.  {פ}

טו אתכריית רוחי אנה דנייאל, בגו נדני; וחזווי רישי, יבהלונני.  טז קרבית, על-חד מן-קאמיא, ויציבא אבעי-מיניה, על-כל-דנה; ואמר-לי, ופשר מיליא יהודעינני.  יז אילין חיוותא רברבתא, די אינין ארבע--ארבעה מלכין, יקומון מן-ארעא.  יח ויקבלון, מלכותא, קדישי, עליונין; ויחסנון מלכותא עד-עלמא, ועד עלם עלמיא.  יט אדיין, צבית ליצבא על-חיוותא רביעייתא, די-הות שניה, מן-כולהן:  דחילה יתירה, שינה די-פרזל וטפרה די-נחש, אכלה מדקה, ושארא ברגלה רפסה.  כ ועל-קרניא עשר, די ברישה, ואוחרי די סלקת, ונפלה מן-קודמה תלת; וקרנא דיכין ועיינין לה, ופום ממליל רברבן, וחזווה, רב מן-חברתה.  כא חזי הווית--וקרנא דיכין, עבדא קרב עם-קדישין; ויכלה, להון.  כב עד די-אתה, עתיק יומיא, ודינא יהיב, לקדישי עליונין; וזמנא מטה, ומלכותא החסינו קדישין.  כג כן, אמר, חיוותא רביעייתא, מלכו רביעאה תהוי בארעא די תשני מן-כל-מלכוותא; ותיכול, כל-ארעא, ותדושינה, ותדקינה.  כד וקרניא עשר--מינה מלכותא, עשרה מלכין יקומון; ואוחרן יקום אחריהון, והוא ישני מן-קדמיי, ותלתה מלכין, יהשפיל.  כה ומילין, לצד עילאה ימליל, ולקדישי עליונין, יבלי; ויסבר, להשניה זמנין ודת, ויתייהבון בידיה, עד-עידן ועידנין ופלג עידן.  כו ודינא, ייתיב; ושולטניה יהעדון, להשמדה ולהובדה עד-סופא.  כז ומלכותא ושולטנא ורבותא, די מלכוות תחות כל-שמיא, יהיבת, לעם קדישי עליונין; מלכותיה, מלכות עלם, וכול שולטניא, ליה יפלחון וישתמעון.  כח עד-כה, סופא די-מילתא; אנה דנייאל שגיא רעיוניי יבהלונני, וזיוויי ישתנון עליי, ומילתא, בליבי נטרית.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?