תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


דנייאל פרק ט

א בשנת אחת, לדריווש בן-אחשוורוש--מזרע מדיי:  אשר הומלך, על מלכות כשדים.  ב בשנת אחת, למולכו, אני דנייאל, בינותי בספרים:  מספר השנים, אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיה הנביא, למלאות לחורבות ירושלים, שבעים שנה.  ג ואתנה את-פניי, אל-אדוניי האלוהים, לבקש תפילה, ותחנונים--בצום, ושק ואפר.  ד ואתפללה ליהוה אלוהיי, ואתוודה; ואומרה, אנא אדוניי האל הגדול והנורא, שומר הברית והחסד, לאוהביו ולשומרי מצוותיו.  ה חטאנו ועווינו, הרשענו ומרדנו; וסור ממצוותיך, וממשפטיך.  ו ולא שמענו, אל-עבדיך הנביאים, אשר דיברו בשמך, אל-מלכינו שרינו ואבותינו--ואל, כל-עם הארץ.  ז לך אדוניי הצדקה, ולנו בושת הפנים כיום הזה; לאיש יהודה, וליושבי ירושלים, ולכל-ישראל הקרובים והרחוקים בכל-הארצות אשר הדחתם שם, במעלם אשר מעלו-בך.  ח יהוה, לנו בושת הפנים, למלכינו לשרינו, ולאבותינו:  אשר חטאנו, לך.  ט לאדוניי אלוהינו, הרחמים והסליחות:  כי מרדנו, בו.  י ולא שמענו, בקול יהוה אלוהינו--ללכת בתורותיו אשר נתן לפנינו, ביד עבדיו הנביאים.  יא וכל-ישראל, עברו את-תורתך, וסור, לבלתי שמוע בקולך; ותיתך עלינו האלה והשבועה, אשר כתובה בתורת משה עבד-האלוהים--כי חטאנו, לו.  יב ויקם את-דברו אשר-דיבר עלינו, ועל שופטינו אשר שפטונו--להביא עלינו, רעה גדולה:  אשר לא-נעשתה, תחת כל-השמיים, כאשר נעשתה, בירושלים.  יג כאשר כתוב בתורת משה, את כל-הרעה הזאת באה עלינו; ולא-חילינו את-פני יהוה אלוהינו, לשוב מעוונינו, ולהשכיל, באמיתך.  יד וישקוד יהוה על-הרעה, ויביאהא עלינו:  כי-צדיק יהוה אלוהינו, על-כל-מעשיו אשר עשה, ולא שמענו, בקולו.  טו ועתה אדוניי אלוהינו, אשר הוצאת את-עמך מארץ מצריים ביד חזקה, ותעש-לך שם, כיום הזה:  חטאנו, רשענו.  טז אדוניי, ככל-צדקותיך ישוב-נא אפך וחמתך, מעירך ירושלים, הר-קודשך:  כי בחטאינו ובעוונות אבותינו, ירושלים ועמך לחרפה לכל-סביבותינו.  יז ועתה שמע אלוהינו, אל-תפילת עבדך ואל-תחנוניו, והאר פניך, על-מקדשך השמם--למען, אדוניי.  יח הטה אלוהיי אוזנך, ושמע--פקח עיניך וראה שוממותינו, והעיר אשר-נקרא שמך עליה:  כי לא על-צדקותינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך--כי, על-רחמיך הרבים.  יט אדוניי שמעה, אדוניי סלחה, אדוניי הקשיבה ועשה, אל-תאחר:  למענך אלוהיי--כי-שמך נקרא, על-עירך ועל-עמך.  כ ועוד אני מדבר, ומתפלל, ומתוודה חטאתי, וחטאת עמי ישראל; ומפיל תחינתי, לפני יהוה אלוהיי--על, הר-קודש אלוהיי.  כא ועוד אני מדבר, בתפילה; והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחילה, מועף ביעף, נוגע אליי, כעת מנחת-ערב.  כב ויבן, וידבר עימי; ויאמר--דנייאל, עתה יצאתי להשכילך בינה.  כג בתחילת תחנוניך יצא דבר, ואני באתי להגיד--כי חמודות, אתה; ובין, בדבר, והבן, במראה.  כד שבועים שבעים נחתך על-עמך ועל-עיר קודשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עוון, ולהביא, צדק עולמים; ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קודשים.  כה ותדע ותשכל מן-מוצא דבר, להשיב ולבנות ירושלים עד-משיח נגיד--שבועים, שבעה; ושבועים שישים ושניים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק, העיתים.  כו ואחרי השבועים שישים ושניים, ייכרת משיח ואין לו; והעיר והקודש ישחית עם נגיד הבא, וקיצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שוממות.  כז והגביר ברית לרבים, שבוע אחד; וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שיקוצים משומם, ועד-כלה ונחרצה, תיתך על-שומם.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - דנייאל - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?