תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


בראשית פרק מא

א והוה, מסוף תרתין שנין; ופרעה חלים, והא קאים על נהרא.  ב והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, שפירן למחזי, ופטימן בסר; ורעיין, באחווא.  ג והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון מן נהרא, בישן למחזי, וחסירן בסר; וקמא לקבלהון דתורתא, על כיף נהרא.  ד ואכלא תורתא, דבישן למחזי וחסירן בסר, ית שבע תורתא, דשפירן למחזי ופטימתא; ואיתער, פרעה.  ה ודמוך, וחלם תניינות; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--פטימן וטבן.  ו והא שבע שובלין, לקיין ושקיפן קידום--צמחן, בתריהון.  ז ובלעא, שובליא לקייתא, ית שבע שובליא, פטימתא ומלייתא; ואיתער פרעה, והא חלמא.  ח והוה בצפרא, ומיטרפא רוחיה, ושלח וקרא ית כל חרשי מצריים, וית כל חכימהא; ואשתעי פרעה להון ית חלמיה, ולית דפשר יתהון לפרעה.  ט ומליל רב שקי, עם פרעה למימר:  ית סורחני, אנא מדכר יומא דין.  י פרעה, רגיז על עבדוהי; ויהב יתי במטרת, בית רב קטוליא--יתי, וית רב נחתומי.  יא וחלמנא חלמא בליליא חד, אנא והוא:  גבר כפושרן חלמיה, חלמנא.  יב ותמן עימנא עולים עבראי, עבדא לרב קטוליא, ואשתעינא ליה, ופשר לנא ית חלמנא:  גבר כחלמיה, פשר.  יג והוה כמא דפשר לנא, כין הוה:  יתי אתיב על שימושי, ויתיה צלב.  יד ושלח פרעה וקרא ית יוסף, וארהטוהי מן בית אסירי; וספר ושני כסותיה, ועאל לוות פרעה.  טו ואמר פרעה, ליוסף, חלמא חלמית, ופשר לית ליה; ואנא, שמעית עלך למימר, דאת שמע חלמא, ומפשר ליה.  טז ואתיב יוסף ית פרעה למימר, לא מן חוכמתי:  אלהין מן קודם ה', ייתתב שלמא דפרעה.  יז ומליל פרעה, עם יוסף:  בחלמי, האנא קאים על כיף נהרא.  יח והא מן נהרא, סלקן שבע תורן, פטימן בסר, ושפירן למחזי; ורעיין, באחווא.  יט והא שבע תורן אוחרניין, סליקא בתריהון, חסיכן ובישן למחזי לחדא, וחסירן בסר:  לא חזיתי דכוותהון בכל ארעא דמצריים, לבישו.  כ ואכלא, תורתא, חסיכתא, ובישתא--ית שבע תורתא קדמייתא, פטימתא.  כא ועלא למעיהון, ולא אתיידע ארי עלא למעיהון, ומחזיהון ביש, כד בקדמיתא; ואיתערית.  כב וחזית, בחלמי; והא שבע שובלין, סלקן בקניא חד--מליין וטבן.  כג והא שבע שובלין, נצן לקיין שקיפן קידום--צמחן, בתריהון.  כד ובלעא שובליא לקייתא, ית שבע שובליא טבתא; ואמרית, לחרשיא, ולית דמחווי, לי.  כה ואמר יוסף לפרעה, חלמא דפרעה חד הוא:  ית דה' עתיד למעבד, חווי לפרעה.  כו שבע תורתא טבתא, שבע שניא אינין, ושבע שובליא טבתא, שבע שניא אינין:  חלמא, חד הוא.  כז ושבע תורתא חסיכתא ובישתא דסליקא בתריהון, שבע שניא אינין, ושבע שובליא לקייתא, דשקיפן קידום--יהויין, שבע שני כפנא.  כח הוא פתגמא, דמלילית עם פרעה:  דה' עתיד למעבד, אחזי ית פרעה.  כט הא שבע שניא, אתיין--סבעא רבא, בכל ארעא דמצריים.  ל ויקומן שבע שני כפנא, בתריהון, ויתנשי כל סבעא, בארעא דמצריים; וישיצי כפנא, ית עמא דארעא.  לא ולא יתיידע סבעא בארעא, מן קודם כפנא ההוא דיהי בתר כין:  ארי תקיף הוא, לחדא.  לב ועל דאיתני חלמא לפרעה, תרתין זמנין--ארי תקין פתגמא מן קודם ה', ומוחי ה' למעבדיה.  לג וכען יחזי פרעה, גבר סוכלתן וחכים; וימניניה, על ארעא דמצריים.  לד יעביד פרעה, וימני מהימנין על ארעא; ויזרזון ית ארעא דמצריים, בשבע שני סבעא.  לה ויכנשון, ית כל עבור שניא טבתא, דאתיין, אילין; וייצרון עבורא תחות יד מהימני פרעה, עבורא בקרוויא--וייטרון.  לו ויהי עבורא גניז, לעמא דארעא, לשבע שני כפנא, דיהויין בארעא דמצריים; ולא ישתיצי עמא דארעא, בכפנא.  לז ושפר פתגמא, בעיני פרעה, ובעיני, כל עבדוהי.  לח ואמר פרעה, לעבדוהי:  הנשכח כדין--גבר, דרוח נבואה מן קודם ה' ביה.  לט ואמר פרעה ליוסף, בתר דהודע ה' יתך ית כל דא, לית סוכלתן וחכים, כוותך.  מ את תהי ממונא על ביתי, ועל מימרך ייתזן כל עמי; לחוד כורסי מלכותא הדין, איהי יקיר מינך.  מא ואמר פרעה, ליוסף:  חזי דמניתי יתך, על כל ארעא דמצריים.  מב ואעדי פרעה ית עזקתיה מעל ידיה, ויהב יתה על ידא דיוסף; ואלביש יתיה לבושין דבוץ, ושווי מניכא דדהבא על צווריה.  מג וארכיב יתיה, ברתיכא תנייתא דיליה, ואכריזו קודמוהי, דין אבא למלכא; ומני יתיה, על כל ארעא דמצריים.  מד ואמר פרעה ליוסף, אנא פרעה; ובר ממימרך, לא ירים גבר ית ידיה למיחד זין וית רגליה למרכב על סוסיא--בכל ארעא דמצריים.  מה וקרא פרעה שום יוסף, גוברא דמיטמרן גליין ליה, ויהב ליה ית אסנת בת פוטי פרע רבא דאון, לאיתו; ונפק יוסף, שליט על ארעא דמצריים.  מו ויוסף, בר תלתין שנין, כד קם, קודם פרעה מלכא דמצריים; ונפק יוסף מן קודם פרעה, ועבר בכל ארעא דמצריים.  מז וכנשו דיירי ארעא, בשבע שני סבעא--עבורא לאוצרין.  מח וכנש ית כל עבור שבע שניא, דהוואה בארעא דמצריים, ויהב עבורא, בקרוויא:  עבור חקל קרתא דבסחרנהא, יהב בגווה.  מט וכנש יוסף עבורא כחלא דימא, סגי לחדא--עד דפסק מלממני, ארי לית מניין.  נ וליוסף אתיילידו תרין בנין, עד לא עאלת שתא דכפנא, דילידת ליה אסנת, בת פוטי פרע רבא דאון.  נא וקרא יוסף ית שום בוכרא, מנשה:  ארי אנשייני ה' ית כל עמלי, וית כל בית אבא.  נב וית שום תניינא, קרא אפריים:  ארי אפשני ה', בארע שיעבודי.  נג ושלימא, שבע שני סבעא, דהוואה, בארעא דמצריים.  נד ושריאה שבע שני כפנא, למיתי--כמא דאמר יוסף; והוה כפנא בכל ארעתא, ובכל ארעא דמצריים הוה לחמא.  נה וכפינת כל ארעא דמצריים, וצווח עמא קודם פרעה על לחמא; ואמר פרעה לכל מצראי איזילו לוות יוסף, דיימר לכון תעבדון.  נו וכפנא הוה, על כל אפי ארעא; ופתח יוסף ית כל אוצריא דבהון עבורא, וזבין למצראי, ותקיף כפנא, בארעא דמצריים.  נז וכל דיירי ארעא אתו למצריים, למזבן עבורא מן יוסף:  ארי תקיף כפנא, בכל ארעא. 


תרגום אונקלוס מנוקד
 
תרגום אונקלוס - בראשית - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ


יש לך שאלה או הערה?