תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


שמואל ב פרק כא

א ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחרי שנה, ויבקש דוד, את-פני יהוה;  {ס}  ויאמר יהוה, אל-שאול ואל-בית הדמים, על-אשר-המית, את-הגבענים.  ב ויקרא המלך לגבענים, ויאמר אליהם:  והגבענים לא מבני ישראל המה, כי אם-מיתר האמרי, ובני ישראל נשבעו להם, ויבקש שאול להכתם בקנאתו לבני-ישראל ויהודה.  ג ויאמר דוד אל-הגבענים, מה אעשה לכם; ובמה אכפר, וברכו את-נחלת יהוה.  ד ויאמרו לו הגבענים, אין-לי (לנו) כסף וזהב עם-שאול ועם-ביתו, ואין-לנו איש, להמית בישראל; ויאמר מה-אתם אמרים, אעשה לכם.  ה ויאמרו, אל-המלך, האיש אשר כלנו, ואשר דמה-לנו; נשמדנו, מהתיצב בכל-גבל ישראל.  ו ינתן- (יותן-) לנו שבעה אנשים, מבניו, והוקענום ליהוה, בגבעת שאול בחיר יהוה;  {פ}
 
ויאמר המלך, אני אתן.  ז ויחמל המלך, על-מפיבשת בן-יהונתן בן-שאול; על-שבעת יהוה, אשר בינתם--בין דוד, ובין יהונתן בן-שאול.  ח ויקח המלך את-שני בני רצפה בת-איה, אשר ילדה לשאול, את-ארמני, ואת-מפבשת; ואת-חמשת, בני מיכל בת-שאול, אשר ילדה לעדריאל בן-ברזלי, המחלתי.  ט ויתנם ביד הגבענים, ויקיעם בהר לפני יהוה, ויפלו שבעתים (שבעתם), יחד; והם (והמה) המתו בימי קציר, בראשנים, תחלת (בתחלת), קציר שערים.  י ותקח רצפה בת-איה את-השק ותטהו לה אל-הצור, מתחלת קציר, עד נתך-מים עליהם, מן-השמים; ולא-נתנה עוף השמים לנוח עליהם, יומם, ואת-חית השדה, לילה.  יא ויגד, לדוד, את אשר-עשתה רצפה בת-איה, פלגש שאול.  יב וילך דוד, ויקח את-עצמות שאול ואת-עצמות יהונתן בנו, מאת, בעלי יביש גלעד--אשר גנבו אתם מרחב בית-שן, אשר תלום (תלאום) שם הפלשתים (שמה פלשתים), ביום הכות פלשתים את-שאול, בגלבע.  יג ויעל משם את-עצמות שאול, ואת-עצמות יהונתן בנו; ויאספו, את-עצמות המוקעים.  יד ויקברו את-עצמות-שאול ויהונתן-בנו בארץ בנימן בצלע, בקבר קיש אביו, ויעשו, כל אשר-צוה המלך; ויעתר אלהים לארץ, אחרי-כן.  {פ}

טו ותהי-עוד מלחמה לפלשתים, את-ישראל; וירד דוד ועבדיו עמו, וילחמו את-פלשתים--ויעף דוד.  טז וישבו (וישבי) בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא, חגור חדשה; ויאמר, להכות את-דוד.  יז ויעזר-לו אבישי בן-צרויה, ויך את-הפלשתי וימתהו; אז נשבעו אנשי-דוד לו לאמר, לא-תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה, את-נר ישראל.  {פ}

יח ויהי, אחרי-כן, ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; אז הכה, סבכי החשתי, את-סף, אשר בילדי הרפה.  {ס}

יט ותהי-עוד המלחמה בגוב, עם-פלשתים; ויך אלחנן בן-יערי ארגים בית הלחמי, את גלית הגתי, ועץ חניתו, כמנור ארגים.  {ס}

כ ותהי-עוד מלחמה, בגת; ויהי איש מדין (מדון), ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש עשרים וארבע מספר, וגם-הוא, ילד להרפה.  כא ויחרף, את-ישראל; ויכהו, יהונתן, בן-שמעי (שמעה), אחי דוד.  כב את-ארבעת אלה ילדו להרפה, בגת; ויפלו ביד-דוד, וביד עבדיו.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - שמואל - הכול
שמואל א פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא - שמואל ב פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


יש לך שאלה או הערה?