תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ב

א ונפן וניסע המדברה, דרך ים־סוף, כאשר דיבר יהוה, אליי; ונסב את־הר־שעיר, ימים רבים. {ס}

ב ויאמר יהוה, אליי לאמור. ג רב־לכם, סוב את־ההר הזה; פנו לכם, צפונה. ד ואת־העם, צו לאמור, אתם עוברים בגבול אחיכם בני־עשיו, היושבים בשעיר; וייראו מכם, ונשמרתם מאוד. ה אל־תתגרו בם--כי לא־אתן לכם מארצם, עד מדרך כף־רגל: כי־ירושה לעשיו, נתתי את־הר שעיר. ו אוכל תשברו מאיתם בכסף, ואכלתם; וגם־מים תכרו מאיתם, בכסף--ושתיתם. ז כי יהוה אלוהיך בירכך, בכול מעשה ידך--ידע לכתך, את־המדבר הגדול הזה: זה ארבעים שנה, יהוה אלוהיך עימך--לא חסרת, דבר. ח ונעבור מאת אחינו בני־עשיו, היושבים בשעיר, מדרך הערבה, מאילת ומעציון גבר; {ס} ונפן, ונעבור, דרך, מדבר מואב. ט ויאמר יהוה אליי, אל־תצר את־מואב, ואל־תתגר בם, מלחמה: כי לא־אתן לך מארצו, ירושה--כי לבני־לוט, נתתי את־ער ירושה. י האימים לפנים, ישבו בה--עם גדול ורב ורם, כענקים. יא רפאים ייחשבו אף־הם, כענקים; והמואבים, יקראו להם אימים. יב ובשעיר ישבו החורים, לפנים, ובני עשיו יירשום וישמידום מפניהם, ויישבו תחתם: כאשר עשה ישראל, לארץ ירושתו, אשר־נתן יהוה, להם. יג עתה, קומו ועברו לכם--את־נחל זרד; ונעבור, את־נחל זרד. יד והימים אשר־הלכנו מקדש ברנע, עד אשר־עברנו את־נחל זרד, שלושים ושמונה, שנה--עד־תום כל־הדור אנשי המלחמה, מקרב המחנה, כאשר נשבע יהוה, להם. טו וגם יד־יהוה הייתה בם, להומם מקרב המחנה, עד, תומם. טז ויהי כאשר־תמו כל־אנשי המלחמה, למות--מקרב העם. {ס}

יז וידבר יהוה, אליי לאמור. יח אתה עובר היום את־גבול מואב, את־ער. יט וקרבת, מול בני עמון--אל־תצורם, ואל־תתגר בם: כי לא־אתן מארץ בני־עמון לך, ירושה--כי לבני־לוט, נתתיה ירושה. כ ארץ־רפאים תיחשב, אף־היא: רפאים ישבו־בה, לפנים, והעמונים, יקראו להם זמזומים. כא עם גדול ורב ורם, כענקים; וישמידם יהוה מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם. כב כאשר עשה לבני עשיו, היושבים בשעיר--אשר השמיד את־החורי, מפניהם, ויירשום ויישבו תחתם, עד היום הזה. כג והעווים היושבים בחצרים, עד־עזה--כפתורים היוצאים מכפתור, השמידום ויישבו תחתם. כד קומו סעו, ועברו את־נחל ארנון--ראה נתתי בידך את־סיחון מלך־חשבון האמורי ואת־ארצו, החל רש; והתגר בו, מלחמה. כה היום הזה, אחל תת פחדך ויראתך, על־פני העמים, תחת כל־השמיים--אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. כו ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, אל־סיחון מלך חשבון, דברי שלום, לאמור. כז אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך: לא אסור, ימין ושמאל. כח אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף תיתן־לי ושתיתי; רק, אעברה ברגליי. כט כאשר עשו־לי בני עשיו, היושבים בשעיר, והמואבים, היושבים בער--עד אשר־אעבור, את־הירדן, אל־הארץ, אשר־יהוה אלוהינו נותן לנו. ל ולא אבה, סיחון מלך חשבון, העבירנו, בו: כי־הקשה יהוה אלוהיך את־רוחו, ואימץ את־לבבו, למען תיתו בידך, כיום הזה. {ס}

לא ויאמר יהוה, אליי, ראה החילותי תת לפניך, את־סיחון ואת־ארצו; החל רש, לרשת את־ארצו. לב וייצא סיחון לקראתנו הוא וכל־עמו, למלחמה--יהצה. לג וייתנהו יהוה אלוהינו, לפנינו; ונך אותו ואת־בניו, ואת־כל־עמו. לד ונלכוד את־כל־עריו, בעת ההיא, ונחרם את־כל־עיר מתים, והנשים והטף: לא השארנו, שריד. לה רק הבהמה, בזזנו לנו, ושלל הערים, אשר לכדנו. לו מערוער אשר על־שפת־נחל ארנון והעיר אשר בנחל, ועד־הגלעד, לא הייתה קריה, אשר שגבה ממנו: את־הכול, נתן יהוה אלוהינו לפנינו. לז רק אל־ארץ בני־עמון, לא קרבת: כל־יד נחל יבוק, וערי ההר, וכול אשר־ציווה, יהוה אלוהינו.