תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ג

א ונפן ונעל, דרך הבשן; וייצא עוג מלך־הבשן לקראתנו הוא וכל־עמו, למלחמה--אדרעי. ב ויאמר יהוה אליי, אל־תירא אותו--כי בידך נתתי אותו ואת־כל־עמו, ואת־ארצו; ועשית לו--כאשר עשית לסיחון מלך האמורי, אשר יושב בחשבון. ג וייתן יהוה אלוהינו בידנו, גם את־עוג מלך־הבשן--ואת־כל־עמו; ונכהו, עד־בלתי השאיר־לו שריד. ד ונלכוד את־כל־עריו, בעת ההיא--לא הייתה קריה, אשר לא־לקחנו מאיתם: שישים עיר כל־חבל ארגוב, ממלכת עוג בבשן. ה כל־אלה ערים בצורות, חומה גבוהה--דלתיים ובריח: לבד מערי הפרזי, הרבה מאוד. ו ונחרם אותם--כאשר עשינו, לסיחון מלך חשבון: החרם כל־עיר מתים, הנשים והטף. ז וכל־הבהמה ושלל הערים, בזונו לנו. ח וניקח בעת ההיא, את־הארץ, מיד שני מלכי האמורי, אשר בעבר הירדן--מנחל ארנון, עד־הר חרמון. ט צידונים יקראו לחרמון, שריון; והאמורי, יקראו־לו שניר. י כול ערי המישור, וכל־הגלעד וכל־הבשן, עד־סלכה, ואדרעי--ערי ממלכת עוג, בבשן. יא כי רק־עוג מלך הבשן, נשאר מיתר הרפאים--הנה ערשו ערש ברזל, הלוא היא ברבת בני עמון: תשע אמות אורכה, וארבע אמות רוחבה--באמת־איש. יב ואת־הארץ הזאת ירשנו, בעת ההיא; מערוער אשר־על־נחל ארנון, וחצי הר־הגלעד ועריו--נתתי, לראובני ולגדי. יג ויתר הגלעד וכל־הבשן, ממלכת עוג--נתתי, לחצי שבט המנשה: כול חבל הארגוב לכל־הבשן, ההוא ייקרא ארץ רפאים. יד יאיר בן־מנשה, לקח את־כל־חבל ארגוב, עד־גבול הגשורי, והמעכתי; ויקרא אותם על־שמו את־הבשן חוות יאיר, עד היום הזה. טו ולמכיר, נתתי את־הגלעד. טז ולראובני ולגדי נתתי מן־הגלעד, ועד־נחל ארנון, תוך הנחל, וגבול--ועד יבוק הנחל, גבול בני עמון. יז והערבה, והירדן וגבול--מכינרת, ועד ים הערבה ים המלח, תחת אשדות הפסגה, מזרחה. יח ואצו אתכם, בעת ההיא לאמור: יהוה אלוהיכם, נתן לכם את־הארץ הזאת לרשתה--חלוצים תעברו לפני אחיכם בני־ישראל, כל־בני־חיל. יט רק נשיכם וטפכם, ומקנכם, ידעתי, כי־מקנה רב לכם--יישבו, בעריכם, אשר נתתי, לכם. כ עד אשר־יניח יהוה לאחיכם, ככם, וירשו גם־הם, את־הארץ אשר יהוה אלוהיכם נותן להם בעבר הירדן; ושבתם, איש לירושתו, אשר נתתי, לכם. כא ואת־יהושוע ציוויתי, בעת ההיא לאמור: עיניך הרואות, את כל־אשר עשה יהוה אלוהיכם לשני המלכים האלה--כן־יעשה יהוה לכל־הממלכות, אשר אתה עובר שמה. כב לא, תיראום: כי יהוה אלוהיכם, הוא הנלחם לכם. {ס}

כג ואתחנן, אל־יהוה, בעת ההיא, לאמור. כד אדוניי יהוה, אתה החילות להראות את־עבדך, את־גודלך, ואת־ידך החזקה--אשר מי־אל בשמיים ובארץ, אשר־יעשה כמעשיך וכגבורותיך. כה אעברה־נא, ואראה את־הארץ הטובה, אשר, בעבר הירדן: ההר הטוב הזה, והלבנון. כו ויתעבר יהוה בי למענכם, ולא שמע אליי; ויאמר יהוה אליי, רב־לך--אל־תוסף דבר אליי עוד, בדבר הזה. כז עלה ראש הפסגה, ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה--וראה בעיניך: כי־לא תעבור, את־הירדן הזה. כח וצו את־יהושוע, וחזקהו ואמצהו: כי־הוא יעבור, לפני העם הזה, והוא ינחיל אותם, את־הארץ אשר תראה. כט ונשב בגיא, מול בית פעור. {פ}