תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק ט

א שמע ישראל, אתה עובר היום את־הירדן, לבוא לרשת גויים, גדולים ועצומים ממך--ערים גדולות ובצורות, בשמיים. ב עם־גדול ורם, בני ענקים: אשר אתה ידעת, ואתה שמעת--מי יתייצב, לפני בני ענק. ג וידעת היום, כי יהוה אלוהיך הוא־העובר לפניך אש אוכלה--הוא ישמידם והוא יכניעם, לפניך; והורשתם והאבדתם מהר, כאשר דיבר יהוה לך. ד אל־תאמר בלבבך, בהדוף יהוה אלוהיך אותם מלפניך לאמור, בצדקתי הביאני יהוה, לרשת את־הארץ הזאת: וברשעת הגויים האלה, יהוה מורישם מפניך. ה לא בצדקתך, וביושר לבבך, אתה בא, לרשת את־ארצם: כי ברשעת הגויים האלה, יהוה אלוהיך מורישם מפניך, ולמען הקים את־הדבר אשר נשבע יהוה לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב. ו וידעת, כי לא בצדקתך יהוה אלוהיך נותן לך את־הארץ הטובה הזאת--לרשתה: כי עם־קשה־עורף, אתה. ז זכור, אל־תשכח, את אשר־הקצפת את־יהוה אלוהיך, במדבר: למן־היום אשר־יצאת מארץ מצריים, עד־בואכם עד־המקום הזה, ממרים הייתם, עם־יהוה. ח ובחורב הקצפתם, את־יהוה; ויתאנף יהוה בכם, להשמיד אתכם. ט בעלותי ההרה, לקחת לוחות האבנים לוחות הברית, אשר־כרת יהוה, עימכם; ואשב בהר, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי. י וייתן יהוה אליי, את־שני לוחות האבנים--כתובים, באצבע אלוהים; ועליהם, ככל־הדברים אשר דיבר יהוה עימכם בהר מתוך האש--ביום הקהל. יא ויהי, מקץ ארבעים יום, וארבעים, לילה; נתן יהוה אליי, את־שני לוחות האבנים--לוחות הברית. יב ויאמר יהוה אליי, קום רד מהר מזה--כי שיחת עמך, אשר הוצאת ממצריים: סרו מהר, מן־הדרך אשר ציוויתים--עשו להם, מסכה. יג ויאמר יהוה, אליי לאמור: ראיתי את־העם הזה, והנה עם־קשה־עורף הוא. יד הרף ממני, ואשמידם, ואמחה את־שמם, מתחת השמיים; ואעשה, אותך, לגוי־עצום ורב, ממנו. טו ואפן, וארד מן־ההר, וההר, בוער באש; ושני לוחות הברית, על שתי ידיי. טז וארא, והנה חטאתם ליהוה אלוהיכם--עשיתם לכם, עגל מסכה: סרתם מהר--מן־הדרך, אשר־ציווה יהוה אתכם. יז ואתפוש, בשני הלוחות, ואשליכם, מעל שתי ידיי; ואשברם, לעיניכם. יח ואתנפל לפני יהוה כראשונה, ארבעים יום וארבעים לילה--לחם לא אכלתי, ומים לא שתיתי: על כל־חטאתכם אשר חטאתם, לעשות הרע בעיני יהוה להכעיסו. יט כי יגורתי, מפני האף והחמה, אשר קצף יהוה עליכם, להשמיד אתכם; וישמע יהוה אליי, גם בפעם ההיא. כ ובאהרון, התאנף יהוה מאוד--להשמידו; ואתפלל גם־בעד אהרון, בעת ההיא. כא ואת־חטאתכם אשר־עשיתם את־העגל, לקחתי ואשרוף אותו באש, ואכות אותו טחון היטב, עד אשר־דק לעפר; ואשליך, את־עפרו, אל־הנחל, היורד מן־ההר. כב ובתבערה, ובמסה, ובקברות, התאווה--מקציפים הייתם, את־יהוה. כג ובשלוח יהוה אתכם, מקדש ברנע לאמור, עלו ורשו את־הארץ, אשר נתתי לכם; ותמרו, את־פי יהוה אלוהיכם, ולא האמנתם לו, ולא שמעתם בקולו. כד ממרים הייתם, עם־יהוה, מיום, דעתי אתכם. כה ואתנפל לפני יהוה, את ארבעים היום ואת־ארבעים הלילה--אשר התנפלתי: כי־אמר יהוה, להשמיד אתכם. כו ואתפלל אל־יהוה, ואומר, אדוניי יהוה אל־תשחת עמך ונחלתך, אשר פדית בגודלך--אשר־הוצאת ממצריים, ביד חזקה. כז זכור, לעבדיך--לאברהם ליצחק, וליעקוב: אל־תפן, אל־קשי העם הזה, ואל־רשעו, ואל־חטאתו. כח פן־יאמרו, הארץ אשר הוצאתנו משם, מבלי יכולת יהוה, להביאם אל־הארץ אשר־דיבר להם; ומשנאתו אותם, הוציאם להמיתם במדבר. כט והם עמך, ונחלתך, אשר הוצאת בכוחך הגדול, ובזרועך הנטויה. {פ}