תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כ

א כי־תצא למלחמה על־אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך--לא תירא, מהם: כי־יהוה אלוהיך עימך, המעלך מארץ מצריים. ב והיה, כקורבכם אל־המלחמה; וניגש הכוהן, ודיבר אל־העם. ג ואמר אליהם שמע ישראל, אתם קרבים היום למלחמה על־אויביכם; אל־יירך לבבכם, אל־תיראו ואל־תחפזו ואל־תערצו--מפניהם. ד כי יהוה אלוהיכם, ההולך עימכם--להילחם לכם עם־אויביכם, להושיע אתכם. ה ודיברו השוטרים, אל־העם לאמור, מי־האיש אשר בנה בית־חדש ולא חנכו, ילך וישוב לביתו: פן־ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחנכנו. ו ומי־האיש אשר־נטע כרם, ולא חיללו--ילך, וישוב לביתו: פן־ימות, במלחמה, ואיש אחר, יחללנו. ז ומי־האיש אשר־אירש אישה, ולא לקחה--ילך, וישוב לביתו: פן־ימות, במלחמה, ואיש אחר, ייקחנה. ח ויספו השוטרים, לדבר אל־העם, ואמרו מי־האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו; ולא יימס את־לבב אחיו, כלבבו. ט והיה ככלות השוטרים, לדבר אל־העם; ופקדו שרי צבאות, בראש העם. {ס}

י כי־תקרב אל־עיר, להילחם עליה--וקראת אליה, לשלום. יא והיה אם־שלום תענך, ופתחה לך: והיה כל־העם הנמצא־בה, יהיו לך למס--ועבדוך. יב ואם־לא תשלים עימך, ועשתה עימך מלחמה--וצרת, עליה. יג ונתנה יהוה אלוהיך, בידך; והכית את־כל־זכורה, לפי־חרב. יד רק הנשים והטף והבהמה וכול אשר יהיה בעיר, כל־שללה--תבוז לך; ואכלת את־שלל אויביך, אשר נתן יהוה אלוהיך לך. טו כן תעשה לכל־הערים, הרחוקות ממך מאוד, אשר לא־מערי הגויים־האלה, הנה. טז רק, מערי העמים האלה, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה--לא תחייה, כל־נשמה. יז כי־החרם תחרימם, החיתי והאמורי הכנעני והפריזי, החיווי, והיבוסי--כאשר ציווך, יהוה אלוהיך. יח למען, אשר לא־ילמדו אתכם לעשות, ככול תועבותם, אשר עשו לאלוהיהם; וחטאתם, ליהוה אלוהיכם. {ס}

יט כי־תצור אל־עיר ימים רבים להילחם עליה לתופשה, לא־תשחית את־עצה לנדוח עליו גרזן--כי ממנו תאכל, ואותו לא תכרות: כי האדם עץ השדה, לבוא מפניך במצור. כ רק עץ אשר־תדע, כי־לא־עץ מאכל הוא--אותו תשחית, וכרת; ובנית מצור, על־העיר אשר־היא עושה עימך מלחמה--עד רדתה. {פ}