תנ"ך מנוקד

תנ"ך - דברים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד

דברים פרק כד

א כי־ייקח איש אישה, ובעלה; והיה אם־לא תמצא־חן בעיניו, כי־מצא בה ערוות דבר--וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו. ב ויצאה, מביתו; והלכה, והייתה לאיש־אחר. ג ושנאה, האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, ושילחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר־לקחה לו לאישה. ד לא־יוכל בעלה הראשון אשר־שילחה לשוב לקחתה להיות לו לאישה, אחרי אשר הוטמאה--כי־תועבה היא, לפני יהוה; ולא תחטיא, את־הארץ, אשר יהוה אלוהיך, נותן לך נחלה. {ס}

ה כי־ייקח איש, אישה חדשה--לא ייצא בצבא, ולא־יעבור עליו לכל־דבר: נקי יהיה לביתו, שנה אחת, ושימח, את־אשתו אשר־לקח. ו לא־יחבול ריחיים, ורכב: כי־נפש, הוא חובל. {ס}

ז כי־יימצא איש, גונב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר־בו, ומכרו--ומת הגנב ההוא, וביערת הרע מקרבך. {ס}

ח הישמר בנגע־הצרעת לשמור מאוד, ולעשות: ככול אשר־יורו אתכם הכוהנים הלויים, כאשר ציוויתים--תשמרו לעשות. ט זכור, את אשר־עשה יהוה אלוהיך למרים, בדרך, בצאתכם ממצריים. {ס}

י כי־תשה בריעך, משאת מאומה--לא־תבוא אל־ביתו, לעבוט עבוטו. יא בחוץ, תעמוד; והאיש, אשר אתה נושה בו, יוציא אליך את־העבוט, החוצה. יב ואם־איש עני, הוא--לא תשכב, בעבוטו. יג השב תשיב לו את־העבוט כבוא השמש, ושכב בשלמתו ובירכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלוהיך. {ס}

יד לא־תעשוק שכיר, עני ואביון, מאחיך, או מגרך אשר בארצך בשעריך. טו ביומו תיתן שכרו ולא־תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו, הוא נושא את־נפשו; ולא־יקרא עליך אל־יהוה, והיה בך חטא. {ס}

טז לא־יומתו אבות על־בנים, ובנים לא־יומתו על־אבות: איש בחטאו, יומתו. {ס}

יז לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבול, בגד אלמנה. יח וזכרת, כי עבד היית במצריים, ויפדך יהוה אלוהיך, משם; על־כן אנוכי מצווך, לעשות, את־הדבר, הזה. {ס}

יט כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה, לא תשוב לקחתו--לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך יהוה אלוהיך, בכול מעשה ידיך. {ס}

כ כי תחבוט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כא כי תבצור כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כב וזכרת, כי־עבד היית בארץ מצריים; על־כן אנוכי מצווך, לעשות, את־הדבר, הזה. {ס}