תנ"ך -
בראשית - הכול פרק לג
האזנה לפרק זה
א וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת־הַיְלָדִים, עַל־לֵאָה וְעַל־רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. ב וַיָּשֶׂם אֶת־הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת־יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת־לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת־רָחֵל וְאֶת־יוֹסֵף אַחֲרֹנִים. ג וְהוּא, עָבַר לִפְנֵיהֶם; וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, עַד־גִּשְׁתּוֹ עַד־אָחִיו. ד וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל־צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ. ה וַיִּשָּׂא אֶת־עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת־הַנָּשִׁים וְאֶת־הַיְלָדִים, וַיֹּאמֶר, מִי־אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמַר--הַיְלָדִים, אֲשֶׁר־חָנַן אֱלֹהִים אֶת־עַבְדֶּךָ. ו וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ. ז וַתִּגַּשׁ גַּם־לֵאָה וִילָדֶיהָ, וַיִּשְׁתַּחֲווּ; וְאַחַר, נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל--וַיִּשְׁתַּחֲווּ. ח וַיֹּאמֶר, מִי לְךָ כָּל־הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי; וַיֹּאמֶר, לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. ט וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, יֶשׁ־לִי רָב; אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר־לָךְ. י וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אַל־נָא אִם־נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי, מִיָּדִי: כִּי עַל־כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ, כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים--וַתִּרְצֵנִי. יא קַח־נָא אֶת־בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי־חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ־לִי־כֹל; וַיִּפְצַר־בּוֹ, וַיִּקָּח. יב וַיֹּאמֶר, נִסְעָה וְנֵלֵכָה; וְאֵלְכָה, לְנֶגְדֶּךָ. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי־הַיְלָדִים רַכִּים, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר, עָלוֹת עָלָי; וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד, וָמֵתוּ כָּל־הַצֹּאן. יד יַעֲבָר־נָא אֲדֹנִי, לִפְנֵי עַבְדּוֹ; וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר־לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר־אָבֹא אֶל־אֲדֹנִי, שֵׂעִירָה. טו וַיֹּאמֶר עֵשָׂו--אַצִּיגָה־נָּא עִמְּךָ, מִן־הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי; וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה, אֶמְצָא־חֵן בְּעֵינֵי אֲדֹנִי. טז וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ, שֵׂעִירָה. יז וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה, וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת; וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת, עַל־כֵּן קָרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם סֻכּוֹת. {ס} יח וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת־פְּנֵי הָעִיר. יט וַיִּקֶן אֶת־חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה־שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי־חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. כ וַיַּצֶּב־שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא־לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. {ס}