תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


מסכת כלאיים פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  החטים והזונין אינן כלאים זה בזה.  השעורים ושבולת שועל הכוסמין והשיפון הפול והספיר והפורקדן והטופח ופול הלבן והשעועית אינן כלאים זה בזה:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  כתיב (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים.  הייתי אומר אפילו שני מיני חטים ואפילו שני מיני שעורים.  בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אפי' שור שחור על גבי שור לבן או שור לבן על גבי שחור.  (שם) ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך הייתי אומר [אפילו] שני מיני צמר ואפילו שני מיני פשתים.  פירש בבגדים (דברים כב) לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו.  מה כלאי בגדים שאסרתי לך שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה.  אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה.  החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה.  הא עם השעורים כלאים.  החיטים והזונין אינן כלאים זה בזה דבר שאינו אוכל.  הוינן מטעי ומתני כלאים.  א"ר בא בר זבדא שכן מקומות מקיימין אותן ליונים.  אמר רבי בא בר זבדא כרבי ליעזר דתנינן תמן המקיים קוצים בכרם רבי ליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש.  אמר רבי אבהו טעמא דרבי ליעזר שכן מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא.  מה דרבנין סברין מימר אין מקומות מקיימין אותן לגמלים בערביא.  ויבדקו.  רבנין אמרין מקום שמקיימין אותן אסורין ומקום שאין מקיימין אותן מותרין.  מה טעמא דרבי ליעזר מכיון שמקיימין אותן במקום אחד נאסור מינן בכל מקום שהוא.  ולא רבי בא בר זבדא כרבי ליעזר.  תמן אין דרך בני אדם להביא <קרנים> [קוצים] ממקום למקום.  ברם הכא דרך בני אדם להביא זונין ממקום למקום.  מעתה יהו כלאים עם החטים.  אמר רבי יונה מין חטין הם אלא שהפירות מזנין.

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  כהדא דתני (ויקרא יט) ולא תזנה הארץ מיכן שהפירות מזנין.  רבי יעקב בר זבדי בעא קומי ר' ירמיה מתניתין דרבי ישמעאל בי רבי יוסי דתני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אומר משום אביו תורמין מן היין על החומץ אבל לא מן החומץ על היין.  עבר ותרם תרומתו תרומה.  רבי אומר היין והחומץ שני מינין הן אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה.  והוה מסתכל ביה.  אמר ליה מה את מסתכל בי הבא לך רצועה בכאן.  תמן למעשרות וכאן לכלאים.  אמר רבי יונה הא כן הוה צריך מסתכל ביה כד הוון רבנין קדמאיי בעון מקיימ' הדא מילתא הוון מקיימין לה.  תמן למעשרות וכאן לכלאים.  רבי יוסה בשם רבי יוחנן כולהון זוגות זוגות.  מה על כל פירקא אתאמרת או על הדא הלכתא.  מן מה דאמר רב חמשה ירקות שאדם יוצא בהם ידי חובתו בפסח כולם מותרין ליזרע בערוגה ואמר הדא דרב פליגא על ר' יוחנן הדא אמרה על כל פירקא איתאמר'.  רבא בשם רב כולהון זוגות זוגות.  מחלפא שיטתיה דרב.  תמן הוא אמר כולן מין אחד והכא הוא אמר הכין.  לא דרב אמר כולן מין אחד לא אמר אלא מיני ירקות הן וכולן מותרין ליזרע בערוגה.  רבי יוסי בשם רבי חייא בר ווא אשכחון כתיב על פינקסיה דרבי הלל בי רבי אלס רבי יונה בשם רבי חייא בר ווא אשכחון כתיב על כותלא דרבי הלל בי רבי אלס פילה פישונה גילבונה מילותה סרפוונא פסילתה.  כיני מתניתא הלבן והשעועית.  אמר רבי יונה למה נקרא שמה שעועית שהיא משעשעת את הלב ומהלכת את בני מיעים:

דף א,ב פרק א הלכה ב משנה  הקישות והמלפפון אינן כלאים זה בזה.  רבי יהודה אומר כלאים.  חזרת וחזרת גלין עלשין ועולשי שדה

דף ב,א פרק א הלכה ב משנה  כרישים כרישי שדה.  כוסבר כיסבר שדה.  חרדל וחרדל מצרי ודלעת מצרית <והרומצא> [והרמוצא] ופול המצרי וחרוב אינן כלאים זה בזה:

דף ב,א פרק א הלכה ב גמרא  א"ר יודן בר מנשה דברי חכמים אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של קישו' ונוטעה והיא נעשית אבטיח.  אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של אבטיח ונוטעה והיא נעשית מלפפון.  רבי יודה אומר עיקרו כלאים.  אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של אבטיח ומעה אחת מפיטמה של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים.  לפום כן צווחין ליה בלישנא יונא מולפפון.  הקישות והאבטיח מה אמר בה ר' יודה.  נישמעינ' מן הדא הקישואין והאבטיחין והמלפפונות אינן כלאים זה בזה.  רבי יהודה אומר כלאים.  נאמר הקישואין והמלפפון אינן כלאים זה בזה.  האבטיח והמלפפון אינן כלאים זה בזה.  ר' יודה אומר כלאים.  הקישות והאבטיח צריכה.  חזרת וחזרת גלים רבי חנניה אמר הסדיגרון.  שמעון בריה דרבי אבי אמר אנטוכין.  רבי <ווסי> [יוסי] בי רבי בון אמר יסיח לי עולשין טרוקסימון.  עולשי השדה עולתין.  כריתין כרתי שדה קפלוטין.  דלעת מצרית מתני' דרבי אלא כרבי נחמיה בשם רבי נחמיה דלעת ארמית היא דלעת מצרית כלאים עם היוונית כלאים עם הרמוצה.  והרמוצה א"ר חיננא כמין דלעת מרה היא והן ממתקין אותה ברמץ.  והחרוב א"ר יונה כמין פול מצרי פרסי הוא וקצצוי דמיין לחרובה:

דף ב,א פרק א הלכה ג משנה  הלפת והנפוס והכרוב והתרובתור התרדים והלעונים אינם כלאים זה בזה הוסיף ר' עקיבה השום והשומני' והבצל והבצלצול והתורמוס והפלוסלוס אינן כלאים זה בזה:

דף ב,א פרק א הלכה ג גמרא  הלפת והנפוס הכרוב והתרובתור <כורב> [כרוב] דקיק התרדין והלעונין המעויין.  הוסיף רבי עקיבה השום והשומנית תומניתה.  והבצל והבצלצול פללגולה.  והתורמוס והפלוסלוס פרמועה ואין כלאים זה בזה:

דף ב,א פרק א הלכה ד משנה  ובאילן האגסין והקרוסטמלין והפרישים והעזרדי' אינן כלאי' זה בזה התפוח והחזרר והפרסקין והשקדין השיזפין והרימין אף על פי שדומין זה לזה כלאי' זה בזה:

דף ב,א פרק א הלכה ד גמרא  פרישין אמר רבי יונה אספרלגין.  ולמה נקרא שמן פרישין שאין לך מין אילן פריש לקדרה אלא מין זה בלבד.  שלמן בר לוי אחוי דזבדי בר לוי בשם רבי יהושע בן לוי כולהון זוגות זוגות.  רב אמר כולהון מין אחד.  מתני' פליגא על רב דתני אף

דף ב,ב פרק א הלכה ד גמרא  הבכיים.  התיב ר' יוסי בי ר' בון והתני אף הרוגייני' בשוקי של ציפורין היו מרכיבין קרוסטמלין על גבי אגס.  ראם תלמיד אחד אמ' להן אסורים אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמר להן מי שפגע בכם מתלמידי בית שמאי הוי לא אמ' אלא קרוסמיל על גבי אגס הא אגס על גבי חיזרר לא.  בתחום אריח היו מרכיבין תפוח על גבי חיזרר ובא תלמיד אחד אמר להן אסורין אתם הלכו וקצצום ובאו ושאלו ביבנה אמר להן יפה אמר התלמיד.  לא אמר אלא התפוח על גבי חיזרר הא חיזרר על גבי אגס לא מה דהוה עובדא הוה עובדא.  תני גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר מה נפק מינהון קדריס פרסקיה.  הרכיב תריד על גבי דרכון אע"פ שאין ישר' רשאי לעשות כן נוטל הימינו זרע והולך וזורע במקום אחר.  מה נפק מינהון כורבי לבנון.  זרגון ולפת מה נפק מינהון פטר פיטרא.  סילינון לוזון ובוטמין מה נפק מביניהון פיסטקין.  זיתין ורימון מה נפק מביניהון שיזפין:

דף ב,ב פרק א הלכה ה משנה  הצנון והנפוס והחרדל והלפסן ודלעת יונית עם המצרית והרמוצא אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה:

דף ב,ב פרק א הלכה ה גמרא  א"ר יונתן יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין.  הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי.  הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין.  התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה והעלין דומין ותימר כלאים.  א"ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי:

דף ב,ב פרק א הלכה ו משנה  הזאב והכלב כלב הכופרי והשועל העזים והצבאים היעילים והרחלים הסוס והפרד הפרד והחמור החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה:

דף ב,ב פרק א הלכה ו גמרא  הא כלב עם כלב כופרין אינן כלאים.  ודלא כר' מאיר דרבי מאיר אומ' כלאים אע"ג דר' מאיר אמ' כלב מין בהמה מודה בכלב כופרי שהוא מין חיה הא כלב עם כלב כופרי על דעתיה דרבי מאיר כלאים.  עוף לא תניתה.  אמר רבי יוחנן אייתיתה מן דבר דליה תרנגול עם הפיסיוני.  תרנגול עם הטווס אף על פי שדומין זה

דף ג,א פרק א הלכה ו גמרא  לזה כלאים זה בזה.  רבי שמעון בן לקיש אמר משנה שלימה שנה לנו רבי וכן חיה ועוף כיוצא בהן.  אמר רבי יוחנן צרכה להדא דר' יוחנן תנינן הכא חיה ופרשנתה תמן.  תנינן בהמה הכא ופרשנתה תמן.  עוף תניתה תמן אתא ופרשנתה הכא.  אמ' רבי יוסי ויאות.  בא להודיעך שהעוף אסו' בכלאים.  רבי ירמיה אמר כהנא שאל לריש לקיש המרביע בחיות הים מהו.  א"ל עוד הן כתיב בהן למיניהן.  ר' אחא לא אמר כן אלא הוה א"ר אחא בשם ריש לקיש כל שכתוב בו למיניהו כלאים נוהג בו.  התיב כהנא הרי חיית הים הרי כתיב בהן למיניהן מעתה כלאים [נוהג] בהן.  א"ר יוסי בי רבי בון הכא פרס כהנא מצודתיה על ריש לקיש וצדייה.  אמר רבי יונה יכול אנא פתר לה משום מנהיג מייתי חוט וקטר באודניה דלכיסא ובאודניה דיריקא ואינון שייפין דין עם דין ומזרעין:

דף ג,א פרק א הלכה ז משנה  אין מביאין אילן באילן ירק בירק ולא אילן בירק ולא ירק באילן רבי יהודה מתיר ירק באילן:

דף ג,א פרק א הלכה ז גמרא  מחלפה שיטתיה דר' יודה.  תמן הוא אמר נוטל הוא אד' מעה אחת מפיטמה של אבטיח ומעה אחת מפיטמו של תפוח ונותנן לתוך גומא אחת והן מתאחין ונעשין כלאים.  וכא הוא אמר הכין.  תמן על ידי שהוא נותן זה בצד זה הן מתאחין ונעשין כלאים.  ברם הכא ירק באילן הוא.

דף ג,ב פרק א הלכה ז גמרא  תני מניין שאין מרכיבין עץ סרק על גבי עץ מאכל ולא עץ מאכל על גבי עץ מאכל.  מין בשאינו מינו מניין תלמוד לו' (ויקרא יט) את חקותי תשמורו.  ר' יונה ר' לעז' בשם כהנא דר' לעזר היא משום חוקים שחקקתי בעולמי.  מעתה אסור לאדם הראשון.  ר' יוסי בשם רבי הילא דברי הכל היא משום חוקים שחקקתי בעולמי.  מעתה אסור להרכיב תאינה שחורה על גבי תאינה לבנה.  אמר רבי אבין ולא מכלאי הבגדים למדת.  מה כלאי בגדים שאמרתי לך שני מינין לא זה ממין זה ולא זה ממין זה.  אף כלאים שאסרתי לך בכל מקום לא זה ממין זה ולא זה ממין זה.  תני בשם רבי לעזר מותר הוא גוי לזרוע וללבוש כלאים.  אבל לא להרביע בהמתו כלאים ולא להרכיב אילנו כלאים.  למה מפני שכתוב בהן למיניהן.  והרי דשאין כתיב בהן למיניהן.  אין כתיב בציוי אלא בהוצאה.  ואם כן למה נתקללה הארץ.  ר' יודן בר שלום אמר על ידי שעברה על גזרותיו של הקב"ה.  (בראשית א) תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע.  והיא לא עשת אלא ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו.  רבי פינחס אמר שמחה בציוויה והוסיפה אילני סרק.  על דעתיה דרבי יודן בר שלום יפה נתקללה הארץ.  על דעתיה דרבי פינחס למה נתקללה הארץ.  כאינש דאמר ליט ביזא דכן איינק.  ואתיא כיי רבי נתן שלשה נכנסו לדין וארבעה יצאו מקוללין.  ארורה האדמה בעבורך.  עד כדון לית כתיב אלא בהמתך לא תרביע כלאים.  עוף מנין אית תניי תני מאת חוקותי תשמורו ואית תני מבהמתך לא תרביע כלאים הרכיב אילן והרביע עוף מאן דאמ' מחוקותי תשמורו חייב שתים מאן דאמ' מבהמתך לא תרביע אינו חייב אלא אחת.  בשהרביע בהמה והרביע עוף מאן דאמר מחקותי תשמורו אינו חייב אלא אחת מאן דאמר מבהמתך לא תרביע כלאים חייב שתים.  תני אין מרכיבין זיתים ברכב של תמרה מפני שהוא אילן באילן.  רבי יודן בעי ולית הדא פליגא על רבי לוי (תהילים קכח) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך כשתילי זתים סביב לשולחנך.  מה זיתים אין בהר הרכבה.  אף

דף ד,א פרק א הלכה ז גמרא  בניך לא יהא בהן פסולת.  הא מכלל שיש בהן פסולת.  שנייא היא הכא שהוא עתיד למתקה כהדא רבי שמעון בר' הוה משקי פרסתקיה יין מבושל בשביל למתקה:

דף ד,א פרק א הלכה ח משנה  אין נוטעין ירק בתוך סדין של שיקמא אין מרכיבין פיגס ע"ג קידה לבנה מפני שהוא ירק באילן.  אין נוטעין ייחור של תאינה לתוך החצוב שיהא מקורו:  אין תוחבין זמור' של גפן לתוך האבטיח שתהא זורקת מימיה לתוכן מפני שהוא אילן בירק:  אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמות שתהא משמרתו מפני שהוא ירק בירק:

דף ד,א פרק א הלכה ח גמרא  רבי זכריה חתניה דרבי לוי בעי בלא כך אינו אסור משום זרעים תחת הגפן.  אמר רבי יוסי תיפתר במעמיק שורש למטה משלשה טפחים חוץ לששה.  כהדא דתני שרשי פיאה הנכנסים לתוך ארבע אמות שבכרם.  למטה משלשה טפחים הרי אילו מותרין:

דף ד,א פרק א הלכה ט משנה  הטומן לפת וצנונות תחת הגפן אם היו מקצת העלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשרות ונטלין בשבת.  הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים רבי יודה אומר אינו כלאים עד שיהיו שתי חטים ושעורה או חיטה ושתי שעורים או חטה ושעורה וכוסמת:

דף ד,א פרק א הלכה ט גמרא  חזקיה אמר לא שנו אלא לפת וצנונות הא שאר דברים לא.  רבי יוחנן אמר לא שנייא היא לפת היא צנונות היא שאר כל הדברים.

דף ד,ב פרק א הלכה ט גמרא  מה נן קיימי' אי משום זרעים באילן למה לי גפן וצנונות אפילו שאר כל הדברים האילו.  אי משום שאינו רוצה בהשרשתן למה לי לפת וצנונות אפילו שאר כל הדברים.  מן מה דתני ר' חייה כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונו'.  הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן:  תני פגה שטמנה בטבל וחחרה שטמנה בגחלי' אם היו מקצתן מגולין ניטלין בשבת ואם לאו אין ניטלין בשבת.  ר' לעזר בן תדאי אמר בין כך ובין כך תוחב בשפוד או בסכין ונוטלן.  אתיא דרבי לעזר בן תדאי כר' שמעון דתני לא יגור אדם את הכסא ואת המטה ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חריץ.  רבי שמעון מתיר.  רבא בשם רב הונא רבי חגיי בשם ר' זעירא רבי יוסי בשם רבי הילא מודין חכמי' לר"ש בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו.  וכמה דתימר מותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו.  א"ר יוסה אוף נן [נמי] תנינן ניטלין בשבת.  א"ר יוסי בי ר' בון דר"ש היא.  והא תנינן שביעית.  אית לך מימר שביעית דר"ש פתר לה שביעי' דר"ש מתי' בספיחי שביעי' והכא [את] אמר הכן.  אע"ג דר"ש מתיר בספיחי שביעית אית ליה משום קדוש' שביעי'.  אוף הכא אינו חושש לא משום שביעית ולא משום קדוש' שביעי'.

דף ה,א פרק א הלכה ט גמרא  זרע שני מינין בבקעה שני מינין בחורבה שני מינין וחלקן גדר.  ר' יוחנן אמר פטור.  ר"ש בן לקיש אמר חייב.  מודה ר"ש בן לקיש בזורע ע"ג הים ע"ג פטרה ע"ג סלעים ע"ג טרשים שהוא פטור.  מודה ר"ש בן לקיש בזורע ע"מ לחלקן גדר שהוא פטור:  א"ר בא קרתיגניא מודה ר"ש בן לקיש לענין שבת עד שתנוח.  מתני' פליגא על ר' יוחנן הזורע חיטה ושעורה כאחת הרי זה כלאים.  פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאמר ר' יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבוא' או מוקפי' גדר.  כהדא ר' יודה או' אינו כלאים.  א"ר זעירא ר' יהודה כדעתיה דר' יודה אמר

דף ה,ב פרק א הלכה ט גמרא  בשד' ירק טפח.  א"ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר' זעירא יליף הדא דר' יוד' מן דרבנין כמה דרבנין אמרין באיסור בית רובע ללקות ו' על ששה כן ר' יודה אמר באיסור ששה על ששה ללקות טפח.  והתני רבי יודה מתיר.  וקשיא מה טעמ' דרבי שמעון בן לקיש מכיון שהוציא מתוך ידו לזרע חייב.  והא תנינן ר' יודה או' אינו כלאי'.  פתר לה עד שעה שתנוח והתני ר' יודה מתי' לא אפי' נחה ר' יודה מתיר.  א"ר הילא ר"ש בן לקיש כדעתיה דאר"ש בן לקיש בשם חזקיה ראש תור מחורבה מותר.  מעתה אפילו שני חיטין ושעורה.  וכן היא והתנינן עד שיהו שני חיטין ושעורה או חיטה אחת ושני שעורין או חיטה אחת ושעורה וכוסמת.  פתר לה חיטה מכאן וחיטה מכאן גדר מיכן וגדר מיכן ושעורה חבושה באמצע.  א"ר מתניה הדא דתימר שאין שם חורבה.  אבל יש שם חורבה מותר:


תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט