תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


מסכת כלאיים פרק ח

דף לה,ב פרק ח הלכה א משנה  כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים ואסורין בהנאה.  כלאי זרעים אסורין מלזרוע ומלקיים ומותרין באכילה וכל שכן בהנאה.  כלאי בגדים מותרין בכל דבר ואינן אסורין אלא מללבוש.  כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע.  כלאי בהמה אסורין זה עם זה:

דף לה,ב פרק ח הלכה א גמרא  כלאי הכרם אסורין כו'.  כתיב (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים.  אין לי אלא הזורע.  מקיים מניין ת"ל וכרם ולא כלאים מה כרבי עקיבה דר"ע אומר המקיים עובר בלא תעשה.  אמר רבי יוסה דברי הכל היא הכל מודים באסור שהוא אסור בשלא קיים ע"י מעשה.  אבל אם קיים ע"י מעשה לוקה.  כהדא דתני המחפה בכלאים לוקה.  מניין שהוא אסור בהנייה נאמר כאן פן תקדש.  ונאמר להלן פן תוקדש בו.  מה פן האמור להלן אסור בהנייה אף פן שנאמר כאן אסור בהנייה.  ואית דבעי מימר נאמר כאן פן תקדש ונאמר להלן (דברים כג) ולא יהיה קדש מבני ישראל.  מה קדש שנאמר

דף לו,א פרק ח הלכה א גמרא  להלן אסור בהנייה אף כאן אסור בהנייה.  אמר רבי חונא ביאתו אסורה בהנייה.  אית דבעי נישמעינה מן הדא דאמר רבי חנינא פן תקדש פן תוקד באש:  כתיב (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים מלמד שאינו חייב עד שיזרע שני מינים בכרם דברי רבי יאשיה.  רבי יונתן אמר אפי' מין אחד.  על דעתיה דרבי יונתן כתיב (ויקרא יט) שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים.  חברייא אמרין להחמיר עליו אפילו מין אחד.  על דעתיה דרבי יאשיה שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים.  חברייא אמרין להתרייה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה.  א"ר בון בר חייא ליתן לו שיעור אחרת מן ששה טפחים וכן ארבע אמות.  מה נן קיימין אם בשעשה גדר מבפנים בטל הכרם.  אם בשעשה גדר מבחוץ זהו המחול <אינן> [אלא] כי נן קיימין בשדה שהיה שם שדה תבואה והקריח לתוכה ארבע אמות.  ואתיא כדאמר רבי חנינה אין האוסר

דף לו,ב פרק ח הלכה א גמרא  נעשה מחיצה להציל.  סברין מימר אוסר נעשה מחיצה ליאסר.  על דעתיה דרבי יונתן כתיב שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים <כהיא> [כי הא] דאמר רבי הילא הן דאת אמר לא אמר' למה את אמר.  או <כהיא> [כהא] דאמר רבי זעירא לא תזרע כרמך כלאים עיקר כרמך כלאים לא תזרע.  רבי יודן קפודקיא בעא קומי רבי יוסי תמן את אמר אין זרעי אילן קרויין זרעים.  והכא את אמר זרעי אילן קרויין זרעים.  אמר ליה תמן מיעט הכתוב את שאין דרך בני אדם להיות קורין זרעים.  ברם הכא ריבה הכתוב (ויקרא יא) על כל זרע זרוע אשר יזרע.  אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי המחפה בכלאים לוקה.  א"ל רבי יוחנן ולאו מתניתא היא כלאים בכרם איך אפשר כלאים על ידי חרישה לא במחפה.  והוה רבי יניי מקלס ליה (ישעיה מו) הזלים זהב מכיס וגו' (משלי ג) בני אל ילוזו מעיניך תן לחכם ויחכם עוד ישמע חכם ויוסף לקח.  אמר ליה רבי שמעון בן לקיש בתר כל אילין קילוסיא יכיל אנא פתר לה כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר המקיים

דף לז,א פרק ח הלכה א גמרא  [כלאים] עובר בלא תעשה.  כלום אמר רבי עקיבה אלא לעבור שמא ללקות.  והכא ללקות אנן קיימין.  ועוד מן הדא דתנינן שביעית אית לך מימר שביעית דרבי עקיבה.  פתר לה שביעית דרבי לעזר דרבי לעזר אמר לוקין על החרישה בשביעית.  רבי יוחנן אמר אין לוקין על החרישה בשביעית.  מה טעם דרבי לעזר (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' כלל.  שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור פרט.  הזרע והזמר בכלל היו ולמה יצאו להקיש אליהן ולומר לך מה זרע וזמר מיוחד שהן עבודה בארץ ובאילן אף כל דבר שהוא עובדה בארץ ובאילן.  מה עבד לה רבי יוחנן שני דברים הן ושני דברים יצאו מן הכלל [אינן] חולקין.  ולית ליה לרבי אלעזר חולקין אית ליה לחלוק אינן חולקין הא ללמד מלמדין.  ולית ליה לרבי יוחנן מלמדין.  שנייא היא שהכלל בעשה ופרט בלא תעשה אין עשה מלמד על לא תעשה ואין לא תעשה מלמד על עשה.  על דעתיה דרבי יוחנן ניחא מותר לחפור בה בורות שיחין ומערות.  על דעתיה דרבי לעזר מהו לחפור בה בורות שיחין ומערות.  כשם שאין מלמדין לענין איסור כך לענין היתר לא ילמדו.  א"ר בא קרתיגנייא טעם דרבי יוחנן (שם) שש שנים תזרע שדך לא בשביעית ושש שנים תזמור כרמך לא בשביעית.  כל לא תעשה שהוא בא מכח עשה עשה הוא:  ועובר בעשה.  רבי ירמיה אמר עובר בעשה.  ורבי יוסה אמר אפילו עשה אין

דף לז,ב פרק ח הלכה א גמרא  בו.  ליידא מילה כתיב (ויקרא כה) ושבתה הארץ שבת לה' לענין לא תעשה שבו.  יכול יהו לוקין על התוספות שבו.  רבי יוחנן פתר מתניתא יכול יהו לוקין על חרישה בשביעית.  ר' לעזר פתר מתניתא יכול יהו לוקין על איסור שני פרקים הראשונים.  אית תניי תני שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך.  אית תניי תני שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור מסייעא לר' לעזר.  מתניתא פליגא על רבי לעזר השמר לא תעשה.  וכתיב (דברים יב) שם תעלה.  שם תעשה.  בגין דכתיב הא אילו לא כתיב עשה הוא.  שלא תאמר כמה דתימ' גבי שבת חפץ חרץ נעץ אינו חייב אלא אחת.  ודכוותה שחט זרק והעלה לא יהא חייב אלא אחת.  לפום כן צריך מימר חייב על כל אחת ואחת.  רבי זעירא רבי חייה בר אשי בשם כהנא הנוטע בשבת חייב משום זורע.  רבי זעירא אמר הזומר כנוטע.  נטע וזמר בשבת על דעתיה דכהנא חייב שתים על דעתיה דרבי זעירא אינו חייב אלא אחת.  כלום אמר רבי זעירא אלא הזומר כנוטע שמא הנוטע כזומר.  הכל היה בכלל זריעה יצאת זמירה להחמיר על עצמה.  מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה את פוטרו משום זורע הוי לא שנייא בין על דעתיה דכהנא בין על דעתיה דרבי זעירא חייב שתים:

דף לז,ב פרק ח הלכה ב משנה  בהמה עם בהמה וחיה עם חיה בהמה עם חיה וחיה עם בהמה טמאה עם טמאה וטהורה עם טהורה טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג:  המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים.  רבי מאיר פוטר.  והלישית שהיא קשורה לרצועתיהן

דף לח,א פרק ח הלכה ב משנה  אסורה:

דף לח,א פרק ח הלכה ב גמרא  בהמה עם בהמה כו'.  יכול לא יהא מעמיד זכרים אצל הנקבות ונקבות אצל הזכרים תלמוד לומר (ויקרא ד) בהמתך לא תרביע אין את אסור אלא מלהרביע אבל מעמיד את זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים.  וכי מה עשה מעשה לא בשהטיל ולפי דעתו הוא מטיל.  איסי בן עקביה אמר אסור לרכב על גבי פרדה מקל וחומר ומה אם בבגדים שאת מותר ללבוש זה על זה את <אוסר> [אסור] בתערובתן.  בהמה שאת אסור להנהיג בה בזו עם זו לא כל שכן את אסור לרכוב עליה.  והא כתיב (שמואל ב יג) וירכבו איש על פרדו וינוסו.  אין למדין מן המלכות.  והא כתיב (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי.  בריה מששת ימי בראשית היתה.  רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בי רבי חנינה אמר המנהיג <קולו> [בקול] בכלאים לוקה.  ותני כן הנהיגה המשיכה קרא לה ובאת אחריו נתחייב בה לשלם כשואל.  והתני שמואל היתה עומדת חוץ לתחום וקרא לה ובאת אחריו הרי זה פטור.  תמן לדעתה היא מהלכת.  ברם הכא על כורחה היא מהלכת.  והתני טיפח כנגד עינו וסימייה כנגד אזנו וחרשה לא יצא לחירות.  אמר רבי לעזר בי רבי יוסי קומי רבי יוסי שנייא היא שהוא יכול לברוח.  תדע לך שהוא כן דתני תפש בו הרי זה חייב.  היושב בקרון רבנין אמרין משקל הוא.  ר' מאיר אמר אינו משקל.  בראשונה לא היו אלא שתים דכתיב (בראשית מא) וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו.  עמד פרעה ועשה שלש דכתיב (שמות יד) ושלישים על כולו.  עמדה מלכות הרשעה ועשה אותן ארבעה:

דף לח,א פרק ח הלכה ג משנה  אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון ולא לאחר הקרון.  ולא את הליבדקס לגמלים.  רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אף על פי שאביהן חמור מותרין זה עם זה.  וכן הנולדין מן החמור אף על פי שאביהן סוס מותרין זה עם זה אבל הנולדים מן הסוס עם הנולדין מן החמור אסורין זה עם זה:

דף לח,א פרק ח הלכה ג גמרא  אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון ולא לאחר הקרון.  תני רבי מאיר פוטר.  אם היה מסייעו בין במעלה בין בירידה הכל מודין שהוא

דף לח,ב פרק ח הלכה ג גמרא  אסור.  אמר רבי יוחנן מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה.  רב אמר מפני שנושאין את החבל שבנתים.  רבי ירמיה בעי קשרן בשערן.  מה נן קיימין אם בשקשרו בשערו כך אנו אומרים אסור להרכיב בהמה על גבי חבירתה אם בשקשרו החבל בשערו נאמר מפני שהן נושאין את החבל שבנתים:  רבי יונה אמר איתפלגון רב ורבי יוחנן.  רבי יוחנן אמר מפני שזה נושא עצלותו של זה וזה נושא עצלותו של זה.  רב אמר מפני שהן נושאין את החבל שבנתים.  מה נפק מן ביניהון קשרו בשערו בין על דעתיה דרב בין על דעתיה דרבי יוחנן פטור.  ולא הליבדקס אית תניי תני ניברקוס.  מאן דאמר ליבדקס שם ליבוי על שם (דנייאל יא) לובים וכושים במצעדיו.  מ"ד ניברקוס אבהטס.  מהו אבהטס חמר סלק.  רבי יונה רב הושעיא בעי גרים הבאים מליבוי מהו להמתין להם שלשה דורות.  אמר רבי יונה בוצרייה מן מה דאנן חמין ההן פולא מצריי כד רטיב אינון צווחין ליה לובי כד הוא נגיב אינון צווחין ליה פול מצריי.  הדא אמרה גר מלובי צריך להמתין ג' דורות.  הדא אמרה היא לוב היא מצרים.  רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה הלכה כדברי התלמיד.  דברי חכמים כל מין פרידות אחד.  ואלו הן הסימנין אמר רבי יונה כל שאזניו קטנות אמו סוסה ואביו חמור.  גדולות אמו חמורה ואביו סוס.  רבי מנא מפקד לאילין דרבי יודן נשיאה אין בעיתון מיזבון מולוון אתון זבנין לו אזניהון דקיקין שאמו סוסה ואביו

דף לט,א פרק ח הלכה ג גמרא  חמור.  הלובן מן האיש שממנו מוח ועצמות והגידים.  והאודם מן האשה שממנו העור והבשר והדם.  והרוח והנפש והנשמה משל הקב"ה.  ושלשתן שותפין בו.  רבי בא רבי יהודה בשם רב מודים חכמים לרבי יהודה בסוס בן סוס בן חמור עם חמור בן חמור בן סוס.  רבי חגיי רבי זעירא בשם רבי <איסת> [איסי] בני עזים בני רחלים אסורים זה עם זה.  ולא כן נן אמרין עז בן עז בן רחל עם רחל בן רחל בן עז:

דף לט,א פרק ח הלכה ד משנה  הפרוטיות אסורות והרמך מותר ואדני השדה חיה רבי יוסי אומר מטמאות באהל כאדם.  הקופד וחולדת הסנאין חיה חולדת הסנאין רבי יוסי אומר בית שמאי אומ' מטמא בכזית במשא וכעדשה במגע.  שור הבר מין בהמה.  רבי יוסי אומר מין חיה.  כלב מין חיה.  רבי מאיר אומר מין בהמה.  החזיר מין בהמה.  הערוד מין חיה.  הפיל והקוף מין חיה.  ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך:

דף לט,א פרק ח הלכה ד גמרא  הפרוטיות אסורות והרמך מותר כו'.  רבי אימי בשם רבי לעזר רמכה דלא כלינס.  כמה דתימר (אסתר ח) בני הרמכים.  <אבני> [אדני] השדה חיה.  ייסי ערקי בר נש דטור הוא והוא חיי מן טיבורייה איפסק טיבורייה לא חיי.  רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בן חנינה טעמא דרבי יוסי (במדבר יט) וכל אשר יגע על פני השדה בגדל על פני השדה.  הירודות והנעמית הרי הן כעוף לכל דבר.  והנחש הרי הוא כחיה.  רבי חייה בשם רבי יוחנן ששה ספיקות הן הצלף באילן כבית שמאי.  כלי חרס בכלי נתר כבית שמאי.  חולדת הסנאים בשרצים כבית שמאי.  פול

דף לט,ב פרק ח הלכה ד גמרא  מצרי בזרעים.  ואנדרוגינוס באדם.  כוי בחיה דברי הכל.  רבי חמא בר עוקבא אמר ואמה טריקסין.  מהו ואמה טריקסין רבי יונה בוצרייה אמר טריכסון מה מבפנים מבחוץ.  אמר רבי יוסי מן מה דכתיב (מלכים א ו) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפני הדא אמרה מבפנים.  אמר ליה רבי מנא והכתיב (דברי הימים ב ג) ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה אורך ועשרים רוחב הדא אמרה מבחוץ:  שור בר מין בהמה.  רבנין אמרין מיכא הוה וערק לתמן.  רבי יוסי אמר עיקריה מן תמן הוה.  הא שור עם שור בר אינן כלאים דלא כרבי יוסה דרבי יוסה אמר כלאים.  ואילין דמתרגמין ותורי בר וראמנין כרבי יוסה.  רבי בא בשם רבי שמואל אווז עם אווז מדבר כלאים זה בזה.  אווז עם אווז הים תני רבי יודה בן פזי דבר דליה ולא ידעין מאן תני קל וחומר מה אם בשעה ששניהן ביבשה את אמר אסור.  בשעה שאחד ביבשה ואחד בים לא כל שכן.  ואדם מותר בכולן לחרוש ולמשוך.  כתיב (דברים כב) לא תחרוש בשור ובחמור יחדו.  בשור ובחמור אין את חורש.  אבל חורש את בשור עם אדם בחמור עם אדם:


תלמוד ירושלמי - מסכת כלאיים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט