תלמוד ירושלמי - מסכת שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד


מסכת שבת פרק ו

דף לג,א פרק ו הלכה א משנה  במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן לא ברצועה שבראשה ולא תטבול בהן עד שתרפס לא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין ולא בכבול לרה"ר ולא בעיר של זהב ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם ולא במחט שאינה נקובה ואם יצאה אינה חייבת חטאת:

דף לג,א פרק ו הלכה א גמרא  רב נחמן בר יעקב אמר ע"י שהיא מתרתן שהן חצין בנדתה.  והיא שכוחה ומהלכת בהן ארבע אמות.  א"ר מנא בקדמייתא הוינן אמרין על ידי שהיא מתרת את התפור.  ולא הוינן אמרין כלום.  תני ר' הושעיה חותל של תמרים קולע ומתיר ובלבד שלא יקשור.  תמן תנינן אילו חוצצין באדם חוטי צמר וחוטי פשתן והרצועות שבראשי הבנות.  שמואל אמר לית כאן של שיער.  על דעתיה דרבי יהודה אלא של צמר הא של שיער דברי הכל אין חוצצין.  רבי בא בשם רב יהודה רבי זעירא בשם רבנין

דף לג,ב פרק ו הלכה א גמרא  היתה נימא אחת חוצצת.  שתים ספק.  שלש אינן חוצצות.  רבי זעירא בעי קשר נימא לחבירתה אחת היא אחת.  לשתים שתים הן.  לשלש שלש הן.  רב יהודה אמר זו שהיא ירדת לטבול לנידתה קושרה שערה כזנב הסוס לעוברה וסמיך עלי.  כהנא שאל לרב מהו מיפק באילין תיכייא.  אמר לו כן אמרין אסור לו לאדם לצאת בהמייני.  רב הונא הורי לאיתתיה דריש גלותא מיתן ליברה דדהבא על קפיליטה.  רבי יוחנן הורי לאילין דבית בון תמינא טלייה דמרגליתא על פרגזתא.  א"ר אילא כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות.  ותנינן ג יוצא הוא בזוגין שבכסותו ואינו יוצא בזוגין שבצוארו.  אית תניי תני בין אילו בין אילו מקבלין טומאה.  ואית תניי תני בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה.  מאן דמר בין אילו בין אילו מקבלין טומאה בשעשה להן אמבולי.  ומאן דמר בין אילו בין אילו אין מקבלין טומאה בשלא עשה להן אמבולי.  ואפי' עשה להם אמבולי יהו טהורין.  ולא כן א"ר אבהו שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן בזוגין שבעריסה.  תרין אמוראין חד אמר מוליך ומביא ובלבד שלא ישמיע את הקול.  וחרנה אמר אם השמיע את הקול אסור ואם לאו מותר.  תמן אם אינן עשויין להשמיע את הקול בשבת.  עשויין הן להשמיע את הקול בחול.  ברם הכא אם אין עשוין להשמיע קול לא בחול ולא בשבת מפני מה עשה להן אמבולי:  לא בטוטפת.  רבי בון בר חייה קובטירה.  דבר שהוא נותן במקום הטוטפת:  ולא בסנבוטין.  צובעין תותבן:  לא בכבול.  טבוסה תני רבי שמעון בן אלעזר מתיר.  ר' אחא בשם כהנא אתיא דרבי שמעון בן לעזר כרבי.  כמה דרבי אמר דבר שהוא טמון מותר.  כן רבי שמעון בן לעזר אמר דבר שהוא טמון מותר.  תכשיטין למה הן אסורין.  א"ר בא על ידי שהנשים שחצניות והיא מתרתן לחבירתה והיא שכוחה ומהלכת בהן ד' אמות.  תני ר' חלפתא בן שאול אסור לשלחן.  אמר רבי מונא לא אמרו אלא לשלחן הא ללבשן מותר.  תני מטלטלין את השופר להשקות בו את התינוק.  ואת הפנקס ואת הקרקש ואת המראה

דף לד,א פרק ו הלכה א גמרא  לכסות בהן את הכלים.  א"ר בון מתניתא אמרה כן שאסור ללובשן.  דתנינן כל שניאותין בו ביום טוב משלחין אותן אם אומר את שמותר ללובשן יהא מותר לשלחן.  ומה הדא דתני מטלטלין את השופר להשקות את התינוק.  ואת הקרקש ואת המראה לכסות בהן את הכלים בשיש עליהן תואר כלי.  עד כדון תכשיטין של זהב.  ואפילו תכשיטין של כסף אמרין בשם רבי ירמיה אסור.  אמרין בשם רבי ירמיה מותר.  א"ר חזקיה אנא ידע רישא וסיפא טליין דקיקין הויין מתרביין בדרתיה דרבי ירמיה.  אתא ושאל לרבי זעירא א"ל לא תיסור ולא תישרי.  אין רואין במראה בשבת.  אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר.  וחכמין אוסרין.  רבי אחא בשם רבי בא טעמא דהדין דאסר פעמים שהוא רואה נימא אחת לבנה והיא תולשתה והיא באה לידי חיוב חטאת והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד.  י"ג דברים התירו לבית רבי שיהו רואין במראה.  ושיהו מספרין קומי.  ושיהו מלמדין את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות.  רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר אדם ללמד את בתו יוונית מפני שהוא תכשיט לה.  שמע שמעון בר בא ואמר בגין דרבי אבהו בעי מלפה בנתיה יוונית הוא תלי לה בר' יוחנן.  שמעה ר' אבהו ומר יבא עלי אם לא שמעתיה מן רבי יוחנן.  תני אין יוצאין באיסטמא.  שלשה דברים נאמרו באיסטמא.  אין בה משום כלאים.  ואינה מטמאה בנגעים.  ואין יוצאין בה בשת.  ר' שמעון בן אלעזר אומר אף אין בה משום עטרות לכלות:  ולא בעיר של זהב.  רב יהודה אמר כגון ירושלים דדהב.  רבנן דקיסרין אמרין פרוש טוק טקלין.  מעשה ברק עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב.  חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית בה.  אתת ואמרת קומוי בעלה.  אמר לה הכין הווית עבדת לי כמה דהוית עבדה ליה דהוות מזבנה מקליעתא דרישא ויהבה ליה והוא לעי באוריתא.  תמן תנינן שנים משם ר' אליעזר יוצאה אשה בעיר של זהב.  תני רבי מאיר מחייב.  בין רבי מאיר לרבנן ניחא רבי מאיר מחייב.  וחכמים פוטרין.  בין ר' אליעזר לרבנן ניחא ר' אליעזר מתיר וחכמים אוסרין.  בין ר"מ לרבי אליעזר קשיא

דף לד,ב פרק ו הלכה א גמרא  ר' מאיר מחייב רבי אליעזר מתיר.  רבי איניינו בר סיסיי אמר משום רבי ליעזר כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר.  כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת מותרת לצאת בו בחצר.  רבי בא בר כהן בשם רב ששת מתניתא אמרה כן.  ובכבול ובפיאה נכרית בחצר.  רבי לייא בשם ר"ש בר חייא אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר.  והאיש על ידי שאינו שחוץ מותר.  נשמעינה מן הדא רבן גמליאל ברבי ירד לטייל בתוך חצירו בשבת ומפתח של זהב בידו וגערו בו חביריו משום תכשיט.  הדא אמרה העשוי לשם תכשיט אסור.  הדא אמרה עשוי לכך ולכך.  הדא אמרה אחד האיש ואחד האשה.  הדא אמרה אפי' במקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו בחצר:

דף לד,ב פרק ו הלכה ב משנה  לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה ולא בשריון לא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא אינו חייב חטאת:

דף לד,ב פרק ו הלכה ב גמרא  מפני מה גזרו על סנדל מסומר.  יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות.  וי"א שהיו שומעות קולו ומפילות.  וי"א על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה.  מה נפק ביניהון הדוסטא.  מאן דמר שהיו רואות את ראשו ומפילות מותר.  ומאן דמר שהיו שומעות קולו ומפילות או שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה אסור.  ולא בשעת השמד גזרו מכיון שעבר השמד יהא מותר.  לא עמד ב"ד וביטל.  מעתה אפילו בחול.  לאו אורחיה דבר נשא מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא.  תני טלה עליו מטלית מלמטן מותר.  ר' יודן בי ר' ישמעאל

דף לה,א פרק ו הלכה ב גמרא  הוות רגליה שחקה ועבדין ליה כן.  כמה מסמרן יהו בו.  רבי יוחנן אמר חמשה כחמשה ספרי תורה.  ר' חנינא אמר שבעה (דברים לג) וכימיך דבאך.  נהגין רבנין כהדא דר' חנינא דרש ר' אחא בשם רבי חנינא תשעה.  רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה כמנין משמרות.  (קוהלת יב) וכמסמרות נטועים.  מה משמרות כ"ד.  אף מסמרים כ"ד.  רבי יוסי בן חנינא אמר כליבית אינו עולה למנין מסמרים.  ר' זעירא שאל לר' בא בר זבדא מהו ליתנם על גבי סנדל אחד.  א"ל שרי.  מהו ליתנם ע"ג מנעל אחד א"ל שרי.  אין מגרדין מנעלים וסנדלים.  אבל סכין ומדיחין אותן.  ר' קריספיא בשם רבי יוחנן תלמידוי דרבי חייא רובא אמרין הראשונים היו אומרים מגרדין.  והשניים היו אומרים אין מגרדין.  ואתשלת לרבי ומר אין מגרדין.  א"ר זעירא הא אזילה חדא מן תלמידוי דר' חייא רובא.  דרבנן דקיסרין בשם רבי יוסי בר חנינא כדברי מי שהוא אומר מגרדין ובלבד לאחורי הסכין.  א"ר חייא בר אשי נהיגין הווינן יתבין קומי רבי משחין ומשזגין אבל לא מגרדין.  אין סכין מנעלין וסנדלין.  לא יסוך אדם את רגלו והוא בתוך המנעל ואת רגלו והוא בתוך הסנדל.  אבל סך הוא את רגלו ונותנה בתוך המנעל ואת רגלו ונותנה בתוך הסנדל.  סך שמן ומתעגל ע"ג קטיבלייא חדשה ואינו חושש.  לא יתננה ע"ג טבלה של שיש ומתעגל עליה.  רשב"ג מתיר.  אין לובשין מנעלין וסנדלין חדשים אלא אם כן לבשן והלך בהן מבעוד יום.  כמה יהא בהילוכן.  בני ברתיה דבר קפרא אמרין מבית רבא דבר קפרא עד בית רביה דרבי הושע.  ציפוראי אמרין מן כנשתא דבבלאי עד דרתיה דרבי חמא בר חנינא.  טיבראי אמרין מן סדרא רובה עד חנותיה דר' הושעיה.  סנדל שנפסקו אזניו שנפסקו חבתיו שנפסקו תרסיותיו או שפירשה רוב אחת מכפיו טהור.  נפסקה אחת מאזניו אחת מחבתיו אחת מתרסיותיו או שפירשו רוב מכפיו טמא.  רבי יהודא אומר הפנימית טמאה והחיצונה טהורה.  רבי יעקב בר אחא רבי טבליי חנין בר בא בשם רב הלכה כרבי יהודא לענין שבת.  רבי שמואל בר רב יצחק הוה ליה עובדא שלח לרבי יעקב בר אחא גבי רבי חייא בר בא.  א"ל כשם שהן חלוקין בשבת כך הן חלוקין בטומאה והורי ליה כרבנן.  רבי שמואל בר רבי יצחק בעי ושמע מימר הלכה כרבי יהודא והוא מורי ליה כרבנן.  ר' אחא בר יצחק הוה ליה עובדא שלח שאל לר' זעירא ר' זעירא שאל לר' אימי.  אמר לו כדברי מי שהוא מטמא אסור לצאת בו.  וכדברי מי שהוא מטהר מותר לצאת בו.  ולא אפיק גבי כלום.  תני

דף לה,ב פרק ו הלכה ב גמרא  אבל מטייל הוא בהן עד שהוא מגיע עד פתח חצירו.  ר' אחא ור' זעירא הוון מטיילין באיסטרטין איפסיק סנדליה דרבי אחא.  מן דמטון לפילי א"ל זהו פתח חצירך.  רבי אחא כריך סבונה עליהון.  רבי אבהו כריך אגיד מלבניקי.  סבר ר' אבהו אגוד מלבניקי מן המוכן הוא.  ר' יונה טלקיה דחליטרה ויקר אוף ציבחר הוה סדרה יקיר.  ר' אלעזר מסליק ליה.  ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא מהו להחליף א"ל שרי.  אפילו כן אמר ליה פוק חמי חד סיב וסמך עלוי.  נפק ואשכח לר' בא בר ממל ושאל ליה ושרא.  א"ר יוסי מתניתין אמרה שהוא מין מלבוש.  דתנינן או בשל שמאל בימין חליצתה כשירה.  חדא דתימר לאורך אבל לרוחב צריך שיהא חופה את רוב הרגל:  ולא ביחיד.  א"ר אבא מפני החשד שלא יאמרו איש פלוני נפסק סנדלו ותלאו בית שיחיו:  בזמן שאין ברגלו מכה.  הא יש ברגלו מכה הוא נותן.  על איזה מהן הוא נותן.  שמואל אמר על אותה שאין בה מכה הוא נותן.  אם אומר את על אותה שיש בה מכה הוא נותן מאן צייר ליה דלא יתן על חורתיה.  ר' יוחנן אמר על אותה שיש בה מכה הוא נותן.  שמעון בר בא הוה משמש קומי ר' יוחנן והוה מושיט ליה סנדליה כהדא דתני.  לדרך הארץ כשהוא נועל נועל של ימין ואח"כ נועל של שמאל.  וכשהוא חולץ חולץ של שמאל ואח"כ חולץ של ימין.  אמר ליה ר"י בבלייא לא תעבד כן שהראשונים לא היו עושין כן.  אלא כשהוא נועל נועל של שמואל ואח"כ נועל של ימין.  שלא תהא נראית של ימין פגומה.  הדא אמרת על אותה שיש בה מכה הוא נותן.  א"ל אין בבלייא דקמתיה עליה.  יוצאין בתפילין ערב שבת עם חשיכה.  ואין יוצאין בסנדל מסומר ערב שבת עם חשיכה.  מהן בין זה לזה.  זה

דף לו,א פרק ו הלכה ב גמרא  דרכו לחלוץ.  וזה אין דרכו לחלוץ איזהו קמיע מומחה.  כל שריפא בו ושנה ושילש.  ר' אבהו בשם רבי יוחנן נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ריפיתי בו ושניתי ושילשתי.  רבי שמואל בשם רבי זעירא ריפא לאדם אחד נאמן לאדם אחד.  לשנים נאמן לשנים לשלשה נאמן לכל אדם.  יוצאין בקמיע מומחה בין בכתב בין בעשבים.  ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת.  בעון קומי רבי יונתן מהו מיתניתיה בההן סילונה.  א"ל ובלבד שלא יתננו לא בשיר ולא בטבעת.  בעון קומי רבי יונתן מהו מפיק בההוא מומייקה.  אמר לון משום תכשיט.  אי משום תכשיט הוא לא ודניאל ליסר (דנייאל ה) והמניכא די דהבא על צואריה.  אי משם משאוי בשבת נימא כל המחובר לכסות הרי הוא ככסות.  ר' יוסי בי רבי בון בשם רבי יוסי מכה שנתרפאת נותנין עליה רטייה שאינה אלא כמשמרה.  רבי אבון בשם רבנין דתמן נותנין על גבי מכה בשבת שאינו אלא כמשמרה.  אמר רבי תנחומא חוץ מעלי גפנים שהן לרפואה.  אמר רבי חונא הדא פיאה עקר טב סגין טב הוא.  כד דאית ביה חמשה קטרין.  שבעה קטרין.  תשעה קטרין טבא סגין.  ובלחוד דלא יתן מוי.  אין קורין פסוק על גבי מכה בשבת.  והדין דקרי על יברוחה אסור.  בוא וקרי את הפסוק הזה על בני שהוא מתבעת תן עליו ספר תן עליו תפילין בשביל שישן אסור.  והא תני אומרים היו שיר פגועין בירושלים א"ר יודן כאן משנפגע כאן עד שלא נפגע.  ואי זהו שיר פגועין (תהילים ג) ה' מה רבו צרי וכל המזמור.  (תהילים צא) יושב בסתר עליון.  עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך:

דף לו,א פרק ו הלכה ג משנה  לא תצא אשה במחט הנקובה ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכולייר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצאת חייבת חטאת דברי ר' מאיר וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון:

דף לו,א פרק ו הלכה ג גמרא  תני לא יצא החייט במחטו שבכליו.  ולא הלבלר בקולמוס שבאזנו.  והצבע בדוגמא שבאזנו.  ולא השולחני בדינר שבאזנו.  ואם יצאו הרי אלו פטורין דברי רבי מאיר.  וחכמים אומרים אומן באומנתו חייב.  הא שאר כל האדם יוצאין בכך.  מחלפא שיטתיה דר"מ.  דתנינן תמן ואם יצאת חייב חטאת דברי ר"מ.  והכא הוא אמר הכין.  ר' מנא אמר לה סתם ר' אבון בשם רבי יוחנן תמן דרך הוצאה בנשים.

דף לו,ב פרק ו הלכה ג גמרא  ברם הכא טפילין יוצאין בכך.  מחלפה שיטתין דרבנין.  דתנינן תמן וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון.  הא במחט הנקובה חייב.  ודא היא אומן באומנותו חייב.  אמר רבי אבין תיפתר באשה גודלת.  רבי אחא בשם רבי אבא בר רב נחמן דר' נחמיה זו היא.  דתנינן תמן טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג טמאה.  טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה.  תני רבי נחמיה מחליף וכן היה ר' נחמיה אומר בטבעת אחר חותמה בסולם אחר שליביו.  בקולב אחר מעמידיו ונעול אחר סמנייריו.  א"ר אילא תיפתר דברי הכל בשהוציאה לחתום בה.  ר' שמואל בשם ר' זעירא היתה עשויה לכך ולכך הוציאה חתום בה חייב.  הוציאה לשם תכשיט פטור אף על החותם שאף החותם טפילה לתכשיט:

דף לו,ב פרק ו הלכה ד משנה  לא יצא האיש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת רבי ליעזר אומר תכשיטין הן לו וחכמים אומרים אינן לו אלא גנאי שנאמר (ישעיהו ב) וכתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות.  בירית טהורה ויוצאין בה בשבת כבלים טמאין ואין יוצאין בהן בשבת:

דף לו,ב פרק ו הלכה ד גמרא  כתיב (שמות יג) וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.  מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין.  ואיזו היא האלה.  מן מה דתני רבי יעקב בר סיסי ר' יוסה מאימתי תורמין את הגורן משתיעקר האלה.  הדא אמרה כמין דייקרן.  ומה טעמא דר' אליעזר (תהילים מה) חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך.  מה טעמון דרבנן וכתתו חרבותם לאתים.  לאטין.  וחניתותיהן למזמרות.  למיגזיין.  רבי חייא בשם ר' יוחנן בירית כל שהיא יחידית.  כבלים כל שהשלשלת בנתים.  ר' יהודה אומר בירית זו אצעדה.  דמר רב יהודה (במדבר לא) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני ה', אצעדה זו פרופסלה.  צמיד שירייא.  כמה דאת אמר (בראשית כד) והצמידים על ידיה.  טבעת.  עיזקייאי.  עגיל.  קדשייא.  כמה דתימר (יחזקאל טז) ועגילים על אזניך.  וכומז יש אומרים זה טפוס של רחם.  ויש אומרים זה טפוס של דדים.  כתיב (ישעיהו ג) ביום ההוא יסיר ה' את תפארת העכסים.

דף לז,א פרק ו הלכה ד גמרא  קורדיקייה.  כמה דתימר (ישעיהו ג) וברגליהם תעכסנה.  השביסים.  שלטוניה.  כמה דאת אמר שביס של סבכה.  הסהרונים עונקיה.  כמה דאת אמר (שופטים ח) ויקח את הסהרונים אשר בצוארי גמליהם.  הנטיפות שלמיני.  השירות שיראין.  והרעלות.  בלינדייא.  הפארות.  כליליא.  כמה דאת אמר (יחזקאל כד) פארכם על ראשיכם.  והצעדות פרופסלה.  הקישורים קרקישיה.  ובתי הנפש.  תירגם עקילס אסטומובריאה.  דבר שניתן על בת הנפש.  והלחשים קדשיא.  דבר שהוא נותן על בתי הלחישה.  הטבעות היזקייא.  ניזמי האף דבר שהוא נותן על גב החוטם.  המחלצות.  פירזומטא.  המעטפות.  קולבין ומעפרן.  המטפחות.  סבניין רברבן.  והחריטין זונרין מציירין ואולוסריקא מציירין.  כמה דתימר (שמות לב) ויקח מידם ויצר אותו בחרט.  הגיליונים.  גלגלייה.  הסדינים.  סדיניא הצניפות אולרייא.  המה דתימר (זכריה יג) ואומר ישימו הצניף הטהור על ראשו.  וכתיב (ישעיהו סב) והיית עטרת תפארת ביד ה'.  וצניף מלוכה בכף אלהיך.  הרדידים לסוטה כמה דתימר (שיר השירים א) נשאו את רדידי מעלי שומרי החומות:

דף לז,א פרק ו הלכה ה משנה  יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין בכבול ובפיאה נכרית בחצר ובמוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנידתה בפלפל ובגרגר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן בתחילה בשבת ואם נפל לא תחזיר שן תותבת ושן של זהב ר' מתיר וחכמים אוסרין:

דף לז,א פרק ו הלכה ה גמרא  אנן בר' אימא אמר קומי רבי יהודה מנשייא בר מנשה ירמיה.  ובלבד שלא תצא.  לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה.  והתנינן הבנות יוצאות בחוטין.  ר' בא בשם רב יהודה אפי' כרוך על צוארה.  ר' שמואל בשם ר' זעירא תמן אפי' שאינה יכולה להביא הוטמה לשערה יוצאה היא.  ברם הכא לא תצא לא ילדה בשל זקינה ולא זקינה בשל ילדה.  א"ר אבהו כל שהוא תושב בשיער נקרא פיאה.  ר' ינאי זעירא נפל

דף לז,ב פרק ו הלכה ה גמרא  עודריה דאודניה בעא מיחזרתיה בשבתא.  וגערו בו חביריו משום תכשיט.  רבי ינאי סבר מימר שמן הוא שהוא מרפא.  וחכמים סברין מימר מוך הוא שהוא מרפא.  ולא כן אמר רב יהודה בשם רב זעירא החושש אזנו נותן שמן ע"ג ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי.  רבי ינאי סבר מימר הלכה כר' יוסי.  וחבריו סברין מימר אין הלכה כר"י.  ולא כן אמר ר' בא בר כהנא רחב"א בשם רב הלכה כר"י.  ר' ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע.  וחבריי סברין מימר אדם כקרקע היא.  ולא כן א"ר זעירא עשה לו רבי חייא ב"א בית יד למוך שבאזנו.  סברין מימר אדם כקרקע הוא.  וכיני.  אלא כיני ר' ינאי סבר מימר אין שכיח ומהלך בהן ד"א.  וחבריי סברין מימר שכיח הוא ומהלך בהן ד"א.  א"ר מנא שמעית טעם מן ר' שמואל בשם ר' זעירא ולא אנא ידע מה שמעית.  מיי כדון.  אמר רבי יוסי מסתברא בשם של זהב שעמדה לה ביוקר לא תצא די נפלה ומחזרה ליה.  שן תותבת מה אית לך.  עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה ליה ומחזרה ליה.  רבי יסה ורבי אמי חד חשש שיניה והורי ליה חבריה.  חד חשש אודניה והורי ליה חבריה.  ולא ידעין מה אמר דא ומה אמר דא.  מן מה דרבי יסא שאל לאסייניה דרבי יעקב בר אחא מה עבידא שיניה דרבי יעקב בר אחא חבירינו.  מן מה דלא אמר ר' יסא לא בטלה מן יומוי הוי הוא דהורי לשינא.  ר' ינאי פתר לה בפילפל ובגרגר מלח.  וחברוי פתרון ליה על כולהן:

דף לז,ב פרק ו הלכה ו משנה  יוצאין בסלע שעל הצינית הבנות יוצאות בחוטין אפילו בקיסמים שבאזניהן ערביות יוצאו' רעלות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהוה:

דף לח,א פרק ו הלכה ו גמרא  יוצאין בסלע שעל הצינית פודגרה.  רבי אחא בר רבי בא בר ממל אפילו טס.  והא תנינן הבנות יוצאות בחוטין.  רבי בא בשם רב יהודה אפילו כרוך על צוארה.  אבא בר בא מפקד לשמואל בריה לא תקבל עליך מתני' אלא אבל לא בקיסמין שבאזניהן.  כיני מתני' ערביות יוצאות רעלות מדיות פרופות:

דף לח,א פרק ו הלכה ז משנה  פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף בתחילה בשבת:

דף לח,א פרק ו הלכה ז גמרא  תני רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא באגוז מותר מפני שהוא מיטלטל.  אמר רב אדא בר אהבה אתיא דר"ש בן גמליאל כר"מ.  כמה דר"מ אמר דבר שהוא מיטלטל מותר.  כן ר' שמעון בן גמליאל אומר דבר שהוא מיטלטל מותר:

דף לח,א פרק ו הלכה ח משנה  הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר"י ור"מ אוסר אם יש לו בית קיבול כתיתין טמא סמוכות שלו טמאים מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן לעזרה כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן:

דף לח,א פרק ו הלכה ח גמרא  שמואל אמר יוצאין בו משום סנדל ונכנסין בו לעזרה.  רבי ינאי מקשה ויוצאין בו משום סנדל.  והוא סנדל נכנסין בו לעזרה ואינו סנדל.  א"ר בעא עד די הוות מקשה לה על דשמואל קשייתה על דמתניתין סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת

דף לח,ב פרק ו הלכה ח גמרא  ונכנסין בהן בעזרה.  א"ר מנא אמור סופה דלית היא פליגא על דשמואל:  כסא סמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהן בשבת ואין נכנסין בהן לעזרה אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן.  מהו אנקטמין טהורין.  א"ר אבהו הונוס קטמין חמרא דיידא:

דף לח,ב פרק ו הלכה ט משנה  הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדיברו חכמים בהווה יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב משום רפואה דברי ר' יוסי ור"מ אוסר אף בחול משום דרכי האמורי:

דף לח,ב פרק ו הלכה ט גמרא  הבנים יוצאין בקשרים.  בקישרי פיאה:  ובני מלכים בזוגין.  ר' זעירא אמר בזוגין שבצוארו.  מהו וכל אדם בי קטנים עניים בין קטנים עשירים.  רבי אילא אמר בזוגין שבכסותו.  מהו וכל אדם.  בין גדולים בין קטנים.  מתניתא פליגא על רבי זעירא יוצא הוא אדם בזוגין שבכסותו.  ואינו יוצא בזוגין שבצוארו.  אלא כאן בגדולים וכאן בקטנים:  יוצאין בביצת החרגול.  טב לאודנא:  ובשן של שועל.  טב לשינה:  ובמסמר הצלוב.  טב לעכביתא.  אית תניי תני ומחליף.  רק חנניה בשם ר' יוחנן כמתני'.  ר' שמואל ור' אבהו בשם רבי יוחנן כמתני'.  ר' שמואל ר' אבהו בשם ר"י כל שהוא מרפא אין בו משום דרכי האמורי.  דרגי דרגיבת משום דרכי האמורי.  ר' יודה אמר משום דגון ע"ז.  (שמואל א ה) וראש דגון ושתי כפות ידיו.  דונו דני משום דרכי האמורי.  ר' יהודה אומר משום דן עכו"ם.  (עמוס ח) ואמרו חי אלהיך דם.  לאו לאו משום דרכי האמורי.  ר' יהודה אומר משום ע"ז (איוב כא) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו.  תני רק חייא עמד עצם בגרונו נותן מאותו המין על ראשו ואין בו משום דרכי האמורי.  תני ר' ליעזר בן יעקב (ויקרא יט) לא תנחשו ולא תעוננו אע"פ שאין נחש יש סימן.  ובלבד לאחר ג' סימנים.  כגון (בראשית מח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל.  (בראשית מב) יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין וגו'.  א"ר אלעזר הולכין אחר שמיעת בת קול.  מה טעמא (ישעיהו ל) ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך לכו בו.  ר' לעזר עאל לפונייה אתא אבטיונס דרומאי ואקומי' מאחריה ויתב ליה.  אמר הכין כל עמא

דף לט,א פרק ו הלכה ט גמרא  לא אקים לבר נש אלא לי.  לית איפשר דאנא נפיק מיכא עד דנידע מה הוה בסופיה.  והוה תמן חיוי שרי נפיק ויהב ליה עדרו תמן אחת דריבוי.  וקרא עלוי (ישעיהו מג) ואתן אדם תחתיך וגו'.  חד תלמיד מן דבר קפרא הוה נפיק מקטוע כיסין חמתיה חד קייט חיויא פרי בתריה א"ל חיויא פרי בתרך.  שבקיה ואזיל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך.  גרמניא עבדיה דר' יודה נשייא נפיק בעי מילוויה לר' הילא.  אתא כלב שוטה בעי איתגרייא ביה בר' אילא.  גער ביה גרמני שבקיה ואזל ליה בתריה וקרא עלוי ואתן אדם תחתיך.  בר קפרא היה איעלל לחדא קרייא.  מי עלל נכשל באצבעו.  עאל ושמע קליה דטלייא קרי (שמות כג) אם בגפו יבא בגפו יצא.  אמר דומה שלא עלת בידי אלא הטחה זו בלבד.  וכן הוות ליה.  ר' יוחנן ורשב"ל הוי מתחמדין מיחמי אפוויי דשמואל.  אמרין נלך אחר שמיעת בת קול.  עברין קומי סידרא שמעין קליה דטלייא (שמואל א כא) ושמואל מת.  וסיימון וכן הוות ליה.  רבי יונה ורבי יוסה סלקין מבקרה לרבי אחא דהוה תשיש.  אמרין נלך בתר שמיעת בת קול.  שמעין קליה דאיתתא אמרה לחבירתה איטפי בוצינה.  אמרה לה לא יתטפי ולא מיטפי בוצינהון דישראל.  רבי יוחנן הוה עבר בשוקא חמא חד מזבין מן אילין מלטומה.  אמר ליה מן אילין את חיי.  אמר ליה אין.  שבקיה ואזיל ליה.  בתר שעה עבר גביה.  א"ל רבי צלי עלוי דמן ההיא שעתא לא זבנית כלום וא"ל שני אתרך פעמים ששינוי השם גורם פעמים ששינוי המקום גורם.  תרין תלמידין מן דרבי חנינא הוין נפקין מקטוע כיסין.  חמתין חדא איסטרלוגי'.  אמר אילין תרין מי נפקין ולא חזרין.  מן נפקין פגע בהון חד סב אמר לון זכון עמי דאית לי תלתא יומין דלא טעמית כלום.  והוה עמון חד עיגול קצין פלגא ויהבינה ליה.  אכל וצלי עליהון.  אמר לון תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא.  נפקין בשלם וחזרן בשלם.  והוון תמן בני אינש דשמעין קליה.  אמרין ליה ולא כן אמרת אילין תרין מי נפקין ולא חזרין אמר אי דהכא גברא שקר דאיסטרולוגיי' דידיה שקרין.  אפי' כן אזלין ופשפשון ואשכחון חכינתה פלגא בהדא מובלא ופלא בהדא מובלא.  אמרו מה טיבו עבידתכון יומא דין.  ותניין ליה עובדא.  אמר ומה ההוא גברא יכיל עביד דאלההון די יהודאי מתפייס בפלגיה עיגול.  ר' חונה משתעי הדין עובדא חד גיור הוה איסטרולוגוס חד זמן אתא בעי מיפיק.  אמר כדון נפקין.  חזר ומר כלום אידבקת בהדא אומתא קדישתא לא למיפרש מן אילין מילייא.  ניפוק על שמיה דבריין

דף לט,ב פרק ו הלכה ט גמרא  קריב למכסח יהב לה חמרה ואכלה.  מאן גרם ליה דיפל בגין דהרהר.  מאן גרם ליה דאישתיזיב בגין דאתרחץ על ברייה.  אמר לו כל המנחש סופו לבוא עליו.  ומה טעמא (במדבר כב) כי לא נחש ביעקב.  כי לו נחש.  אמר ר' אחא בר זעירא כל מי שאינו מנחש מחיצתו לפנים כמלאכי השרת.  ומה טעמא (שם) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.  אמר ר' חנינא בריה דר' אבהו כבחצי ימיו של עולם היה אותו רשע עומד מ"ט כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.  א"ר ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו.  רבי ברכיה בשם רבי אבא בר כהנא עתיד הקב"ה לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת ומלאכי השרת שואלין אותן ואומרין להן מה פעל אל.  מה הורה לכם הקב"ה.  אמר רבי לוי בר חיותא ולא כבר עשה כן בעולם הזה הה"ד (דנייאל ג) ענה נבוכדנצר ואמר הא אנא חזי גוברין ד שריין מהלכין בגו נורא וחבל לא איתי בהון.  ומה ת"ל וחבל לא איתי בהון.  אלא מלמד שהיו סריסים ונתרפאו.  וריויה די קדמיתא אין כתיב כאן אלא וריויה די רביעאה.  הן היו מכבשין לפניו את האור.  דמי לבר אלהין.  אמר ראובן באותו שעה ירד מלאך וסטרו לההוא רשיעה על פיו.  א"ל תקין מיליך ובר אית ליה.  חזר ומר (שם) בריך אלההון די שדרך מישך ועבד נגו די שלח בריה לית כתיב כאן.  אלא די שלח מלאכיה ושיזיב לעבדוהי די התרחיצו עלוהי:


תלמוד ירושלמי - מסכת שבת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד