תלמוד ירושלמי - מסכת תענית - הכול
פרק א ב ג ד


מסכת תענית פרק א

דף א,א פרק א הלכה א משנה  מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג.  ורבי יהושע אומר מי"ט האחרון א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו אמר לו אם כן לעולם יהא מזכיר:

דף א,א פרק א הלכה א גמרא  טעמיה דר' אליעזר ע"י שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכן הן באין פרקליטין למים.  ד"א בשעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו הוא תובע פרסו ממנו אמר לו ר' יהושע והלא משעה שהעבד משמש את רבו כל צורכו ורוח רבו נוחה הימינו הוא תובע פרנסתו ממנו ד"א אין העבד תובע פרסו אלא סמוך לפרסו.  תני ר' ליעזר אומר משעת נטילת לולב ר' יהושע אומר משעת הניחו.  על דעתיה דהדין בתרייא היא דעתיה דר' ליעזר קדמייתא היא דעתיה אחרייתא מחלפא שיטתי' דר' יהושע תמן הוא אמר מי"ט האחרון והכא הוא אמר משעת הניחו.  א"ר מנא שכל היום כשר ללולב.  ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן ויזכיר בשחרית

דף א,ב פרק א הלכה א גמרא  אף הוא סבור שמא הזכירו מבערב והוא הוי מדכר מכיון דהוא חמי לון דלא מדכרין בקדמיתא ומדכרין באחריתא אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב.  א"ר ר' חייה בר מרייא הכין הוה ר' יונה אביך הוי בה.  ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור.  ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשליח ציבור הדבר תלוי.  א"ר מנא קומי ר' חגי מה ופליג א"ל לא.  דא דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי יחיד אם רצה להזכיר מזכיר בטל ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור בגשם.  קמון לצלותא כמי שהזכיר שליח ציבור.  כשם שתחיית המתים חיים לעולם כך ירידת גשמים חיים לעולם.  ר' חייה בר בא שמע לן מן הדא (הושע ז) יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מצאו.  כתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי.  ר' ברכיה אמר רבי יוסה ורבנין חד אמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו וחורנה אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מאן דאמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו מן הדין קרייא (מלכים א יח) לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה מאן דאמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל א"ר תנחום אדרעיא סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו.  אית דבעי מימר בבנה של צרפית (מלכים א יז) ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם אל האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה.  א"ר יהודה בר פזי לאחד שגנב נרתיקו של רופא עם כשהוא יוצא נפצע בנו חזר אצלו ואמר לו אדוני הרופא רפא את בני אמר לו לך והחז' את הנרתיק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לאליהו

דף ב,א פרק א הלכה א גמרא  לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים ואני מחיה בנה של צרפית.  ומניין שאין המתים חיים אלא בטללים שנאמר (ישעיהו כו) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל מהו וארץ רפאים תפיל א"ר תנחום אדרעייא וארעא תפקידה תפלט.  ר' יעקב דכפר חנן בשם רשב"ל בשעה שעשה אברהם זקינם את רצוני נשבעתי לו שאיני מזיז טל מבניו לעולם מה טעמא (תהילים קי) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וכתיב תמן (שם) לך טל ילדתך.  א"ר יודה בר פזי בדייתיקי נתתיו לאביהם (בראשית כ) ויתן לך האלהים מטל השמים וגו'.  א"ר שמואל בר נחמן בשעה שישראל באין לידי עבירות מעשים רעים הגשמים נעצרין והן מביאין להן זקן אחד כגון ר' יוסי הגלילי והוא מפגיע בעדם ומיד הגשמים יורדין אבל הטל אינו יורד בשביל בריה מה טעמא (מיכה ה) אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם.  רבי זעירה בשם ר' חנינה היה עומד בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו והא תני בטל וברוחות לא חייבו חכמים הלזכיר אם רצה להזכיר מזכיר.  לא דמי ההוא דמיקל להיא דלא מצלי ולא מיקל.  בגשם והזכיר של טל אין מחזירין אותו והא תני אם לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו.  בהוא דלא אדכר לא טל ולא מטר.  ר' זעירה בשם רב חונה לא שאל בברכת השנים אומרה בשומע תפילה ודכוותה אם לא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפילה מה אם שאלה שהיא מדוחק אומרה בשומע תפילה אזכרה שהוא מריוח לא כל שכן והא תני לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו.  אמר רבי אבמרי אחוי דר' יוסי בשלא אמרה בשומע תפלה.  איכן הוא חוזר

דף ב,ב פרק א הלכה א גמרא  ייבא כיי דאמר רבי שמעון בר בא בשם רבי יוחנן בראש חדש אם עקב את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לעבודה וכא אם עקר את רגליו חוזר לכתחילה ואם לאו חוזר לשומע תפלה.  בנינוה צרכון למיעבד תענית בתר פסחא אתון ושאלון לרבי אמר לון ר' לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפילה.  היכן הוא אומרה ר' ירמיה סבר מימר אומרה בשומע תפילה א"ל רבי יוסי לא אמר רבי זעירה בשם רב חונה לא שאל בברכת השנים או שלא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים אומרה בשומע תפלה.  ואמר לון רבי לכו ועשו ובלבד שלא תשנו מטביעה של תפלה.  על דעתיה דר' יוסי היכן הוא אומרה בשש שהוא מוסיף עד כדון ציבור שיש לו שש יחיד שאין לו שש אמר רבי חיננא לא כן אמר רבי זעירא בשם רב חונה יחיד תובע צרכיו בשומע תפלה ואלי צרכיו הם.  תני נתפלל ואינו יודע מה הזכיר.  א"ר יוחנן כל ל' יום חזקה מה שהוא למוד הזכיר מיכן והילך מה שצורך יזכיר.  ר' בא בשם ר' חונה ב' ימים טובים של גליות מזכיר בשחרית ואינו מזכיר במוסף מנחה בשחרית וערבית במוסף.  חנניה בן אחי ר' יהושע אומר בגולה לא נהגו כן אלא עד ששים יום בתקופה.  שמואל אמר הלכה כחנניה בן אחי ר' יהושע ותני כן בד"א בחוצה לארץ אבל בארץ ישראל הכל לפי הזמן הכל לפי המאורע הדא דתאמר בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר כל ימות השנה מזכיר.  א"ר יהושע הואיל ואין הגשמים סימן ברכה בחג למה הוא מזכיר אמר לו רבי אליעזר אף הוא אינו אומר אלא משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו.  בעונתן הן חביבין כתחיית המתים.  א"ר יוסה ותמיה אנא היך רבנן מדמיי ירידת גשמים לתחיית המתים ולא דמייא בעי בר נשא ייחון מיתייא כל אימת לא בעי בר נשא ייחות מטרא כל אימת אמרו לו א"כ לעולם יהא מזכיר.  מחלפה שיטתיה

דף ג,א פרק א הלכה א גמרא  דר' ליעזר מחלפה שיטתיה דר' יהושע דאיתפלגון רבי ליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין לעולם שנאמר (ישעיהו ל) בשובה ונחת תושעון אמר לו רבי יהושע וכי אם יעמדו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם אמר לו ר"א הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין מ"ט (ירמיהו ל) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע אמר לו רבי יהושע והא כתיב (ישעיהו נה) חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.  מה עבד לה ר' ליעזר.  תשובה כמה דאת אמר (משלי ז) צרור הכסף לקח בידו וגו' אמר לו ר' יהושע והא כתיב (ישעיהו ס) אני ה' בעתה אחישנה.  מה עבד לה ר' ליעזר.  תשובה כמה דאת אמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'.  רבי אחא בשם ר"י בן לוי אם זכיתם אחישנה ואם לאו בעתה כיון שאמר לו ר' יהושע (דנייאל יב) וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קדש תכלינה כל אלה איסתלק ר' ליעזר.  מתוך חמשה דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה מתוך צווחה מתוך זכות אבות מתוך תשובה.  מתוך הקץ הדא ה"ד (שמות ב) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו.  מתוך צרה וישמע אלהים את נאקתם.  מתוך צווחה ויזכור אלהים את בריתו.  מתוך זכות אבות וירא אלהים את בני ישראל.  מתוך תשובה וידע אלהים.  מתוך הקץ וכן הוא אומר (דברים ד) בצר לך מתוך צרה.  ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושב' מתוך תשובה.  כי אל רחום ה' אלהיך מתוך רחמים.  לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך מתוך זכות אבות.  וכ"ה אומר (תהילים קו) וירא בצר להם מתוך צרה.  בשמעו את רנתם מתוך צווחה.  ויזכור להם בריתו מתוך זכות אבות.  וינחם כרוב חסדיו מתוך תשובה.  ויתן אותם לרחמים מתוך רחמים.  חד בר נש הוה איחא בלישניה אתא לגבי רבי יוחנן גבי ר' חנינה א"ל איזיל תהי בך ולעי באורייתא דכתיב (משלי טו) מרפא לשון עץ חיים.  אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו בספרו של רבי מאיר מצאו כתוב (ישעיהו כא) משא דומה משא רומי אלי קרא משעיר אמר רבי יוחנן אלי קורא מפני שעיר.  אמר ר' שמעון בן לקיש אלי מאיכן נזדווג לי משעיר אמר רבי יהושע בן לוי אם יאמר לך אדם איכן הוא אלהיך אמור לו בכרך הגדול שבאדום מה טעמא אלי קורא משעיר.  תני ר' שמעון בן יוחי בכל מקום שגלו ישראל גלת השכינה עמהן גלו למצרים וגלת השכינה עמהן מה טעמא (שמואל א ב) הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה גלו לבבל וגלת שכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מג) למענכם שלחתי בבלה גלו למדי וגלת השכינה עמהן מה טעמא (ישעיהו מט) ושמתי כסאי בעילם ואין עילם אלא מדי כמה דאת אמר (דנייאל ח) ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה גלו ליון וגלת השכינה עמהן מה טעמא (זכריה ט) ועוררתי בניך ציון על בניך יון גלו לרומי וגלת השכינה עמהן

דף ג,ב פרק א הלכה א גמרא  מה טעמא (ישעיהו כא) אלי קורא משעיר שומר מה מלילה אמרו ישראל לישעיה רבינו ישעיה מה יוצא לנו מתוך הלילה הזה אמר להן המתינו לי עד שנשאל כיון ששאל חזר אצלן אמרו לו שומר מה מליל מה מילל שומר העולמים אמר להן (שם) אמר שומר אתא בקר וגם לילה אמרו לו וגם לילה אמר להן לא כשאתם סבורים אלא בוקר לצדיקים ולילה לרשעים בוקר לישראל ולילה לעכו"ם אמרין ליה אימת אמר לון אימת דאתון בעיי הוא בעי אם תבעיון בעיו אמרו לו מי מעכב אמר להן תשובה שובו אתיו.  ר' אחא בשם ר' תנחום בי ר' חייה אילו ישראל עושין תשובה יום א' מיד היה בן דוד בא מ"ט (תהילים צה) היום אם בקולו תשמעו א"ר לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקנה מיד היה בן דוד בא מאי טעמא (שמות טז) ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' וגומר חד יום.  ואומר (ישעיהו ל) בשובה ונחת תושעון בשובה ונייח תתפרקון:

דף ג,ב פרק א הלכה ב משנה  אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים רבי יהודה אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר.  ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר עד אימתי שואלין ר' יהודה אומר עד שיעבור הפסח ר"מ אומר עד שיצא ניסן שנאמר (יואל ב) ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון:

דף ג,ב פרק א הלכה ב גמרא  א"ר יוחנן הלכה כרבי יודה שאמר משום ר' יהודה בן בתירה.  ר' אבון בשם ר' יוחנן טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם.  מחלפה שיטתיה דר' יודה תמן הוא אמר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר והכא הוא אמר הכין.  חדא בשם גרמיה וחדא בשם רבי יודה בן בתירה.  מן מה דאמר ר' יוחנן הלכה כר' יודה שאמר משם ר' יודה בן בתירה.  ואמר רבי אבון בשם רבי יוחנן טעמא דר' יודה כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם הא הדא אמרה קדמייתא בשם גרמיה ותינייתא בשם ר' יודה ב"ב.  בעון קומוי או נימר כאן להזכיר כאן לשאלה אמר לון הלכה מקום

דף ד,א פרק א הלכה ב גמרא  שמזכירין שואלין.  אמר רבי יוסה לרבי חנייה אחוי דרב הושעיה נהיר את כד הוינן קיימין קומי חנותיה דרב הושעיה חביבך עבד רבי זעירה ושאלינן ליה ואמר עוד אנא היא צריכה לי עבר ר' יסא ושאלנן לי' ואמר עוד אנא היא צריכא לי ובסופה את מציית ליה ואמר לא שנייא הלכה מקום שמזכירין שואלין.  ר' חייה בר בא אתא מן צור ואמר מן שמיה דר' יוחנן הלכה מקום שמזכירין שואלין.  ר' אחא דרש בבית מדרשא ר' ירמיה דרש בכנישתא דבולי הלכה מקום שמזכירין שואלין והא תנינן בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים א"ר תנחום בר חייה בשעת המקדש שאני.  תני א"ר יודה לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לי"ב חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לחדש אחד והאילן עושה לשני חדשים מה טעמא (יחזקאל מז) לחדשיו יבכר.  ר' יוסי אומר לפי שבעולם הזה התבואה עושה לששה חדשים והאילן עושה לשנים עשר חדש אבל לעתיד לבא התבואה עושה לט"ו יום והאילן עושה לחדש אחד שכן מצאנו שעשת התבואה בימי יואל לחמשה עשר יום וקרב העומר ממנה מה טעמא (יואל ב) ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה ויורד לכם גשם מורה ומלקוש בראשון.  מה מקיים ר' יוסה טעמא דר' יודה לחדשיו יבכר.  בכל חדש וחדש יהא מבכר:

דף ד,א פרק א הלכה ג משנה  בג' במרחשון שואלין את הגשמים ר"ג אומר בז' בו חמשה עשר יום אחר החג כדי שיגיע האחרון שבישראל לנהר פרת:

דף ד,א פרק א הלכה ג גמרא  מתניתא דר' מאיר דתני אי זהו זמנה של רביעה ר' מאיר אומר הבכירה בשלשה והבינונית בשבעה והאפילה בשבעה עשר ר' יהודה אומר הבכירה בשבעה והבינונית בשבעה והאפילה בעשרים ושלשה.  ר' יוסה אומר הבכירה בי"ז והבינונית בעשרים ושלשה והאפילה בשלשים יום שכן מצאנו שאין היחידים מתחילין להתענות אלא בראש חדש כסליו.  א"ר אבמרי אחוי דר' יוסי הכל מודים בשבעה עשר שהיא זמן כימא לשקע שבו ירד מבול לעולם מה טעמא (בראשית ז) ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה.  ר' אבא בר זמינא ר' לעזר בשם ר' הושעיה הלכה כמי שהוא אומר בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים.  ולמה לא אמר כר"מ אית תניי תני ומחליף.  וכמה גשמים ירדו ויהא אדם צריך לברך ר' חייה בשם ר' יוחנן בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שידוחו פני הקרמיד ר' יניי בי ר' ישמעאל בשם רשב"ל בתחילה כדי רביעה ובסוף כדי שתשרף המגופה.  ויש מגופה נשרית אלא רואין אותה כאילו היא שרויה.  רבי יוסה בשם רב יהודה רבי יונה רב יהודה בשם שמואל בתחילה כדי רביעה ולבסוף אפילו כל שהוא.  ר' יוסה בשם ר' זעירה

דף ד,ב פרק א הלכה ג גמרא  להפסק תענית נאמרה.  רבי חזקיה ורבי נחום ורב אדא בר איכומה הוון יתיבון אמר רבי נחום לרב אדא בר איכומא לא מסתברא לברכה נאמרה א"ל אין.  א"ל ולמה אמרת ליה דאי נהיג בשיטת רביה.  אמר ר' מנא ר' חזקיה מני רביה א"ל זעירא א"ל אף אנן אמרין ר' יוסה בשם ר' זעירה להפסק תענית נאמרת.  רב יהודה בר יחזקאל אמר הכין הוה יחזקאל אבא מברך על ירידת גשמים יתגדל יתקדש יתברך יתרומם שמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת ממניען זו מזו שנאמר (איוב לו) כי יגרע נטפי מים יזקו מטר לאדו כמה דאת אמר (ויקרא כ) ונגרע מערכך.  א"ר יודן אבוי דר' מתנה ולא עוד אלא שהוא מורידן במדה שנאמר (איוב כח) ומים תכן במדה.  ר' יוסה בר יעקב סלק מבקרה לר' יודן מיגדליא עד דהוא תמן נחת מיטרא קליה שמע אמר אלף אלפים אנו חייבין להודות לשמך מלכנו על כל טיפה וטיפה שאת מוריד לנו שאת גומל טובה לחייבים א"ל הדא מנן לך א"ל הכין היה ר' סימון ר' מברך על ירידת גשמים.  וכמה גשמים ירדו ויהא בהם כדי רביעה מלא כלי מחזיק שלש טפחים דברי ר"מ ר' יהודה אומר בתחילה טפח ובשנייה טפחיים ובשלישית ג' טפחים.  תני רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לך טפח שהוא יורד מלמעלן שאין הארץ מעלה טפחיים כנגדו ומה טעם (תהילים מב) תהום אל תהום קורא לקול צנוריך.  אמר רבי לוי המים העליונים זכרים והתחתונים נקבות מה טעמא (ישעיהו מה) תפתח הארץ ויפרו ישע תפתח ארץ כנקיבה הזאת שהיא פותחת לפני הזכיר ויפרו ישע זו פריה ורביה וצדקה תצמיח זו ירידת גשמים אני ה' בראתיו לכך בראתיו לתיקונו וליישובו של עולם.  רבי אחא ותני לה בשם רבן שמעון בן גמליאל ולמה נקרא שמה רביעה שהיא רובעת את הארץ.  רבי חנינה בריקה בשם רב יהודה שורשי חיטה בוקעין בארץ חמשים אמה שרשי תאינה רכין בוקעין בצור א"כ מה יעשו שרשי חרוב ושרשי שקמה אמר רבי חנינה אחת לשלשים יום התהום עולה ומשקה אותה מ"ט (ישעיהו כז) אני ה' נוצרה לרגעים אשקנה.  תני רבי שמעון בן אלעזר אומר מלמד שאין הארץ שותה אלא לפי חיסומה.  תני אם היתה השנה חסירה נותנין לה חסרונה וא"ל הולכין אחר סידרה דברי ר' שמעון בן גמליאל ר' אומר לעולם הולכין אחר סידרה

דף ה,א פרק א הלכה ג גמרא  אם היתה השנה מעוברת הולכין אחר עיבורה.  מחלפא שיטתיה דר' תמן הוא אמר אחר סידרה וכא הוא אמר אחר עיבורה.  ר"ז ר' יסא רבי שמואל בר רב יצחק ומטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה:

דף ה,א פרק א הלכה ד משנה  הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

דף ה,א פרק א הלכה ד גמרא  אלו הם היחידים אלו שהן מתמנין פרנסין על הציבור.  מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור הוא מתפלל ונענה אלא מכיון שהיא מתמנה פרנס על הציבור ונמצא נאמן כדיי הוא מצלייא ומתענייא.  חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן א"ל ר' מנא קום אמור (דברים כו) בערתי הקדש מן הבית.  חד בר נש אתא גבי חד מן קריבוי דר' יניי א"ל ר' זכה עמי א"ל ולא הוה לאביך פריטין א"ל לא.  א"ל גבי אינון ומפקדין א"ל שמעית עליהון דאינון סרקין א"ל כדיי את מצלייא ומתענייא.  איתחמי לרבנן פלן חמרא יצלי ומיטרא נחת שלחין רבנן ואייתוניה אמרון ליה מה אומנך אמר לון חמר אנא אמרין ליה ומה טיבו עבדת אמר לון חד זמן אוגרת חמרי לחדא איתה והוות בכייה גו איסרטה ואמרית לה מה ליך אמרה לי בעלה דהיא איתתא חביש ואנא בעייא מיחמי מה מיעבד ומפניני' וזבנית חמרי ויהבית לך טימיתי' ואמרית לה הא ליך פניי בעליך ולא תחטיי אמרין ליה כדיי את מצליא ומתענייא.  איתחמי לרבי אבהו פנטקקה יצלי ואתי מיטרא נחית מיטרא שלח ר' אבהו ואייתיה שא"ל חמר עבין ההוא גוברא עביד בכל יום מוגר זנייתה משפר

דף ה,ב פרק א הלכה ד גמרא  תייטרון מעיל מניהון לבני מטפח ומרקד קדמיהון ומקיש בבבויא קדמיהון.  א"ל ומה טיבו עבדת א"ל חד זמן הוה ההוא גברא משפט תייטרון אתא חדא איתא וקמת לה חורי עמודא בכיי' ואמרית ליה מה ליך ואמרה לי בעלה דההיא איתתא חביש ואנא בעיא מיחמי מה מעביד ומפנינה וזבנת ערסי ופרוס ערסיי ויהבית לה טימיתיה ואמרת לה הא ליך פניי בעליך ולא תיחטיי א"ל כדיי את מצלייא ומתעניא.  איתחמי לרבנן חסידא דכפר אימי יצלי ומיטרא נחת סלקין רבנן לגביה אמרה לון בני בייתיה בטורא הוא יתיב נפקון לגביה אמרון ליה אישר ולא אגיבון.  יתב מיכול ולא אמר לון אתון כריכין.  מי עלל עבד חד מובל דקיסין ויהב גולתה מרום מובלה עאל ואמר לבני בייתיה אילין רבנן הכא בעי ניצלי וייחות מיטרא ואין אנא מצלי ומטרא נחת גנאי הוא לון ואין לא חילול שם שמים הוא.  אלא אייתי אנא ואת ניסוק ונצלי אין נחת מיטרא אנן אמרין לו כבר דעבדון שמייא ניסין ואין לו אנן אמרין לון לית אנן כדיי מצליא ומתענייא וסלקין וצלין ונחת מיטרא נחת לגבון אמר לון למה איטרפון רבנן להכא יומא דין אמרין ליה בעיי תצלי וייחות מיטרא אמר לון ולצלותי אתון צריכין כבר דעבדון שמייא ניסין:  אמרין ליה למה כד הויתה בטורא אמרינן לך אשיר ולא אגיבתינון.  אמר לון דהוינה עסיק בפעולותי מה הוינה מסעה דעתי מן פעולתי א"ל ולמה כד יתבת למיכול לא אמרת לן איתון כריכין אמר לון דלא הוה גביי אלא פלחי מה הוינא מימור לכון בחנפין.  אמרין ליה למה כד דאתית למיעול יהבת גולתה מרום מובלה אמר לון דלא הוות דידי שאולה הוות דניצלי בה מה הוינה מבזעא יתה.  אמרין ליה ולמה כד הווי את ב איתתך לבשה מאנין צאין וכד את עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין אמר לון כד דאנא הוי בטורא היא לבשה מאנין צאיין דלא יתן בר נש עינוי עלה וכד דאנא עליל מן טורא היא לבשה מאנין נקיין דלא ניתן עיני באיתא אוחרי אמרין ליה יאות את מצלייא ומתענייא.  תני מותר לוכל עד שיאיר המזרח דברי ר' רבן שמעון בן גמליאל אומר עד קריאת הגבר.  מה תלמוד לומר עד קריאת הגבר ישן ועמד אסור בשלא התנה אבל אם התנה מותר:

דף ו,א פרק א הלכה ה משנה  הגיע ראש חדש כסליו ולא ירדו גשמים בית דין גוזרין שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין משחשיכה ומותרין במלאכה וברחיצה בסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה:

דף ו,א פרק א הלכה ה גמרא  א"ר יוחנן כל תענית שב"ד גוזרין להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם.  אמר ר' שמואל בר רב יצחק נראים דברים כשגזרו כבר שלא להפסיק אבל אם גזרו מיד להפסיק עוברות ומיניקות מתענות בם ותני כן עוברות ומיניקות מתענות כדרכן בתשעה באב וביוה"כ ושלש תעניות הראשונות ובשלש השניות אבל בשבע האחרונות אינן מתענין בהן.  אעפ"כ אינן מנהגות עצמן בתפנוקים אלא אוכלות ושותות כדי קיום הולד.  לא בשגזרו כבר שלא להפסיק.  אתא ר' בא בן זבדא ר' יצחק בר טבליי בשם ר' יוחנן ואפילו גזרו מיד להפסיק אין עוברות ומיניקות מתענות בם:

דף ו,א פרק א הלכה ו משנה  עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד שלש תעניות על הציבור אוכלין ושותין מבועד יום ואסורין במלאכה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ונועלין את המרחצאות:

דף ו,א פרק א הלכה ו גמרא  ר' זעירה בשם רב ירמיה העושה מלאכה בתענית ציבור כעושה מלאכה ביום הכיפורים מ"ט (יואל א) קדשו צום קראו עצרה.  והא תני הלילה מותר והיום אסור א"ר זעירה קיימה אבא בר ירמיה אספו עם משעת אסיפת עם.  נשייא דנהגן דלא למיעבד עובדא בפוקי שובתא אינו מנהג עד דיתפני סידרא מנהג בתרייא ובחמישתא אינו מנהג עד דיתפני תעניתא מנהג ביומא דערובתא אינו מנהג מן מנחה ולעיל מנהג ביומא דירחא מנהג.  א"ר זעירא נשייא דנהגן דלא למישתייא מן דאב עליל מנהג שבו פסקה אבן שתייה מ"ט (תהילים יא) כי השתות יהרסון.  א"ר חיננא כל הדברים מנה אעין דשיטין הוון במגדל צבעייא אתון ושאלון לר' חנניה חברהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבידא אמר להן מכיון שנהגו אבותיכם בהם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.  רבי לעזר בשם רבי אבון

דף ו,ב פרק א הלכה ו גמרא  כל דבר שהוא מותר והוא טועה בו באיסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שהוא יודע בו שהוא מותר והוא נוהג בו באיסור נשאל ואין מתירין לו.  ברחיצה.  זעירה בר חמא יוסה בריה דר' יהושע בן לוי בשם רבי יהושע בן לוי בתענית ציבור מרחיץ ידיו ופניו ורגליו כדרכו בתשעה באב מרחיץ ידיו ומעבירין על פניו ביום הכיפורים מרחיץ ידיו ומקנחן במפה ומעביר את המפה על פניו.  רבי יונה תרי מרטוטה ויהב לה תחות כדה והא תני אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא איסור מלאכה במקום שנהגו.  היה הולך אצל רבו או אצל בתו ועבר בים או בנהר אינו חושש ניטנפו רגליו מטבילן במים ואינו חושש.  הורי רבי בא כהין תנייא הורי רבי אחא בבא מן הדרך והיו רגליו קיהות עליו שמותר להרחיצם במים.  תני אבל ומנודה היו מהלכין בדרך מותרין בנעילת סנדל לכשיבואו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב וכן תבענית ציבור:  בסיכה.  כהדא דתני בשבת בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג מותר ביום הכיפורים בין סיכה שהיא של תענוג בין סיכה שאינה של תענוג אסור בתשעה באב ובתענית ציבור סיכה שהיא של תענוג אסור שאינה של תענוג מותר.  והא תני שוות סיכה לשתייה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש.  ביום הכיפורים לאיסור אבל לא לעונש והא תני (ויקרא כב) לא יחללו לרבות את הסך ואת השותה אמר רבי יוחנן לית כאן סך.  אמר רבי אבמרי אין לית כאן סך לית כאן שותה דלכן דבר שהוא בא מחמת שני לאוין מצטרף.  מניין שהוא מחוור בעשה רבי לעזר בשם רבי סימיי (דברים כו) ולא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא מותר לחי לחי הוא אסור לא כל שכן למת אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה:  בנעילת סנדל.  תני כל אלו שאמרו אסורין בנעילת סנדל יצא לדרך נועל הגיע לכרך חולץ וכן באבל וכן במנודה.  אית תניי תני יוצאין באנפיליא ביום הכיפורים אית תניי תני אין יוצאין אמר רב חסדא מאן דאמר יוצאין באנפילייא של בגד מאן דאמר אין יוצאין באנפילייא של עור.  רבי יצחק בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי צומא רבא נפק לגביה לבוש סולייתיה א"ל מהו הכין אמר ליה איסתנים אני ר' יהושע בר נחמן סלק גבי רבי יהושע בן לוי בלילי תעניתא נפק לגביה לביש סולייתיה א"ל מהו הכין א"ל איסתנים אני רבי שמי חמוניה נפק לביש סולייתיה בלילי תעניתא חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא למילבש סולייתיה א"ל מן הדא דרבי יהושע בן לוי דריב"ל אמר איסתנים אני:  בתשמיש המיטה.  איתא חמי ברחיצה אסור בתשמיש המיטה לא כל שכן תיפתר במקום שאין טובין או קודם עד שלא התקין עזרא טבילה לבעלי קריין.  רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי יהושע בן לוי אין קרי אלא מתשמיש המיטה רב חונה אמר אפילו ראה עצמו ניאות בחלום.  הוון בעיי מימר ובלבד מאשה ר' יונה ור' יוסה תריהון אמרין אפילו מדבר אחר.  תמן תנן יה"כ אסור באכילה ובשתייה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המיטה ותני עלה בעלי קריין טובלין כדרכן בצינעה ביום הכיפורים

דף ז,א פרק א הלכה ו גמרא  לית הדא פליגא על ר"י בן לוי.  פתר לה במי ששימש מיטתו מבעוד יום ושכח ולא טבל.  והא תני מעשה בר' יוסי בן חלפתא שראו טובל אותו בצינעה ביה"כ אית לך מימר על אותו הגוף הקדוש בשוכח.  ר' יודה בר פזי ר' חנין בשם ר' שמואל בר רב יצחק נח בכניסתו לתיבה נאסרה לו תשמיש המיטה.  מ"ט (בראשית ו) ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך וביציאתו הותרה לו תשמיש המיטה מ"ט (בראשית ח) צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך.  א"ר חייה בר בא למשפחותיהם יצאו מן התיבה ע"י ששימרו יחסיהן זכו להנצל מן התיבה תדע לך שהוא כן דתנינן חם כלב ועורב קילקלו מעשיהן חם יצא מפוחם כלב יצא מפורצם בתשמישו עורב יצא משונה מן הבריות.  א"ר אבון כתיב (איוב ל) בחסר ובכפן גלמוד בשעה שאת רואה חסרון בא לעולם עשה אשתך גלמודה.  א"ר לוי כתיב (בראשית מא) וליוסף ילד שני בנים אימתי בטרם תבוא שנת הרעב.  תני בשם ר' יהודה תאיבי בנים משמשין מיטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה:

דף ז,א פרק א הלכה ז משנה  עברו אלו ולא נענו ב"ד גוזרין עוד שבע שהן י"ג תעניות על הציבור ומה אלו יתירות על הראשונות שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות ובשני מטין עם חשיכה ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת:

דף ז,א פרק א הלכה ז גמרא  ר' יודן בריה דרבי חמא דכפר תחמין כבתוך ארבעים שעשה משה בהר.  א"ר יוסה על שם שאין מטריחין על הציבור יותר מדאי.  א"ר חייה בר בא שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן.  ולמה באילין תרתיי מילייא א"ר יוסי בי רבי בון באילין תרתין מילייא שיערייה רבי:  ובשני מטין עם חשיכה.  פותח א' ונועל א':  ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת.  מה פותח א' ונועל א' או פותח את שניהם:

דף ז,א פרק א הלכה ח משנה  עברו אלו ולא נענו ממעטין במשא ומתן בבנין ובנטיעה באירוסין ובנישואין ובשאילת שלום בין אדם לחבירו כבני אדם הנזופין למקום.  היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה שנאמר (שמואל א יב) הלא קציר חטים היום:

דף ז,א פרק א הלכה ח גמרא  א"ר יהושע בן לוי הדא דתאמר

דף ז,ב פרק א הלכה ח גמרא  בבנין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובוניהו שמואל אמר כותלא דגנא ביה.  רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יסא ר' אחא בשם ר' יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בט"ב יארס שלא יקדמנו אחר.  מחלפה שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר (תהילים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה (שם) במאזנים לעלות המה מהבל יחד וכא הוא אמר הכין.  אלא שלא יקדמנו אחר בתפילה אפי' כן לא קיימה.  לא כן תני אין שואלין בשלום חבירים בתשעה באב אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה.  לימים שבנתיים נצרכה:  יצא ניסן הגשמים סימן קללה.  אמר ר' יוסי בי רבי בון ובלבד ניסן של תקופה.  א"ר שמואל בר רב יצחק הדא דתאמר בשלא ירדו להן גשמים מכבר אבל אם ירדו להם גשמים מכבר סימן ברכה הן:


תלמוד ירושלמי - מסכת תענית - הכול
פרק א ב ג ד