משנה תורה - ספר המדע - הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


הלכות עבודה זרה פרק ז

א  מצות עשה היא לאבד עבודה זרה, ומשמשיה, וכל הנעשה בשבילה--שנאמר "אבד תאבדון את כל המקומות . . ." (דברים יב,ב), ונאמר "כי אם כה תעשו, להם--מזבחותיהם תיתוצו . . ." (דברים ז,ה).

ב  ובארץ ישראל, מצוה לרדוף אחריה עד שנאבד אותה מכל ארצנו; אבל בחוצה לארץ, אין אנו מצווין לרדוף אחריה, אלא כל מקום שנכבוש אותו, נאבד כל עבודה זרה שבו:  שנאמר "ואיבדתם את שמם, מן המקום ההוא" (דברים יב,ג)--בארץ ישראל, אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם, בחוצה לארץ.

ג  [ב] עבודה זרה עצמה, ומשמשיה, ותקרובת שלה, וכל הנעשה בשבילה--אסור בהנאה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).  וכל הנהנה באחד מכל אלו, לוקה שתיים--אחת משום "ולא תביא תועבה אל ביתך", ואחת משום "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).

ד  [ג] בהמה שהקריבוה לעבודה זרה, כולה אסורה:  אפילו פרשה, ועצמותיה, וקרניה, וטלפיה, ועורה--הכול אסור בהנאה.  לפיכך אם היה בעור סימן שייוודע בו שזה העור תקרובת עבודה זרה הוא, כגון שהיו עושין שקורעין קרע עגול כנגד הלב ומוציאין הלב--הרי כל אותן העורות שהן כך, אסורין בהנאה; וכן כל כיוצא בזה.

ה  [ד] מה בין עבודה זרה של גוי, לעבודה זרה של ישראל--עבודה זרה של נוכרי, אסורה בהנאה מיד, שנאמר "פסילי אלוהיהם, תשרפון באש" (דברים ז,כה), משפסלו נעשה לו אלוה; ושל ישראל, אינה אסורה בהנאה עד שתיעבד, שנאמר "ושם בסתר" (דברים כז,טו), עד שיעשה לה דברים שבסתר שהן עבודתה.  ומשמשי עבודה זרה, בין של גוי בין של ישראל--אינן אסורין, עד שישתמשו בהן לעבודה זרה.

ו  [ה] העושה עבודה זרה לאחרים--אף על פי שהוא לוקה, שכרו מותר, ואפילו עשה אותה לגוי, שהיא אסורה מיד:  מפני שאינה נאסרת, עד שתיגמר; ומכוש האחרון שגומרה, אין בו שווה פרוטה.

ז  הלוקח גרוטאות מן הגויים, ומצא בהן עבודה זרה--אם נתן מעות ולא משך, יחזירן לגוי; וכן אם משך ולא נתן מעות, אף על פי שמשיכה בגוי קונה, כמקח טעות הוא; משך ונתן מעות, יוליכם לים המלח.  וכן גר וגוי שירשו את אביהם גוי--יכול הוא הגר לומר לגוי טול אתה עבודה זרה ואני מעות, אתה יין נסך ואני פירות; ואם משבאו לרשות הגר, אסור.

ח  [ו] צורות שעשו אותן גויים לנואי, מותרין בהנאה; וצורות שעשו אותן לעבודה זרה, אסורין.  כיצד:  כל הצורות הנמצאות בכפרים--אסורין בהנאה, מפני שחזקתן שהן עשויין לעבודה זרה.  והנמצאות במדינה--אם היו עומדין על פתח המדינה, והיה ביד הצורה צורת מקל או ציפור או כדור או סיף או עטרה וטבעת--חזקתו שהוא לעבודה זרה, ואסור בהנאה; ואם לאו--הרי הוא בחזקת לנואי, ומותר.

ט  [ז] צלמים הנמצאים מושלכים בשווקים או בתוך הגרוטאות, הרי אלו מותרין; ואין צריך לומר, שברי צלמים.  אבל המוצא יד עבודה זרה או רגלה או אבר מאבריה מושלך, הרי זה אסור בהנאה--הואיל וידע בוודאי שזה האבר מן הצורה הנעבדת, הרי היא באיסורה, עד שייוודע לו, שביטלוה הגויים.

י  [ח] המוצא כלים ועליהן צורת חמה ולבנה ודרקון--אם היו כלי כסף וזהב או בגדי שני, או שהיו חקוקין על הנזמים ועל הטבעות--הרי אלו אסורין; ועל שאר הכלים--מותרין, מפני שחזקתן לנואי.  וכן שאר הצורות הנמצאות על כל הכלים, חזקתן לנואי ומותרין.

יא  [ט] עבודה זרה, ומשמשיה, וכל התקרובת שלה--אוסרין בכל שהן.  כיצד:  עבודה זרה שנתערבה בצורות של נואי, אפילו אחת בכמה אלפים--יוליך הכול לים המלח; וכן אם נתערב כוס של עבודה זרה בכמה כוסות, או חתיכה מן הבשר שנכנס לביתה בכמה חתיכות--יוליך הכול לים המלח; וכן עור לבוב שנתערב בכמה עורות, הכול אסור בהנאה.

יב  עבר ומכר עבודה זרה, או אחד ממשמשיה, או תקרובת שלה--הרי הדמים אסורין בהנאה; ואוסרין בכל שהן כעבודה זרה, שנאמר "והיית חרם כמוהו" (דברים ז,כו):  כל שאתה מביא מעבודה זרה, ומכל משמשיה ותקרובתה--הרי הוא כמוה.  [י] עבודה זרה או אשרה שנשרפה, אפרה אסור בהנאה; וגחלת של עבודה זרה, אסורה.  והשלהבת מותרת, מפני שאין בה ממש.

יג  ספק עבודה זרה, אסור; וספק ספקה, מותר.  כיצד:  כוס של עבודה זרה שנפל באוצר מלא כוסות--כולן אסורות, מפני שעבודה זרה וכל משמשיה אוסרין בכל שהן; פירש כוס אחד מן התערובת, ונפל לכוסות שניים--הרי אלו מותרין.

יד  טבעת של עבודה זרה שנתערבה במאה טבעות, ונפלו שתיים מהן לים הגדול--הותרו כולן, שאני אומר אותה הטבעת הייתה בכלל השתיים שנפלו.  נתערבה במאה ונחלקו, ארבעים למקום אחד ושישים למקום אחר, ונפלו הארבעים כולן לטבעות אחרות--כולן מותרות, שאני אומר אותה הטבעת האסורה ברוב היא; נפלו השישים לטבעות אחרות, כולן אסורות.

טו  [יא] האשרה--בין שהייתה נעבדת, בין שהייתה עבודה זרה מונחת תחתיה--אסור לישב בצל קומתה, ומותר לישב בצל השריגים והעלים שלה.  ואם יש לו דרך אחרת, אסור לו לעבור תחתיה; ואם אין שם דרך אחרת, עובר תחתיה כשהוא רץ.

טז  [יב] אפרוחין שקיננו בה, ואינן צריכין לאימן--מותרין; והביצים והאפרוחין שצריכין לאימן--אסורין, שהרי האשרה כמו בסיס להן.  והקן עצמה שבראשה--מותר, מפני שהעוף מביא עציו ממקום אחר.

יז  [יג] נטל ממנה עצים, אסורין בהנאה.  הסיק בהן את התנור--יוצן, ואחר כך יסיק בעצים של היתר ויאפה בו.  אפה בו את הפת, ולא ציננו--הפת אסורה בהנאה.  נתערבה באחרות--יוליך דמי אותה הפת לים המלח, כדי שלא ייהנה בה; ושאר הכיכרות מותרין.

יח  [יד] נטל ממנה כדכד וארג בו את הבגד, אסור בהנאה; נתערב בבגדים אחרים, יוליך דמי אותו הבגד לים המלח, ושאר הבגדים מותרין.

יט  ומותר ליטע תחתיה ירקות--בין בימות החמה שהן צריכין לצל, בין בימות הגשמים:  מפני שצל האשרה שהוא אסור עם הקרקע שאינה נאסרת, גורמין לירקות אלו לצמוח; וכל שדבר אסור ודבר מותר גורמין לו, הרי זה מותר בכל מקום.

כ  לפיכך שדה שזיבלה בזבל עבודה זרה, מותר לזרוע אותה; ופרה שפיטמה בכרשיני עבודה זרה, תיאכל.  וכן כל כיוצא בזה.

כא  [טו] בשר או יין או פירות שהכינום להקריבן לעבודה זרה--לא נאסרו בהנאה אף על פי שהכניסו אותם לבית עבודה זרה, עד שיקריבום לפניה; הקריבום לפני עבודה זרה, נעשו תקרובת, ואף על פי שחזרו והוציאום, הרי אלו אסורין לעולם.  וכל הנמצא בבית עבודה זרה, אפילו מים ומלח--אסור בהנאה מן התורה; והאוכל ממנו כל שהוא, לוקה.

כב  [טז] המוצא כסות וכלים ומעות בראש עבודה זרה--אם מצאן דרך ביזיון, הרי אלו מותרין; ואם מצאן דרך כבוד, הרי אלו אסורין.  כיצד:  מצא כיס מעות תלוי בצווארו, וכסות מקופלת ומונחת על ראשו, כלי כפוי על ראשו--הרי זה מותר, מפני שהוא דרך ביזיון; וכן כל כיוצא בזה.  מצא בראשו דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח, הרי זה אסור.

כג  במה דברים אמורים, בזמן שמצאן חוץ למקום עבודתו; אבל אם מצאן בפנים--בין דרך כבוד בין דרך ביזיון, בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי--כל הנמצא בפנים אסור, אפילו מים ומלח.  ופעור ומרקוליס--כל הנמצא עימהן בין בפנים בין בחוץ, אסור בהנאה.  וכן אבני מרקוליס--כל אבן הנראית שהיא עימו, אסורה בהנאה.

כד  [יז] עבודה זרה שהיה לה מרחץ או גינה--נהנין בהן שלא בטובה, ואין נהנין בהן בטובה.  היה לה ולאחרים--נהנין בהן ואפילו בטובת הכומרין, ובלבד שלא ייתן שכר.

כה  [יח] מרחץ שיש בה עבודה זרה--מותר לרחוץ בה, מפני שהיא נעשת שם לנואי לא לעבודה:  שנאמר "אלוהיהם" (דברים ז,כה; דברים יב,ג)--בזמן שנוהגין בהן מנהג אלהות, ולא בזמן שמבזין אותן, כגון זו שהיא עומדת על הביב, והכול משתינין בפניה.  ואם הייתה דרך עבודתה בכך, אסור ליכנס בו.

כו  [יט] סכין של עבודה זרה ששחט בה--הרי זה מותר, מפני שהוא מקלקל; ואם הייתה בהמה מסוכנת--הרי זו אסורה, מפני שהוא מתקן והרי זה התיקון מהנאת משמשי עבודה זרה.  וכן אסור לחתוך בה בשר, מפני שהוא מתקן; ואם חתך דרך הפסד והשחתה, מותר.


משנה תורה - ספר המדע - הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב


יש לך שאלה או הערה?