משנה תורה - ספר אהבה - הלכות קרית שמע - הכול
פרק א ב ג ד


הלכות קרית שמע פרק ד

א  נשים ועבדים וקטנים, פטורין מקרית שמע; ומלמדין את הקטנים לקרות אותה בעונתה, ומברכין לפניה ולאחריה, כדי לחנכן במצוות.  מי שהיה ליבו טרוד ונחפז בדבר מצוה מכל המצוות, פטור מקרית שמע.  לפיכך חתן שנשא בתולה--פטור מקרית שמע, עד שיבוא עליה, לפי שאין דעתו פנויה, שמא לא ימצא בתולים; ואם שהה עד מוצאי שבת ולא בעל, חייב לקרות ממוצאי שבת ואילך, שהרי נתקררה דעתו, וליבו גס בה אף על פי שלא בעל.

ב  אבל הנושא את הבעולה--אף על פי שהוא עוסק במצוה, חייב לקרות, הואיל ואין לו דבר שמשבש את דעתו.  וכן כל כיוצא בו.

ג  מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו--פטור מקרית שמע עד שיקברנו, מפני שאין דעתו פנויה לקרות.  ואם היה משמר את המת--אף על פי שאינו מתו, פטור מקרית שמע; ואם היו השומרין שניים--האחד משמר, והשני נשמט למקום אחר וקורא, וחוזר ומשמר, ונשמט האחר וקורא.  וכן החופר קבר למת, פטור מקרית שמע.

ד  אין מוציאין את המת לקוברו סמוך לזמן קרית שמע, אלא אם כן היה אדם גדול.  ואם התחילו והוציאוהו, והגיע זמן הקריאה והן מלווין את המת--כל שיש למיטה צורך בהן, כגון נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן, בין היו לפני המיטה, בין היו לאחר המיטה--פטורין; ושאר המלווין שאין למיטה צורך בהן, חייבין.

ה  היו עוסקין בהספד, והגיע זמן קרית שמע--בזמן שהמת מונח לפניהן, נשמטין אחד אחד וקורין וחוזרין להספד.  אין המת מוטל לפניהם, כל העם קורין קרית שמע; והאביל יושב ודומם, שאינו חייב לקרות עד שיקבור מתו.

ו  קברו את המת, וחזרו האבילים לקבל תנחומים, וכל העם הולכין אחריהם ממקום הקבר למקום שעומדין בו האבילים, לעשות שורה לקבל תנחומים--אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו; ואם לאו, לא יתחילו, אלא ינחמו את האבילים, ואחר שייפטרו מהם יתחילו לקרות.  בני אדם העומדים בשורה--הפנימיים, שהן רואין פני האבילים--פטורין מקרית שמע; והחיצונים--הואיל ואינן רואין את האבילים, חייבין בקרית שמע במקומן.

ז  כל מי שהוא פטור מלקרות קרית שמע--אם רצה להחמיר על עצמו ולקרות, קורא:  והוא, שתהא דעתו מיושבת עליו; אבל אם היה זה הפטור מלקרות מבוהל ותמיה--אינו רשאי לקרות, עד שתתיישב דעתו.

ח  כל הטמאים--חייבין בקריאת שמע, ומברכין לפניה ולאחריה והן בטומאתן, אף על פי שאפשר להן לעלות מטומאתן בו ביום, כגון הנוגעים בשרץ או בנידה וזבה ומשכבן וכיוצא בהן.  ועזרא ובית דינו תיקנו שלא יקרא בעל קרי לבדו משאר הטמאים, עד שיטבול; ולא פשטה תקנה זו בכל ישראל, ולא היה כוח לרוב הציבור לעמוד בה--לפיכך בטלה.  וכבר נהגו כל ישראל לקרות בתורה ולקרות קרית שמע, והן בעלי קראין, לפי שאין דברי תורה מקבלין טומאה, אלא עומדין בטהרתן לעולם.


משנה תורה - ספר אהבה - הלכות קרית שמע - הכול
פרק א ב ג ד


יש לך שאלה או הערה?