משנה תורה - ספר זמנים - הלכות עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות עירובין פרק ה

א  אנשי מבוי שהיה ביניהן שיתוף במאכל אחד לעניין סחורה, כגון שקנו יין בשותפות או שמן או דבש וכיוצא בהן--אינן צריכין שיתוף אחר לעניין שבת, אלא סומכין על שיתוף של סחורה:  והוא שיהיה המין שהן שותפין בו, מין אחד ובכלי אחד; אבל אם היה אחד מהן שותף לזה ביין ולאחר בשמן, או שהיה הכול יין והיה בשני כלים--הרי אלו צריכין להשתתף לעניין שבת.

ב  אחד מבני המבוי שביקש מחברו יין או שמן קודם השבת, ולא נתן לו--ביטל השיתוף, שהרי גילה דעתו שאינן כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה.  ואחד מבני המבוי שרגיל להשתתף עם בני המבוי, ולא נשתתף--בני מבוי נכנסין לתוך ביתו, ונוטלין ממנו שיתוף בעל כורחו; ואחד מבני המבוי שאינו רוצה להשתתף כלל עם בני המבוי, כופין אותו להשתתף עימהן.

ג  אחד מבני מבוי שהיה לו אוצר של יין או שמן וכיוצא בהן--הרי זה מזכה ממנו מעט לכל בני המבוי להשתתף בו, ומערב בו עליהם; ואף על פי שלא הפרישו, ולא ייחדו, אלא הרי הוא מעורב באוצר--הרי זה שיתוף.

ד  חצר שיש לה שני פתחים לשני מבואות--אם נשתתפה עם אחד מהן בלבד--נאסרה במבוי השני, ואינה מוציאה ומכניסה בו; לפיכך אם זיכה אחד בשיתוף לכל בני המבוי, ושיתף עליהן--צריך להודיע לאנשי חצר זו:  שאינן משתתפין אלא מדעתן, שאינה זכות להן--שמא במבוי השני רוצים להשתתף, לא בזה.

ה  אשתו של אדם מערבת לו, שלא מדעתו--והוא, שלא יאסור על שכניו; אבל אם היה אוסר--אינה מערבת עליו ולא משתתפת עליו, אלא מדעתו.  כיצד אוסר--כגון שאמר איני מערב עימכם, או איני משתתף עימכם.

ו  נשתתפו אנשי חצר זו עם אחד משני המבואות--אם במין אחד נשתתפו, אפילו כלה אותו המין--הרי זה עושה שיתוף אחר ומזכה להן, ואינו צריך להודיעם פעם שנייה.  ואם בשני מינין נשתתפו, ונתמעט האוכל--מוסיף ומזכה, ואינו צריך להודיע; ואם כלו--מזכה, וצריך להודיעם.  ניתוספו שכנים בחצר זו--מזכה להם, וצריך להודיעם.

ז  נשתתפה חצר זו עם בני מבוי זה מפתח זה, ועם בני המבוי השני מן הפתח האחר--מותרת עם שניהן, והן מותרין עימה; ושני המבואות אסורין זה עם זה.  לא עירבה עם אחד מהם, אוסרת על שניהן.

ח  הייתה חצר זו רגילה בפתח אחד, והפתח השני אינה רגילה בו--זה שרגילה להיכנס ולצאת בו, אוסר; ושאינה רגילה בו, אינו אוסר.  עירבה עם מבוי שאינה רגילה בו--הותר המבוי האחר לעצמו, ואינו צריך לערב עימה.

ט  עירבו בני המבוי שהיא רגילה בו לעצמן, והיא לא עירבה עימו, ולא עם המבוי האחר שאינה רגילה בו, וגם לא עירבו בני המבוי שאינה רגילה בו--דוחין אותה אצל זה המבוי שאינה רגילה בו, מפני שלא עירב:  הואיל והיא לא עירבה, והוא לא עירב--דוחין אותה אצלו, כדי שלא תאסור על מבוי זה שעירב לעצמו.

י  חצר שיש לה פתח למבוי, ופתח אחר לבקעה או לקרפף יתר מבית סאתיים--הואיל ואסור לטלטל מחצר לאותו קרפף, אינו סומך אלא על פתח של מבוי; לפיכך אוסר על בני המבוי, עד שישתתף עימהן.  אבל אם היה הקרפף בית סאתיים או פחות, אינו אוסר על בני המבוי, שעל הפתח המיוחד לו סומך, הואיל ומותר לטלטל בכל הקרפף.

יא  אחד מבני מבוי שהלך לשבות במבוי אחר, אינו אוסר עליהן; וכן אחד מבני מבוי שבנה מצבה רחבה ארבעה טפחים על פתחו, אינו אוסר עליהן, שהרי הפריש עצמו מהן, וחלק רשותו.

יב  אנשי מבוי שנשתתפו מקצתן ושכחו מקצתן ולא נשתתפו, מבטלין רשותן לאלו שנשתתפו, ודינם לעניין ביטול רשות, כדין אנשי חצר ששכח אחד מהן או שניים ולא עירבו; וכבר אמרנו שכל אדם עם אנשי ביתו הסמוכים על שולחנו, כאיש אחד הן חשובין, בין לעירובי חצרות, בין לשיתופי מבואות.

יג  מבוי שעירבו כל חצרות שבו כל חצר וחצר בפני עצמה, ואחר כך נשתתפו כולן במבוי--שכח אחד מבני חצר ולא עירב עם בני חצרו, לא הפסיד כלום:  שהרי כולם נשתתפו, ועל השיתוף סומכין; ולא הצריכו לערב בחצרות עם השיתוף, אלא שלא לשכח התינוקות--והרי עירבו בחצרות.  אבל אם שכח אחד מבני המבוי ולא נשתתף--אסורים במבוי, ומותרין בני כל חצר לטלטל בחצרן:  שהמבוי לחצרות, כחצר לבתים.

יד  נשתתפו במבוי, ושכחו כולן לערב בחצרות--אם אין מקפידין על פרוסתן, סומכין על השיתוף בשבת הראשונה בלבד; ואין מתירין להן דבר זה, אלא מדוחק.

טו  מבוי שלא נשתתפו בו--אם עירבו חצרות עם הבתים, אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ככרמלית:  מאחר שעירבו חצרות עם הבתים, נעשה המבוי כאילו אין פתוח לו אלא בתים בלבד, בלא חצרות; ולפיכך אין מטלטלין בכולו.  ואם לא עירבו אנשי החצרות--מטלטלין בכולו כלים ששבתו בתוכו, כחצר שלא עירבו בה.

טז  גוי או צדוקי השרוי בחצר שבמבוי, דינו עם בני המבוי כדינו עם בני החצר--ששוכרים מן הגוי או מאחד מבעלי ביתו רשותו שבמבוי, או מבטל להן הצדוקי; ואם היה במבוי גוי וישראל אחד, אינו צריך שיתוף.  ודין ישראל אחד, ודין רבים שהן סומכין על שולחן אחד--דין אחד הוא.

יז  גוי שהיה דר במבוי--אם יש לו בחצרו פתח אחד לבקעה, אינו אוסר על בני המבוי; ואפילו היה פתח קטן ארבעה על ארבעה, ואף על פי שמוציא גמלים וקרנות דרך הפתח שבמבוי--אינו אוסר עליהן:  שאין דעתו אלא על פתח המיוחד לו, שהוא לבקעה.  וכן אם היה פתוח לקרפף שהוא יתר על בית סאתיים--הרי זה כפתוח לבקעה, ואינו אוסר עליהן; היה בית סאתיים או פחות--אינו סומך עליו, ואוסר עליהן, עד שישכרו ממנו.

יח  מבוי שצידו אחד גויים וצידו אחד ישראליים, והיו חלונות פתוחות מחצר לחצר של ישראל, ועירבו כולן דרך חלונות, ואף על פי שנעשו כאנשי בית אחד, ומותרין להוציא ולהכניס דרך חלונות--הרי אלו אסורין להשתמש במבוי דרך פתחים, עד שישכרו מן הגויים:  שאין רבים נעשים כיחיד, במקום גוי.

יט  כיצד משתתפין במדינה:  כל חצר וחצר מערבת לעצמה, שלא לשכח התינוקות; ואחר כך משתתפין כל אנשי המדינה, כדרך שמשתתפין במבוי.  ואם הייתה המדינה קניין ליחיד, אפילו נעשת של רבים, משתתפין כולן שיתוף אחד, ויטלטלו בכל המדינה; וכן אם הייתה של רבים, ויש לה פתח אחד--משתתפין כולן שיתוף אחד.

כ  אבל אם הייתה של רבים, ויש לה שני פתחים שהעם נכנסין בזה ויוצאין בזה--אפילו נעשת של יחיד, אין מערבין את כולה, אלא מניחין ממנה מקום אחד, אפילו בית אחד בחצר אחת; ומשתתפין השאר.  ויהיו אלו המשתתפין כולן, מותרין בכל המדינה, חוץ מאותו מקום ששיירו; ויהיו אותן הנשארים, מותרין במקומן בשיתוף שעושין לעצמן, אם היו המשוארין רבים--ואסורין לטלטל, בשאר כל המדינה.

כא  ודבר זה משום היכר הוא, כדי שיידעו שהעירוב התיר להן לטלטל במדינה זו שרבים בוקעין בה--שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עימהן, אין מטלטלין בו, אלא אלו לעצמן, ואלו לעצמן.

כב  מדינה של רבים שיש לה פתח אחד, וסולם במקום אחד--מערבין את כולה, ואינה צריכה שיור:  שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח.  הבתים שמניחין אותן שיור--אף על פי שאינן פתוחין לעיר, אלא אחוריהן לעיר, ופניהם לחוץ--עושין אותן שיור, ומערבין את השאר.

כג  המזכה בשיתוף לבני המדינה--אם עירבו כולן עירוב אחד--אינו צריך להודיען, שזכות היא להן; ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני המדינה, או מי שהלך לשבות בעיר אחרת, או גוי שהיה עימהן במדינה--דין הכול, כדינם בחצר ובמבוי.

כד  מדינה שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד, הרי זה אוסר על כולן; ואם בנו מצבה על פתח המבוי, אינו אוסר עליהן.  לפיכך אין מערבין מדינה לחצאין--אלא או כולה, או מבוי מבוי; ובונה כל מבוי מצבה על פתחו, אם רצה לחלוק רשותו מהן--כדי שלא יאסור על שאר המבואות.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות עירובין - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?