משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


הלכות כלי המקדש פרק ד

א  הכוהנים הובדלו מכלל הלויים לעבודת הקרבנות, שנאמר "וייבדל אהרון להקדישו קודש קודשים" (דברי הימים א כג,יג); ומצות עשה היא להבדיל הכוהנים, ולקדשם ולהכינם לקרבן--שנאמר "וקידשתו--כי את לחם אלוהיך, הוא מקריב" (ויקרא כא,ח).  [ב] וצריך כל אדם מישראל לנהוג בו כבוד הרבה, ולהקדים אותם לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.

ב  [ג] משה רבנו חילק הכוהנים לשמונה משמרות, ארבעה מאלעזר וארבעה מאיתמר; וכן היו עד שמואל הנביא.  ובימי שמואל, חילקם הוא ודויד המלך לארבעה ועשרים משמר; ועל כל משמר ומשמר ראש אחד ממונה.  ועולין לירושלים לעבודה, משמר בכל שבת.  ומיום השבת ליום השבת, הן מתחלפין--משמר יוצא והאחר שהוא אחריו נכנס, עד שייגמרו; וחוזרין חלילה.

ג  [ד] ומצות עשה, להיות כל המשמרות שווים ברגלים; וכל שיבוא מן הכוהנים ברגל ורצה לעבוד--עובד וחולק עימהם, ואין אומרין לו לך עד שיגיע משמרך:  שנאמר "וכי יבוא הלוי מאחד שעריך" (דברים יח,ו).

ד  [ה] במה דברים אמורים, בקרבנות הרגלים, ובחילוק לחם הפנים, ובחילוק שתי הלחם של עצרת.  אבל נדרים ונדבות ותמידין, אין מקריבין אותן ואפילו ברגל אלא משמר שזמנו קבוע--שנאמר "חלק כחלק, יאכלו, לבד ממכריו, על האבות" (דברים יח,ח):  כלומר חלק כחלק יאכלו בקרבנות הציבור, ואינן חלק כחלק בשאר הדברים, שכבר חילקו אותן האבות, וקבעו אותן כל משמר ומשמר בשבתו.  [ו] וכן עבודת לחם הפנים, במשמר שזמנו קבוע; אבל עבודת שתי הלחם, בכל המשמרות.

ה  ומניין שאינו מדבר אלא ברגלים--שנאמר "מאחד שעריך, מכל ישראל" (דברים יח,ו), בשעה שכל ישראל באין בשער אחד.  ומניין שאינו מדבר אלא בכוהנים--שנאמר "חלק כחלק, יאכלו" (דברים יח,ח), ואין שם מתנות להיאכל אלא לכוהנים בלבד.

ו  [ז] וכן כוהן שהיה לו קרבן--הרי זה בא למקדש ומקריבו בכל יום שירצה, שנאמר "ובא בכל אוות נפשו . . . ושירת" (דברים יח,ו-ז):  ואפילו חטאתו ואשמו, הוא מקריב ומכפר על ידי עצמו; והעור של קרבנו, שלו.  ואם רצה ליתן את קרבנו לכל כוהן שירצה להקריבו, נותן; ועור הקרבן ועבודתו, לאותו הכוהן בלבד שנתן לו.

ז  [ח] היה הכוהן בעל הקרבן בעל מום--נותן קרבנו לאנשי משמר, והעור שלהם.  היה זקן או חולה, שיכול לעבוד על ידי הדוחק--נותן קרבנו לכל כוהן שירצה, והעור והעבודה לאנשי משמר; ואם אינו יכול לעבוד כלל, הרי הקרבן נאכל לאנשי משמר.

ח  [ט] היה טמא בקרבנות הציבור, וכל הכוהנים טמאים--נותנו לבעלי מומין טהורים שבאותו משמר; ועורו ועבודתו, לאנשי משמר הטמאים.

ט  [י] היה הקרבן של כוהן גדול, והיה אונן--נותנו לכל כוהן שירצה, ועורו ועבודתו לאנשי משמר:  כיון שכוהן גדול האונן ראוי לעבודה, כמו שיתבאר--הרי זה עושה שליח לקרבנו.

י  [יא] כל ראש משמר ומשמר, מחלק משמרו לבתי אבות, עד שיהיה כל בית אב ואנשיו עובד ביום אחד מימות השבת, והאחר ביום של אחריו, והאחר ביום של אחריו.  וכל בית אב ואב, ראש אחד ממונה עליו.

יא  [יב] וממנין כוהן גדול, הוא ראש לכל הכוהנים; ומושחין אותו בשמן המשחה, ומלבישין אותו בגדי כהונה גדולה--שנאמר "והכוהן הגדול מאחיו . . ." (ויקרא כא,י).  ואם אין שם שמן המשחה--מרבין אותו בבגדי כהונה גדולה בלבד, שנאמר "אשר יוצק על ראשו שמן המשחה, ומילא את ידו, ללבוש, את הבגדים" (שם):  כשם שמתרבה בשמן המשחה, כך מתרבה בבגדים.

יב  [יג] כיצד מרבין אותו בבגדים:  לובש שמונה בגדים ופושטן, וחוזר ולובשן למחר שבעת ימים, יום אחר יום--שנאמר "שבעת ימים, ילבשם הכוהן תחתיו--מבניו" (שמות כט,ל); וכשם שריבוי בגדים שבעה--כך משיחה בשמן שבעה, יום אחר יום.  ואם עבד קודם שיתרבה בבגדים כל שבעה, או קודם שיימשח כל שבעה--עבודתו כשרה:  הואיל ונתרבה או נמשח פעם אחת, נעשה כוהן גדול לכל דבר.

יג  [יד] אין בין כוהן משוח בשמן המשחה למרובה בגדים, אלא פר שמביא כוהן המשיח, אם שגג באחת מן המצוות שחייב עליהן חטאת, שנאמר "אם הכוהן המשיח יחטא, לאשמת העם" (ויקרא ד,ג); אבל לשאר הדברים, שווים הם.

יד  [טו] אין מעמידין כוהן גדול, אלא בית דין של שבעים ואחד.  ואין מושחין אותו אלא ביום, שנאמר "ביום הימשח אותו" (ויקרא ו,יג); וכן אם נתרבה בבגדים בלבד, אין מרבין אותו אלא ביום.  ואין ממנין שני כוהנים גדולים כאחת.

טו  [טז] וממנין כוהן אחר, יהיה לכוהן גדול כמו המשנה למלך; והוא הנקרא סגן, והוא הנקרא ממונה.  ויהיה עומד לימין כוהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו.  וכל הכוהנים מתחת יד הסגן.

טז  [יז] ועוד ממנין קתיקולין, להיותן לסגן כמו הסגן לכוהן גדול; ואין פחות משניים.  וממנין אמרכולין, אין פחות משבעה; ומפתחות העזרה בידם--רצה האחד לפתוח, אינו יכול עד שיתכנסו כל האמרכולין ויפתחו.

יז  [יח] וממנין גזברין מתחת ידי האמרכולין, ואין פוחתין משלושה גזברין; והגזברין--הן שגובין כל ההקדשות, ופודין את הנפדה מהן, ומוציאין אותן לדברים הראויין להוצאה.

יח  [יט] כוהן גדול המשוח קודם למרובה בגדים, ומרובה בגדים העומד לשרת קודם למשוח שעבר מחמת קרי, והעובר מחמת קרי קודם לעובר מחמת מום, ועובר מחמת מום קודם לכוהן משוח מלחמה, ומשוח מלחמה קודם לסגן, וסגן קודם לקתיקול, וקתיקול קודם לאמרכול, ואמרכול קודם לגזבר, וגזבר קודם לראש המשמר, וראש המשמר קודם לראש בית אב, וראש בית אב קודם לכוהן הדיוט משאר הכוהנים.  נמצאו הכוהנים תמיד שמונה מעלות, זו למעלה מזו.

יט  [כ] כשימות המלך, או כוהן גדול, או אחד משאר הממונים--מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, וכל הקודם בנחלה קודם לשררות המת, והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה, או ביראה אף על פי שאינו כמותו בחכמה:  שנאמר במלך "הוא ובניו, בקרב ישראל" (דברים יז,כ), מלמד שהמלכות ירושה; והוא הדין, לכל שררה שבקרב ישראל--שהזוכה לה, זוכה לעצמו ולזרעו.

כ  [כא] משוח מלחמה--אין בנו מתמנה תחתיו לעולם, אלא הרי בנו כשאר הכוהנים:  אם נמשח למלחמה, נמשח; ואם לא נמשח, לא נמשח.  וכשכוהן משוח מלחמה משמש במקדש, משמש בארבעה כלים כשאר כוהנים.

כא  מעלין משררה לשררה שהיא גדולה ממנה, ואין מורידין אותו לשררה שהיא למטה ממנה--שמעלין בקודש, ולא מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל:  אלא אם סרח.  [כב] וכוהן גדול שעבר עבירה שחייב עליה מלקות--מלקין אותו בבית דין של שלושה, כשאר מחוייבי מלקות; וחוזר לגדולתו.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות כלי המקדש והעובדים בו - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י


יש לך שאלה או הערה?