משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעילה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות מעילה פרק ח

א  הפועלין שהן עושין בהקדש--אף על פי שפסקו עימהן מזונות, לא יאכלו מגרוגרות של הקדש; ואם אכלו, מעלו:  אלא ההקדש נותן להן דמי מזונות.  [ב] הדש כרשיני הקדש, הרי זה חוסם את הפרה--שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד), דיש הראוי לו.

ב  [ג] אין מחללין את ההקדש על המלאכה, אלא על המעות.  כיצד:  אומן שעשה מלאכה בהקדש במנה--אין נותנין לו בהמת הקדש או טלית הקדש בשכרו, עד שמחללין אותן על המעות; ואחר שייעשו חולין, נותנין אותן לאומן בשכרו--אם רצו.  וחוזרין ולוקחין ממנו הבהמה, מתרומת הלשכה.

ג  [ד] כשבונין במקדש--אין לוקחין עצים ואבנים מן ההקדש, ולא בונין את הבניין על דעת שהוא קודש; אלא בונין הכול מן החול:  גזירה שמא ייהנה בצל הבניין, או יישען על אבן או קורה בשעת מלאכה.  ואחר שישלם הבניין, מחללין מעות ההקדש על הבניין.  ואם צרכו הגזברין לעצים לקודש לאותו היום בלבד, לוקחין אותן ממעות הקדש--שהרי אינן מתאחרין ימים, כדי שנחוש להן שמא יישען אדם עליהן וימעול.

ד  [ה] כשפוסקין עם האומנין לבנות במקדש ובעזרות--פוסקין עימהן כך וכך אמה בכך וכך סלע, באמה בת עשרים אצבע; וכשמושחין להן מה שבנו, מושחין ומחשבין להן באמה גדולה בת עשרים וארבע אצבעות--כדי שלא יבואו לידי מעילה, מפני שאין מדקדקין במשיחה.

ה  [ו] תנאי בית דין הוא שיהיו הכוהנים ניאותין במלח ובעצים, באכילת קרבנות שאוכלין בחלקן; אבל לא ייתנו מלח המקדש, בחולין שלהן.  [ז] מלח שעל גבי האבר, מועלין בו; שעל גבי הכבש, ושעל ראש המזבח--אין מועלין בו.

ו  [ח] ראוי לאדם להתבונן במשפטי התורה הקדושה, ולידע סוף עניינם כפי כוחו.  ודבר שלא ימצא לו טעם, ולא ידע לו עילה--אל יהי קל בעיניו; ואל יהרוס לעלות אל ה', פן יפרוץ בו.  ולא תהא מחשבתו בו, כמחשבתו בשאר דברי החול.  בוא וראה, כמה החמירה תורה במעילה:  ומה אם עצים ואבנים ועפר ואפר--כיון שנקרא שם אדון העולם עליהם בדברים בלבד, נתקדשו; וכל הנוהג בהן מנהג חול, מעל בה'--ואפילו היה שוגג, צריך כפרה.  קל וחומר למצוות שחקק לנו הקדוש ברוך הוא--שלא יבעוט אדם בהן, מפני שלא ידע טעמן; ולא יחפה דברים אשר לא כן על ה', ולא יחשב בהן מחשבתו בדברי החול.  הרי נאמר בתורה "ושמרתם את כל חוקותיי ואת כל משפטיי, ועשיתם אותם" (ויקרא יט,לז; ויקרא כ,כב)--ואמרו חכמים ליתן שמירה ועשייה, לחוקים כמשפטים:  והעשייה ידועה, והיא שיעשה החוקים; והשמירה, שייזהר בהן ולא ידמה שהן פחותין מן המשפטים.  והמשפטים, הן המצוות שטעמן גלוי, וטובת עשייתן בעולם הזה ידועה, כגון איסור גזל ושפיכות דמים וכיבוד אב ואם; והחוקים, הן המצוות שאין טעמן ידוע.  אמרו חכמים, חוקים שחקקתי לך, ואין לך רשות להרהר בהן.  ויצרו של אדם נוקפו בהן, ואומות העולם משיבין עליהן--כגון איסור בשר חזיר, ובשר בחלב, ועגלה ערופה, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח.

ז  וכמה היה דויד המלך מצטער מן המינים והגויים, שהיו משיבין על החוקים; וכל זמן שהיו רודפין אותו בתשובות השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם, היה מוסיף דבקה בתורה, שנאמר "טפלו עליי שקר, זדים; אני, בכל לב אצור פיקודיך" (תהילים קיט,סט), ונאמר שם בעניין "כל מצוותיך, אמונה; שקר רדפוני, עוזרני" (תהילים קיט,פו).

ח  וכל הקרבנות כולן, מכלל החוקים הן.  לפיכך אמרו חכמים שאף על עבודת הקרבנות, העולם עומד--שבעשיית החוקים והמשפטים, זוכין הישרים לחיי העולם הבא; והקדימה תורה ציווייה על החוקים, שנאמר "ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם" (ויקרא יח,ה).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר שמיני, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, חמישה ותשעים:  הלכות בית הבחירה, שמונה פרקים; הלכות כלי המקדש, עשרה פרקים; הלכות ביאת המקדש, תשעה פרקים; הלכות איסורי מזבח, שבעה פרקים; הלכות מעשה הקרבנות, תשעה עשר פרקים; הלכות תמידין ומוספין, עשרה פרקים; הלכות פסולי המוקדשין, תשעה עשר פרקים; הלכות עבודת יום הכיפורים, חמישה פרקים; הלכות מעילה, שמונה פרקים.


משנה תורה - ספר עבודה - הלכות מעילה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?