משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת צרעת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


הלכות טומאת צרעת פרק ט

א  הכול מיטמאין בנגעים, אפילו קטן בן יומו והעבדים; אבל לא גויים, ולא גר תושב.  והכול כשרים לראות את הנגעים; וכל הנגעים, אדם רואה--חוץ מנגעי עצמו.

ב  אף על פי שהכול כשרים לראות נגעים, הטומאה והטהרה תלויה בכוהן.  כיצד:  כוהן שאינו יודע לראות--החכם רואהו ואומר לו אמור טמא, והכוהן אומר טמא; אמור טהור, והכוהן אומר טהור; הסגירו, והוא מסגירו:  שנאמר "ועל פיהם יהיה, כל ריב וכל נגע" (דברים כא,ה).  אפילו היה הכוהן קטן או שוטה--החכם אומר לו, והוא מחליט או מסגיר או פוטר.

ג  במה דברים אמורים, בשהיה הכוהן סומך על דברי החכם; אבל אם היה הכוהן רואה, וסומך על עצמו--אסור לו לראות נגע מכל הנגעים, עד שיורנו רבו, ויהיה בקי בכל הנגעים ובשמותיהן, בנגעי אדם כולן ובנגעי בגדים ובנגעי בתים.

ד  [ג] כוהן שטימא את הטהור, או טיהר את הטמא--לא עשה כלום:  שנאמר "טמא הוא; וטימאו הכוהן" (ראה ויקרא יג,מד), "טהור הוא; וטיהרו, הכוהן" (ויקרא יג,לז).  ומצורע שנרפא--בין מתוך הסגר בין מתוך החלט, אפילו אחר כמה שנים--הרי זה בטומאתו, עד שיאמר לו הכוהן טהור אתה.

ה  [ד] אין הכוהן רשאי לטמא את הטמא, עד שיהיו עיניו בנגע ובעור הבשר שחוצה לו; ואינו רשאי לטהרו, עד שיהיו עיניו במקום הנגע ובעור הבשר שחוצה לו.  וכוהן שראה הנגע בתחילה--הוא שרואהו בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני; והוא שמסגירו, או מחליטו, או פוטרו.

ו  מת הכוהן שראהו תחילה, או שחלה--רואהו כוהן אחר; ואין השני יכול לטמא אותו בפסיון--שאין יודע אם פסה אם לא פסה, אלא ראשון.  ונאמן כוהן לומר נגע זה פסה, ונגע זה לא פסה, ושיער לבן זה קדם את הבהרת, או בהרת זו קדמה את שיער לבן.

ז  [ה] חלל פסול לראיית נגעים--שנאמר "אחד מבניו הכוהנים" (ויקרא יג,ב), בכיהונם.  אבל בעלי מומין כשרים לראיית נגעים--ובלבד שלא יהיה סומה, ואפילו באחת מעיניו:  ואפילו כוהן שכהה מאור עיניו--לא יראה את הנגעים, שנאמר "לכל מראה, עיני הכוהן" (ויקרא יג,יב).

ח  [ו] אין רואין את הנגעים אלא ביום--בין להסגיר, בין להחליט, בין לפטור:  שהרי בכל העניין הוא אומר ביום, וביום.  ואין רואין לא בשחרית, ולא בין הערביים, ולא בתוך הבית, ולא ביום המעונן--לפי שכהה נראית עזה; ולא בצוהריים--לפי שעזה נראית כהה.  ואימתיי רואין--בשעה רביעית ובחמישית ובשמינית ובתשיעית, בין בנגעי אדם בין בנגעי בגדים ובתים.

ט  [ז] בכל יום רואין את הנגעים, חוץ משבת ויום טוב.  חל יום שביעי להיות בשבת או ביום טוב, מעבירין לאחריו; ויש בדבר להקל ולהחמיר:  שאפשר שיהיה ביום שבת זה, שהוא יום הראוי לראותו, טמא, ולמחר ילכו להן סימני טומאה; ואפשר שיהיה טהור, ולמחר ייוולדו לו סימני טומאה.  ואין דנין אותו, אלא בשעת ראייתו לאחר השבת.

י  [ח] חתן שנראה בו נגע, נותנין לו שבעת ימי המשתה; וכן אם נראה בבגדיו או בביתו, אין רואין אותן עד אחר המשתה.  וכן ברגל, נותנין לו כל ימות הרגל--שנאמר "וציווה הכוהן ופינו את הבית . . ." (ויקרא יד,לו):  אם המתינה תורה לדברי הרשות, שלא ייטמאו כליו--קל וחומר לדבר מצוה.

יא  [ט] אין מסגירין ולא מחליטין ולא פוטרין אלא ביום שייראה בו כתחילה, או בשביעי; או ביום שלושה עשר, בנגעים שמסגירין בהן שני שבועות--מפני שיום שביעי עולה למניין שבוע ראשון, ולמניין שבוע שני בכל הנגעים, בין נגעי אדם, בין נגעי בגדים ובתים.

יב  [י] אין מסגירין בתוך ימי הסגר, ולא מחליטין בתוך ימי הסגר אם נולד לו סימן החלט, ולא מחליטין המוחלט אם נולד לו נגע אחר, ולא מסגירין אותו בתוך ימי חלוטו אם נולד לו נגע אחר שראוי להסגר.

יג  אבל אם היו בו שני נגעים, וראה זה וחזר וראה זה--הרי זה מותר לומר לו הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה, או מוחלט בזה ומוסגר בזה, בין בתחילה, בין בסוף שבוע ראשון, בין בסוף שבוע שני; ואין רואין שני נגעים כאחת, בין בשני אנשים בין באיש אחד--שנאמר "וראה הכוהן את הנגע" (ויקרא יג,ג; ויקרא יג,ל; ויקרא יג,לב).

יד  [יא] נגוע שבא לכוהן לראותו--לא יאמר לו לך ושוב, אלא נזקק לו מיד.  באו לפניו שניים--רואה את הראשון, ומסגירו או פוטרו או מחליטו; וחוזר ורואה את השני.

טו  [יב] אין הכוהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע, או בין פחדיו, או בתוך הקמטים--שמא יש שם נגע:  שנאמר "לכל מראה, עיני הכוהן" (ויקרא יג,יב).  וכן בהופך כולו לבן.

טז  וכיצד יעמוד לפני הכוהן:  אם איש הוא--נראה ערום, ועומד כעודר וכמוסק זיתים; ואם אישה היא--נראית ערומה, ויושבת כעורכת וכמניקה את בנה, וכאורגת בעומדים שמגבהת את ידה הימנית, עד שייגלה בית השחי.  אם היה הנגע נראה בהן בזמן שהן ערומים כך, הרי זה טמא; ואם אינו נראה בהן כשהן ערומים כך, אין נזקקין לו.

יז  וכשם שהאדם נראה לנגעו, כך הוא נראה לתגלחתו:  שאם לא ייראה שיער בכל בשרו כשיעמוד ערום כעודר וכמוסק, או כשתשב האישה כמו שביארנו--הרי זו תגלחת כשרה; ואין הכוהן זקוק לחפש בשאר מקומות, שמא נשאר בהן שיער--אף על פי שהוא צריך לגלח הכול, כמו שיתבאר.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות טומאת צרעת - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


יש לך שאלה או הערה?