משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


הלכות עבדים פרק ט

א  ישראל שבא על שפחה כנענית--אף על פי שהיא שפחתו, הרי זה הוולד עבד כנעני לכל דבר, ונמכר ונקנה ומשתמשים בו לעולם, כשאר העבדים.

ב  אחד הקונה עבד כנעני מישראל, או מגר תושב, או מן הגוי שהוא כבוש תחת ידינו, או מאחד משאר האומות.  וכן גר תושב או הגוי שהוא כבוש תחת ידינו, או אחד משאר האומות--יש לו למכור את עצמו לישראל לעבד, והרי הוא עבד כנעני לכל דבר; וכן מוכר בניו ובנותיו, שנאמר "מהם תקנו, וממשפחתם אשר עימכם, אשר הולידו בארצכם" (ויקרא כה,מה).  וכל אחד מאלו, הרי הוא עבד כנעני לכל דבר.

ג  אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו--הרי הבן עבד כנעני, שנאמר "אשר הולידו בארצכם" (ויקרא כה,מה).  אבל עבד שלנו שבא על אחת מן האומות, אין הבן עבד, לפי שנאמר "אשר הולידו בארצכם", ועבד אין לו יחס.

ד  מלך גוי שעשה מלחמה, והביא שביה ומכרם, וכן אם הרשה לכל מי שירצה שילך ויגנוב מאומה שהיא עושה עימו מלחמה, יביא וימכור לעצמו, וכן אם היו דיניו שכל מי שלא ייתן המס, יימכר, או מי שעשה כך וכך או לא יעשה כך וכך, יימכר--הרי דיניו דין; ועבד הנלקח בדינין אלו, הרי הוא עבד כנעני לכל דבר.

ה  גוי שקנה גוי לעבדות--לא קנה גופו, ואין לו בו אלא מעשה ידיו; אף על פי כן אם מכרו לישראל, הרי גופו קנוי לישראל.

ו  האישה קונה שפחות; ואינה קונה עבדים, אפילו קטנים, מפני החשד.  ואם קנת אותם, הרי זו קנת גופן כאיש.  וייראה לי שאינה אסורה אלא לקנות עבד בן תשע שנים, ומתשע ולמעלה.

ז  וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני; וכל המשחררו--עובר בעשה, שנאמר "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).  ואם שיחררו, משוחרר כמו שביארנו, וכופין אותו לכתוב גט שיחרור כמו שביארנו, בכל אותן הדרכים שביארנו.

ח  ומותר לשחררו לדבר מצוה, אפילו למצוה של דבריהם:  כגון שלא היו שם עשרה בבית הכנסת--הרי זה משחרר עבדו, ומשלים בו המניין; וכן כל כיוצא בזה.

ט  וכן שפחה שהיו העם נוהגין בה מנהג הפקר, והרי היא מכשול לחטאים--כופין את רבה, ומשחררה כדי שתינשא ויסור המכשול.  וכן כל כיוצא בזה.

י  [ז] יכול הרב לומר לעבדו הכנעני, עשה עימי ואיני זנך, אלא ילך וישאל לו על הפתחים, או יתפרנס מן הצדקה:  שישראל מצווין להחיות עבדים שביניהם.

יא  במה דברים אמורים, בעבדיו:  שאין בית דין נזקקין לגדולים לשמור ממונם; ואם לא יאכיל עבדיו וישקם כראוי, הם יברחו או ימותו, ואדם חס על ממון עצמו, יתר מכל אדם.  אבל עבדים שהכניסה לו אשתו בתורת נכסי מלוג, חייב במזונותיהן בבית דין, שעל מנת כן הכניסה אותם:  שאם לא יזון אותם--ימותו או יברחו, והרי אינו חייב באחריותן.

יב  [ח] מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך.  ואף על פי שהדין כך, מידת חסידות ודרכי החכמה שיהיה אדם רחמן ורודף צדק, ולא יכביד עולו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילהו וישקהו מכל מאכלו ומכל משקהו.  חכמים הראשונים היו נותנין לעבד מכל תבשיל ותבשיל שהיו אוכלין, ומקדימין מזון הבהמות והעבדים על סעודת עצמן.  הרי הוא אומר "כעיני עבדים, אל יד אדוניהם--כעיני שפחה, אל יד גברתה" (תהילים קכג,ב).  וכן לא יבזהו, לא ביד ולא בדברים:  לעבדות מסרן הכתוב, לא לבושה.  ולא ירבה עליו צעקה וכעס, אלא ידבר עימו בנחת, וישמע טענותיו.  וכן מפורש בדרכי איוב הטובים שהשתבח בהן "אם אמאס--משפט עבדי, ואמתי:  בריבם, עימדי.  . . . הלוא בבטן, עושני עשהו; ויכוננו, ברחם אחד" (איוב לא,יג-טו).

יג  ואין האכזרייות והעזות מצויה אלא בגויים הערלים.  אבל זרעו של אברהם אבינו, והם ישראל שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא טובת התורה וציוום בחוקים ומשפטים צדיקים--רחמנים הם על הכול.  וכן במידותיו של הקדוש ברוך הוא שציוונו להידמות בהם, הוא אומר "ורחמיו, על כל מעשיו" (תהילים קמה,ט).  וכל המרחם--מרחמין עליו, שנאמר "ונתן לך רחמים וריחמך והרבך" (דברים יג,יח).
 

בריך רחמנא דסייען.  נגמר ספר שנים עשר, בעזרת שדיי.  ומניין פרקים של ספר זה, שבעים וחמישה:  הלכות מכירה, שלושים פרקים; הלכות זכייה ומתנה, שנים עשר פרקים; הלכות שכנים, ארבעה עשר פרקים; הלכות שלוחין ושותפין, עשרה פרקים; הלכות עבדים, תשעה פרקים.


משנה תורה - ספר קניין - הלכות עבדים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


יש לך שאלה או הערה?