משנה תורה - ספר שופטים - הלכות ממרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


הלכות ממרים פרק ה

א  המקלל אביו או אימו--נסקל, שנאמר "אביו ואימו קילל, דמיו בו" (ויקרא כ,ט).  ואחד המקלל אותם בחייהם, או לאחר מותם--הרי זה נסקל; וצריך עדים והתראה, כשאר כל מחוייבי מיתות בית דין.  ואחד האיש ואחד האישה, וכן הטומטום והאנדרוגינוס:  והוא שיהיו גדולים, שהגיעו לכלל העונשין.

ב  אינו חייב סקילה, עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדין; אבל אם קיללם בכינוי--פטור מן הסקילה, ולוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל.  [ג] וכן המקלל אבי אביו, ואבי אימו--הרי זה כמקלל אחד משאר הקהל.

ג  [ד] אזהרה של מקלל אביו ואימו מניין:  עונש שמענו בפירוש; אבל האזהרה, הרי היא בכלל "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).  הואיל והוא מוזהר שלא לקלל אדם מישראל, הרי אביו בכלל כל ישראל.

ד  [ה] המכה אביו או אימו--מיתתו בחנק, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,טו); וצריך עדים והתראה, כשאר כל מחוייבי מיתות בית דין.  ואחד האיש ואחד האישה, וכן הטומטום והאנדרוגינוס:  והוא, שיגיעו לכלל עונשין.

ה  אינו חייב חנק, עד שיעשה בהן חבורה; אבל אם לא עשה חבורה, הרי זה כמכה אחד משאר ישראל.  והמכה אותם לאחר מיתה, פטור.  [ו] ומי שהכה את אביו על אוזנו, וחירשו--חייב, ונהרג:  שאי אפשר לו שייעשה חירש בלא חבורה--אפילו טיפת דם יצאת בפנים באוזן, ונתחרש.

ו  [ז] המקיז דם לאביו, או שהיה רופא וחתך לו בשר או אבר--פטור.  אף על פי שהוא פטור, לכתחילה לא יעשה:  אפילו להוציא סילון מבשר אביו או אימו--לא יוציא, שמא יעשה חבורה.

ז  במה דברים אמורים, בשיש שם אחר לעשות.  אבל אם אין שם מי שיעשה אלא הוא, והרי הן מצטערין--הרי זה מקיז וחותך, כפי מה שירשוהו לעשות.

ח  אזהרה של מכה אביו ואימו מניין--עונש שמענו, אזהרה לא שמענו:  הואיל והוא מוזהר שלא להכות אדם מישראל, הרי אביו ואימו בכלל.  [ט] שתוקי חייב על אימו, ואינו חייב על אביו:  אף על פי שנבדקה אימו ואמרה, בן פלוני הוא--אין זה נסקל או נחנק, על פיה.  אבל בנו מן השפחה, ומן הנוכרית--אינו חייב לא על אביו, ולא על אימו.

ט  וכן גר שהורתו שלא בקדושה--אינו חייב על מכת אביו, וקללתו.  [י] וכשם שאינו חייב על אביו, כך אינו חייב על אימו:  שנאמר "ומקלל אביו ואימו" (שמות כא,יז)--את שהוא חייב על אביו, חייב על אימו, וזה שאינו חייב על אביו, אינו חייב על אימו.

י  [יא] הגר אסור לקלל אביו הגוי, ולהכותו ולבזהו--כדי שלא יאמרו, באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שהרי זה מבזה אביו; ונוהג בו, מקצת כבוד.  אבל העבד, אין לו ייחוס, אלא הרי אביו כמי שאינו אביו לכל דבר, אף על פי שנשתחררו.

יא  [יב] מי שהיו אביו ואימו רשעים גמורים, ועוברי עבירות--אפילו נגמר דינם להריגה, והם יוצאין ליהרג--אסור לו להכותן ולקללם; ואם קילל או חבל בהן, פטור.  ואם עשו תשובה--הרי זה חייב ונהרג עליהן, אף על פי שהרי הן יוצאין למיתה.

יב  במה דברים אמורים, בבנו.  אבל אחר שבא והכהו או קיללו, אחר שנגמר דינו--אף על פי שעשה תשובה--הרי זה פטור, הואיל והוא הולך למיתה.  ואם ביישו, חייב בקנס המבייש.

יג  עבר אביו או אימו על עבירה שלוקין עליה, והיה הוא חזן לפני הדיינין--לא יכה אותם; וכן אם נתחייבו נידוי, לא יהיה שליח לנדותם.  ולא ידחוף אותם, ולא יבזה אותם בשליחות בית דין, אף על פי שהן ראויין לכך, ולא עשו תשובה.  [יד] לכול, אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו--חוץ ממסית, שהרי אמרה תורה "לא תחמול ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט).

יד  [טו] מי שנתחייב שבועה לבנו--כך ראינו בו תמיד שאינו משביעו בשבועת האלה, שהרי זה בא לקללת אביו:  אלא משביעו, שבועה שאין בה אלה.  וכבר ביארנו שהאב שהרג את בנו, אין אחד מאחיו של נהרג נעשה גואל הדם.

טו  ולא על הכיה ועל הקללה בלבד הקפידה תורה, אלא אף על הביזיון:  שכל המבזה אביו או אימו--אפילו בדברים, אפילו ברמיזה--הרי זה בכלל ארור מפי הגבורה, שנאמר "ארור, מקלה אביו ואימו" (דברים כז,טז).  והרי הוא אומר "עין, תלעג לאב--ותבוז, ליקהת אם . . ." (משלי ל,יז).  ויש לבית דין להכותו על זה מכת מרדות, ולענוש כפי מה שיראו.


משנה תורה - ספר שופטים - הלכות ממרים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז


יש לך שאלה או הערה?