תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד


יואל פרק ד

א כי, הנה בימים ההמה--ובעת ההיא:  אשר אשיב את-שבות יהודה, וירושלים.  ב וקיבצתי, את-כל-הגויים, והורדתים, אל-עמק יהושפט; ונשפטתי עימם שם, על-עמי ונחלתי ישראל אשר פיזרו בגויים, ואת-ארצי, חילקו.  ג ואל-עמי, ידו גורל; וייתנו הילד בזונה, והילדה מכרו ביין וישתו.  ד וגם מה-אתם לי, צור וצידון, וכול, גלילות פלשת; הגמול, אתם משלמים עליי, ואם-גומלים אתם עליי, קל מהרה אשיב גמולכם בראשכם.  ה אשר-כספי וזהבי, לקחתם; ומחמדיי, הטובים, הבאתם, להיכליכם.  ו ובני יהודה ובני ירושלים, מכרתם לבני היוונים, למען הרחיקם, מעל גבולם.  ז הנני מעירם--מן-המקום, אשר-מכרתם אותם שמה; והשיבותי גמולכם, בראשכם.  ח ומכרתי את-בניכם ואת-בנותיכם, ביד בני יהודה, ומכרום לשביים, אל-גוי רחוק:  כי יהוה, דיבר.  {פ}

ט קראו-זאת, בגויים, קדשו, מלחמה; העירו, הגיבורים--ייגשו יעלו, כול אנשי המלחמה.  י כותו איתיכם לחרבות, ומזמרותיכם לרמחים; החלש, יאמר גיבור אני.  יא עושו ובואו כל-הגויים מסביב, ונקבצו; שמה, הנחת יהוה גיבוריך.  יב ייעורו ויעלו הגויים, אל-עמק יהושפט:  כי שם, אשב לשפוט את-כל-הגויים--מסביב.  יג שלחו מגל, כי בשל קציר; בואו רדו, כי-מלאה גת--השיקו היקבים, כי רבה רעתם.  יד המונים המונים, בעמק החרוץ:  כי קרוב יום יהוה, בעמק החרוץ.  טו שמש וירח, קדרו; וכוכבים, אספו נוגהם.  טז ויהוה מציון ישאג, ומירושלים ייתן קולו, ורעשו, שמיים וארץ; ויהוה מחסה לעמו, ומעוז לבני ישראל.  יז וידעתם, כי אני יהוה אלוהיכם, שוכן, בציון הר-קודשי; והייתה ירושלים קודש, וזרים לא-יעברו-בה עוד.  {ס}

יח והיה ביום ההוא ייטפו ההרים עסיס, והגבעות תלכנה חלב, וכל-אפיקי יהודה, ילכו מים; ומעיין, מבית יהוה ייצא, והשקה, את-נחל השיטים.  יט מצריים, לשממה תהיה, ואדום, למדבר שממה תהיה; מחמס בני יהודה, אשר-שפכו דם-נקיא בארצם.  כ ויהודה, לעולם תשב; וירושלים, לדור ודור.  כא וניקיתי, דמם לא-ניקיתי; ויהוה, שוכן בציון.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - יואל - הכול
פרק א ב ג ד


יש לך שאלה או הערה?