תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג


צפניה פרק ג

א הוי מוראה, ונגאלה--העיר, היונה.  ב לא שמעה בקול, לא לקחה מוסר; ביהוה לא בטחה, אל-אלוהיה לא קרבה.  ג שריה בקרבה, אריות שואגים; שופטיה זאבי ערב, לא גרמו לבוקר.  ד נביאיה, פוחזים, אנשי, בוגדות; כוהניה, חיללו-קודש, חמסו, תורה.  ה יהוה צדיק בקרבה, לא יעשה עוולה; בבוקר בבוקר משפטו ייתן לאור, לא נעדר, ולא-יודע עוול, בושת.  ו הכרתי גויים, נשמו פינותם--החרבתי חוצותם, מבלי עובר; נצדו עריהם מבלי-איש, מאין יושב.  ז אמרתי אך-תיראי אותי, תקחי מוסר, ולא-ייכרת מעונה, כול אשר-פקדתי עליה; אכן השכימו השחיתו, כול עלילותם.  ח לכן חכו-לי נאום-יהוה, ליום קומי לעד:  כי משפטי לאסוף גויים לקובצי ממלכות, לשפוך עליהם זעמי כול חרון אפי--כי באש קנאתי, תיאכל כל-הארץ.  ט כי-אז אהפוך אל-עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם יהוה, לעובדו שכם אחד.  י מעבר, לנהרי-כוש--עתריי, בת-פוציי, יובילון, מנחתי.  יא ביום ההוא, לא תבושי מכול עלילותייך, אשר פשעת, בי:  כי-אז אסיר מקרבך, עליזי גאוותך, ולא-תוסיפי לגובהה עוד, בהר קודשי.  יב והשארתי בקרבך, עם עני ודל; וחסו, בשם יהוה.  יג שארית ישראל לא-יעשו עוולה, ולא-ידברו כזב, ולא-יימצא בפיהם, לשון תרמית:  כי-המה ירעו ורבצו, ואין מחריד.  {פ}

יד רוני, בת-ציון--הריעו, ישראל; שמחי ועולזי בכל-לב, בת ירושלים.  טו הסיר יהוה משפטייך, פינה אויבך; מלך ישראל יהוה בקרבך, לא-תיראי רע עוד.  {פ}

טז ביום ההוא, ייאמר לירושלים אל-תיראי:  ציון, אל-ירפו ידייך.  יז יהוה אלוהייך בקרבך, גיבור יושיע; ישיש עלייך בשמחה, יחריש באהבתו--יגיל עלייך, ברינה.  יח נוגי ממועד אספתי, ממך היו--משאת עליה, חרפה.  יט הנני עושה את-כל-מענייך, בעת ההיא; והושעתי את-הצולעה, והנידחה אקבץ, ושמתים לתהילה ולשם, בכל-הארץ בושתם.  כ בעת ההיא אביא אתכם, ובעת קבצי אתכם:  כי-אתן אתכם לשם ולתהילה, בכול עמי הארץ, בשובי את-שבותיכם לעיניכם, אמר יהוה.  {ש}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - צפניה - הכול
פרק א ב ג


יש לך שאלה או הערה?