משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות סוכה פרק ה

א  הסכך של סוכה, אינו כשר מכל דבר:  אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר ונובל תמיד.

ב  סיכך בדבר שאין גידוליו מן הארץ, או במחובר, או בדבר שמקבל טומאה--פסולה.  אבל אם עבר וסיכך בדבר הנובל, או בדבר שריחו רע--כשרה:  שלא אמרו אין מסככין באלו, אלא כדי שלא יניח הסוכה וייצא.  וצריך להיזהר שלא יהיו הוצין ועלין של סיכוך יורדין לתוך עשרה טפחים, כדי שלא יצר לו בישיבתו.

ג  סיככה במיני מתכות, או בעצמות ועורות--פסולה, מפני שאינן גידולי קרקע.  הדלה עלי גפנים וכיוצא בהן, עד שנעשו סוכה--פסולה, שהרי לא נעקרו.  סיככה בכלי העץ ובמחצלות העשויות לשכיבה, וכיוצא בהן--פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה.  וכן אם סיככה בשברי כלים ובליותיהן--פסולה, הואיל והיו מקבלין טומאה:  שמא יסכך בשברים שעדיין לא טהרו.

ד  [ג] סיככה באוכלין--פסולה, מפני שהן מקבלין טומאה.  סוכי תאנים ובהן תאנים, פרכילין ובהם ענבים, מכבדות ובהם תמרים, וכן כל כיוצא בהן--רואין:  אם פסולת מרובה על האוכלין, מסככין בהן; ואם לאו, אין מסככין בהן.  סיכך בירקות שאם ייבשו ייבולו ולא יישאר בהן ממש--אף על פי שהן עתה לחים--הרי מקומן נחשב כאילו הוא אוויר, וכאילו אינם.

ה  [ד] סיככה בפשתי העץ, שלא דק אותן ולא ניפצן--כשרה, שעדיין עץ הוא; ואם דק וניפץ אותו, אין מסככין בו--מפני שנשתנת צורתו, וכאילו אינו מגידולי קרקע.  מסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן, שהרי צורתן עומדת, ואין החבלים כלים.

ו  [ה] סיככה בחיצים--בזכרים, כשרה; בנקבות, פסולה--אף על פי שהוא עשוי להתמלאות בברזל, בית קיבול הוא ומקבל טומאה ככל כלי קיבול.

ז  [ו] מחצלת קנים או מחצלת גמי או חלף--קטנה--סתמה לשכיבה, לפיכך אין מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לסיכוך; גדולה--סתמה לסיכוך, לפיכך מסככין בה, אלא אם כן עשה אותה לשכיבה.  ואם יש לה קיר--אפילו גדולה--אין מסככין בה, שהרי היא ככלי קיבול; ואפילו ניטל הקיר שלה--אין מסככין בה, מפני שהיא כשברי כלים.

ח  [ז] נסרים שאין ברוחבן ארבעה טפחים, מסככין בהן אף על פי שהן משופין; ואם יש ברוחבן ארבעה, אין מסככין בהן ואף על פי שאינם משופין--גזירה שמא יישב תחת תקרה, וידמה שהיא כסוכה.  נתן עליה נסר אחד שיש ברוחבו ארבעה טפחים--כשרה, ואין ישנין תחתיו; והישן תחתיו, לא יצא ידי חובתו.  היו נסרין שיש ברוחבן ארבעה, ואין בעוביין ארבעה, והפכן על צידיהן שאין בהן ארבעה, וסיכך בהן--הרי זו פסולה, שזה הנסר פסול, בין שסיכך ברוחבו, בין שסיכך בעובייו.

ט  [ח] תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין תקועין בלבד--הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה אלא לשם בית; לפיכך אם פיקפק הנסרים והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה--ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר, רוחב ארבעה טפחים.  וכן אם נטל אחד מבינתיים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זה כשר.

י  [ט] סוכה שנעשת כהלכתה, מכל מקום--כשרה, אף על פי שלא נעשת לשם מצוה:  והוא שתהיה עשויה לצל, כגון סוכת גויים וסוכת בהמה וכל כיוצא בהן.  אבל סוכה שנעשת מאליה פסולה, לפי שלא נעשת לצל.  וכן החוטט בגדיש, ועשהו סוכה--אינה סוכה, שהרי לא עימר גדיש זה לצל; לפיכך אם עשה בתחילה חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה, וחטט בה אחרי כן והשלימה לעשרה--כשרה, שהרי נעשה סכך שלה לצל.

יא  [י] חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין, אין מסככין בהן--גזירה שמא יעשה אדם חבילות על גגו כדי לייבשן, ויימלך ויישב תחתיהן לשם סוכה, והוא מתחילה לא עשה סכך זה לצל, ונמצאת כסוכה שנעשת מאליה; ואם התירן, כשרות.  ואין חבילה פחותה מעשרים וחמישה בדים.

יב  [יא] חבילות קטנות שאגדן למניין, מסככין בהן.  וכן החותך ראש הדקל, והחריות אגודות בו--מסככין בו, שאגד בידי שמיים אינו כחבילה.  ואפילו קשר ראשי החריות כולן מצד האחד, שנמצאו כחבילה אחת, אחד משני ראשיה בידי שמיים, ואחד בידי אדם--מסככין בהן:  שהאוגד עץ אחד אינו חבילה, וזו כעץ אחד הוא שהרי אגודה בידי שמיים.  וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטלו, אינו אגד.

יג  [יב] העושה סוכתו תחת האילן, כאילו עשיה בתוך הבית.  הדלה עליה עלי האילנות ובדיהן, וסיכך על גבן, ואחר כך קצצן--אם היה הסיכוך הרבה מהן, כשרה; ואם לא היה הסיכוך שהיה כשר מתחילתו הרבה מהן, צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סוכה.

יד  [יג] עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו, וסיכך בשניהם--אף על פי שהכשר יתר על הפסול, פסולה.  סיכך בזה לעצמו וזה לעצמו, זה בצד זה--אם יש בסכך פסול שלושה טפחים במקום אחד, בין באמצע בין מן הצד--הרי זו פסולה.  [יד] במה דברים אמורים, בקטנה.  אבל בסוכה גדולה, סכך פסול באמצע--פוסל בארבעה טפחים, פחות מכאן כשרה; ומן הצד--פוסל בארבע אמות, ופחות מכאן כשרה.

טו  כיצד:  בית שנפחת באמצעו וסיכך על מקום הפחת, וכן חצר המוקפת אכסדרה שסיכך עליה, וכן סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו בצד הדפנות מלמעלה--אם יש משפת הסכך הכשר ולכותל ארבע אמות, פסולה; פחות מכאן, רואין כאילו הכותל נעקם, וייחשב זה הסכך הפסול מן גוף הכותל, וכשרה.  ודבר זה הלכה למשה מסיניי.

טז  [טו] ואי זו היא סוכה קטנה, כל שאין בה אלא שבעה טפחים על שבעה טפחים; וגדולה, כל שיישאר בה יתר על הסכך הפסול שבעה טפחים על שבעה טפחים סכך כשר.

יז  [טז] סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה, ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלושה טפחים אלא פחות--אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הסכך הפסול, כשרה; ואם היה זה כמו זה בצמצום--אף על פי שאין במקום אחד שלושה--הרי זו פסולה, מפני שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב.

יח  [יז] פרס עליה בגד מלמעלה, או פרס תחתיה מפני הנישר--פסולה; פרסו כדי לנאותה, כשרה.  וכן אם סיככה כהלכתה, ועיטרה במיני פירות ובמיני בגדים וכלים שתלין בה, בין בכותליה בין בסכך, כדי לנאותה--כשרה.

יט  [יח] נואיי הסוכה--אין ממעטין בגובהה, אבל ממעטין ברוחבה; היו נואיי הסוכה מופלגין מגגה ארבעה טפחים או יתר, פסולה, שנמצא היושב שם כאילו אינו תחת הסכך, אלא תחת הנואי שהוא אוכלין וכלים שאין מסככין בהן.

כ  [יט] סכך שהיו בו חלונות שהאוויר נראה מהן--אם יש בכל האוויר ככל מקום המסוכך, הרי זו פסולה, מפני שחמתה תהיה מרובה על צילתה, וכל שהחמה מרובה על הצל אינו סכך; ואם היה הסיכוך רב על האוויר, כשרה.

כא  [כ] במה דברים אמורים, בשלא היה במקום אחד אוויר שלושה טפחים; אבל אם היה אוויר שלושה טפחים, בין באמצע בין מן הצד--הרי זו פסולה, עד שימעטנו משלושה.  מיעטו בדבר הפסול כגון כלים וכסות--אם סוכה גדולה היא, כשרה; ואם בסוכה קטנה, פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו.  היה רוב הסיכוך, צילתו מרובה מחמתו, ומיעוטו, חמתו מרובה מצילתו--הואיל וצילת הכול מרובה מחמת הכול, כשרה.

כב  [כא] דרך הסיכוך להיות קל, כדי שייראו ממנו הכוכבים הגדולים; הייתה מעובה כמין בית--אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה.  היה הסיכוך מדובלל, והוא הסיכוך שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה--כשרה:  ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד, שלושה טפחים.  ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יתר--אף על פי שהוא גבוה יתר משלושה טפחים--רואין אותו כאילו ירד למטה, ונגע בשפת זה היורד:  והוא, שיהיה מכוון כנגד שפת היורד.

כג  [כב] העושה סוכה על גבי סוכה--התחתונה פסולה, כמי שעשה סוכה בתוך הבית; והעליונה, כשרה.  במה דברים אמורים שהתחתונה פסולה, בשהיה גובה העליונה עשרה טפחים או יתר, והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה, אפילו על ידי הדוחק; אבל אם אין גובהה של עליונה עשרה, או שלא הייתה התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אפילו על ידי הדוחק--אף התחתונה כשרה:  והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על עשרים אמה, שהתחתונה בסכך העליונה היא ניתרת.

כד  [כג] מיטה שבתוך הסוכה--אם גבוהה עשרה טפחים--היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו, מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה.  וכן כילה שיש לה גג, אפילו טפח--אם גבוהה עשרה טפחים, אין ישנין בה בסוכה.  וכן המעמיד ארבעה עמודים, ופרס סדין עליהן--אם גבוהין עשרה, הרי זו כסוכה בתוך סוכה.

כה  [כד] אבל שני עמודים שפרס עליהן סדין, וכן כילה שאין בגגה טפח--אפילו גבוהין כל שהוא, מותר לישן תחתיהם בסוכה:  שאינן כסוכה בתוך סוכה, מפני שאין לה גג.

כו  [כה] סוכה שאולה, כשרה; וכן הגזולה, כשרה.  כיצד:  אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו, וגזלה וישב בה--יצא, שאין הקרקע נגזלת.  ואם גזל עצים, ועשה מהן סוכה--יצא:  תקנת חכמים היא, שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד.  ואפילו גזל נסרים, והניחן, ולא חיברן, ולא שינה בהן כלום--יצא.  העושה סוכה ברשות הרבים, הרי זו כשרה.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות שופר וסוכה ולולב - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?