משנה תורה - ספר זמנים - הלכות תענייות - הכול
פרק א ב ג ד ה


הלכות תענייות פרק ד

א  בכל יום ויום משבע תענייות האחרונות של מטר, מתפללין על סדר זה:  מוציאין את התיבה לרחובה של עיר, וכל העם מתקבצים ומתכסים בשקים; ונותנין אפר מוקלה על גבי התיבה, ועל גבי ספר תורה, כדי להרגיל את הבכייה, ולהכניע ליבם.  ואחד מן העם נוטל מן האפר, ונותן בראש הנשיא ובראש אב בית דין, במקום הנחת תפילין, כדי שייכלמו וישובו; וכל אחד ואחד, נוטל ונותן בראשו.

ב  ואחר כך מעמידין ביניהן, והן יושבין, זקן חכם.  לא היה שם זקן חכם, מעמידין חכם; לא היה שם לא זקן ולא חכם, מעמידין אדם של צורה.  והוא אומר לפניהם דברי כיבושין, אחינו לא שק ולא תענית גורמין, אלא תשובה ומעשים טובים--שכן מצינו באנשי נינווה, שלא נאמר בהן וירא האלוהים את שקם ואת תעניתם, אלא "וירא האלוהים את מעשיהם" (יונה ג,י).  ובקבלה הוא אומר "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם" (יואל ב,יג).  ומוסיף בעניינות אלו, כפי כוחו, עד שיכניע ליבם, וישובו תשובה גמורה.

ג  ואחר שגומר זה דברי כיבושין, עומדין בתפילה; ומעמידין שליח ציבור, הראוי להתפלל בעניינות אלו.  ואם היה אותו שאמר דברי הכיבושין ראוי להתפלל, מתפלל; ואם לאו, מורידין אחר.

ד  ואיזה הוא הראוי להתפלל בעניינות אלו--איש שהוא רגיל בתפילה, ורגיל לקרות בתורה בנביאים ובכתובים, ומיטפל ואין לו, ויש לו יגיעה בשדה.  ולא יהיה בבניו ובבני ביתו וכל קרוביו והנלווים עליו, בעל עבירה--אלא יהיה ביתו ריקן מן העבירות.  ולא יצא עליו שם רע בילדותו, שפל ברך, ומרוצה לעם; ויש לו נעימה, וקולו ערב.  ואם היה זקן עם כל המידות האלו, הרי זה מפואר; ואם אינו זקן, הואיל ויש בו כל המידות האלו, יתפלל.

ה  ושליח ציבור מתחיל, ומתפלל עד ברכת גואל ישראל; ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה, ואומר "אל ה', בצרתה לי" (תהילים קכ,א), "אשא עיניי, אל ההרים . . ." (תהילים קכא,א), "ממעמקים קראתיך, ה'" (תהילים קל,א), "תפילה, לעני כי יעטוף" (תהילים קב,א).  [ו] ואומר דברי תחנונים, כפי כוחו; ואומר ראה בעוניינו וריבה ריבנו ומהר לגואלנו, ומתחנן; ואומר בסוף תחנוניו--מי שענה את אברהם בהר המורייה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', גואל ישראל.

ו  [ז] ומתחיל להוסיף שש ברכות שהוא מוסיף, זו אחר זו; מתחנן בכל אחת מהן בדברי תחנונים, ופסוקים מדברי קבלה ומכתבי הקודש כפי שהוא רגיל, וחותם בכל אחת מהן, בחתימות אלו:

ז  [ח] בראשונה הוא חותם--מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', זוכר הנשכחות.

ח  [ט] בשנייה הוא חותם--מי שענה את יהושוע בגלגל, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', שומע תרועה.

ט  [י] בשלישית הוא חותם--מי שענה את שמואל במצפה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', שומע צעקה.

י  [יא] ברביעית הוא חותם--מי שענה את אלייהו בהר הכרמל, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', שומע תפילה.

יא  [יב] בחמישית הוא חותם--מי שענה את יונה ממעי הדגה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', העונה בעת צרה.

יב  [יג] בשישית הוא חותם--מי שענה את דויד ושלמה בנו בירושלים, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ברוך אתה ה', המרחם על הארץ.

יג  וכל העם עונין אמן אחר כל ברכה וברכה, כדרך שעונין אחר כל הברכות.  [יד] ואומר רפאנו ה' ונירפא . . ., וגומר התפילה על הסדר; ותוקעין בחצוצרות.  וכסדר הזה, עושין בכל מקום.

יד  [טו] כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלים, היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח; ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח ציבור לומר מי שענה את אברהם, אומר--ברוך אתה ה' אלוהים אלוהינו, אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם; ברוך אתה ה', גואל ישראל.  והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; וחזן הכנסת אומר לתוקעים, תקעו הכוהנים, תקעו.  וחוזר המתפלל ואומר, מי שענה את אברהם בהר המורייה, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ואחר כך תוקעין הכוהנים, ומריעין ותוקעין.

טו  [טז] וכן בברכה השנייה לזו, שהיא ראשונה מן השש שמוסיף, חותם בה--ברוך אתה ה' אלוהים אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם; ברוך אתה ה', זוכר הנשכחות.  והן עונין אחריו, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד; וחזן הכנסת אומר להן, הריעו בני אהרון, הריעו.  וחוזר שליח ציבור ואומר, מי שענה את משה ואבותינו על ים סוף, הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה; ואחר כך מריעין, ותוקעין ומריעין.

טז  [יז] וכן על כל ברכה וברכה, באחת אומר תקעו, ובאחת אומר הריעו--עד שיגמור כל שבע הברכות; ונמצאו הכוהנים פעם תוקעין ומריעין ותוקעין, ופעם מריעין ותוקעין ומריעין--שבע פעמים.  ואין עושים סדר זה אלא בהר הבית, בלבד; וכשהן תוקעין ומריעין שם, תוקעין בחצוצרות ובשופר כאחד, כמו שאמרנו.

יז  [יח] שבע תענייות האלו--כל מקום שגוזרין אותם שם--אחר שמתפללין, יוצאין כל העם לבית הקברות, ובוכין ומתחננים שם:  כלומר, הרי אתם מתים כאלו, אם לא תשובו מדרכיכם.  ובכל תענית מתענייות הצרות שגוזרין על הציבור, מתפללין תפילת נעילה בכל מקום.

יח  [יט] ירדו להם גשמים--עד מתיי יהיו יורדין, ויפסקו הציבור התענית--משיירדו בעומק הארץ החרבה טפח, ובבינונית טפחיים; ובעבודה, עד שיירדו בעומקה שלושה טפחים.


משנה תורה - ספר זמנים - הלכות תענייות - הכול
פרק א ב ג ד ה


יש לך שאלה או הערה?