משנה תורה - ספר נשים - הלכות ייבום וחליצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


הלכות ייבום וחליצה פרק ה

א  היבמה שנתן לה היבם גט כריתות--פסלה, ופסל את צרותיה, עליו, ועל שאר האחין:  שהרי נעשה כמי שחלץ לה.  ואין הגט מועיל ביבמה אלא מדבריהן, הואיל והגט מגרש אשת איש.  וכל גט שפוסל אשתו מן הכהונה, פוסל את יבמתו; ואינה ניתרת לזר, עד שיחלוץ לה.

ב  המאמר--אף על פי שאינו קונה ביבמה קניין גמור, ואינה נעשית בו אשת איש גמורה--צריכה ממנו גט, ואינה ניתרת לזר אלא בחליצה.  [ג] כיצד:  העושה מאמר ביבמתו, ולא רצה לבעול--צריך לכתוב לה גט, שהרי נתקדשה לו.  וצריך לחלוץ לה, כדי להתירה לאחרים, שאין היבמה ניתרת לזר אלא אחר בעילת היבם, או אחר חליצה.  אבל הגט פוסלה לייבום, ואינו מתירה לזר; והמאמר אינו קונה בה קניין גמור, כבעילה.

ג  [ד] נתן מאמר ליבמתו, וחזר ונתן גט למאמרו--מה שעשה, הרי ביטלו והותרה.  וייראה לי, שלא הותרה אלא לאחיו; אבל זה שנתן הגט, נאסרה עליו.  [ה] נתן גט לזיקתו, ולא למאמרו--פסלה עליו ועל שאר האחין, כמו שביארנו; וצריכה גט למאמרו, וחליצה להתירה לזר.

ד  [ו] המאמר שניתן ליבמה תחילה, ולא קדמו דבר אחר, ולא נעשה אחריו דבר אחר, אלא אם בעל אותה זה שנתן לה המאמר--הוא הנקרא מאמר כשר.  ואם קדמו גט או חליצה, בין מיבם זה בין מיבם אחר, בין בה בין בצרתה, וכן אם קדמתו בעילה בצרתה, בין ממנו בין מאחיו, או שנעשה אחריו גט או חליצה, בין בה בין בצרתה, בין ממנו בין מאחיו, או שבעל או נתן מאמר אחר לצרתה, בין הוא בין אחיו, או שנתן לה אחיו מאמר אחר או בעלה--הרי זה נקרא מאמר פסול:  בין המאמר שקדמוהו המעשים האלו, בין המאמר שנתאחרו אחריו.

ה  [ז] כיצד:  נתן גט או חלץ ליבמתו, וחזר ונתן מאמר לה או לצרתה, בין הוא בין אחיו, או שבא על יבמתו או נתן לה מאמר, וחזר ונתן מאמר אחר לצרתה, בין הוא בין אחיו, או שנתן מאמר ליבמתו, וחזר אחיו ונתן לה מאמר אחר או בעלה--הרי זה מאמר פסול, בין המאמר הראשון בין המאמר האחרון.

ו  [ח] נמצאת למד, שהמאמר בין שקדמו מאמר אחר, או גט, או חליצה, או בעילה, בין שקדם המאמר לאחד מאלו--הרי זה מאמר פסול:  חוץ מן הנותן מאמר, ובעל לבעלת המאמר--שזו היא כהלכתה.

ז  [ט] הבעילה שבועל היבם את יבמתו תחילה, או אחר מאמרו בה, ולא קדמה דבר אחר--נקראת בעילה כשרה.  ואם קדמה מאמר מאחיו, או גט בין ממנו בין מאחיו, בין בה בין בצרתה, או אם קדמה מאמר בצרתה, בין ממנו בין מאחיו--הרי זו נקראת בעילה פסולה.

ח  [י] החליצה שחולץ היבם ליבמתו תחילה, אם לא קדמה דבר אחר--נקראת חליצה מעולה.  ואם קדמה גט או מאמר, בין מיבם זה בין מאחיו, בין בה בין בצרתה--הרי זו נקראת חליצה פחותה.

ט  [יא] יבמות רבות הבאות מבית אחד, כיון שנבעלה אחת מהן בעילה כשרה, או נחלצה חליצה מעולה--הותרו הכול, ונסתלקה זיקת הייבום מעליהן.  ואם נבעלה אחת מהן בעילה פסולה, או ניתן לה מאמר פסול--נאסרו כולן לייבום; וצריכה גט זו שנבעלה, או שניתן לה המאמר, וצריכה אחת מהן חליצה להתירן לזר, שאין זיקת הייבום מסתלקת בבעילה פסולה.

י  [יב] נחלצה אחת מהן חליצה פחותה--הותרה להינשא לזר, זו שנחלצה.  אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא, או עד שיחלצו כל האחין לראשונה שנחלצה החליצה הפחותה, שאין חליצה פחותה מסלקת זיקת הייבום מבית זה עד שתחזור על כל האחין, או עד שתחלוץ כל אחת מהן.

יא  [יג] כל יבמה שנבעלה ליבמה, בין בעילה כשרה בין בעילה פסולה, ואפילו בעלה אחר שחלץ לה, בין הוא בין אחיו, בין לשם אישות בין לשם יבמות, ואפילו בעל צרתה אחר שבעל בעילה כשרה, בין הוא בין אחיו--הרי זו צריכה גט, שהרי נעשת אשת איש בבעילה.

יב  וכן כל יבמה שניתן לה מאמר, בין מאמר כשר בין מאמר פסול--הרי זו צריכה גט מפני המאמר, כמו שביארנו; ואחר כך יסור איסור המאמר.

יג  [יד] כבר ביארנו שהגט, אינו דוחה היבמה דחייה גמורה, וכן המאמר, אינו קונה בה קניין גמור; אבל הבעילה, קונה קניין גמור, והחליצה, דוחה אותה דחייה גמורה.  לפיכך גט אחר גט ביבמה, או מאמר אחר מאמר--מועיל; אבל בעילה אחר בעילה בה, וחליצה אחר חליצה--אין האחרונה מועלת כלום.  וכן גט או חליצה אחר הבעילה, אינם כלום.

יד  [טו] כיצד:  יבם שנתן גט ליבמתו, וחזר ונתן גט לצרתה--הרי זה אסור בקרובת שתיהן.  וכן שני יבמין שנתנו שני גיטין ליבמה אחת, זה אחר זה--הרי זו כגרושה לשניהן, ושניהן אסורין בקרובותיה; ואחד מהן חולץ.  וכן אם נתן גט ליבמתו, ונתן אחיו גט לצרתה--כל אחד אסור בקרובות זו שנתן לה הגט; וכן אם נתנו מאמר אחר מאמר, כמו שביארנו.

טו  אבל היבם שחלץ ליבמתו, וחזר וחלץ לצרתה בין הוא בין אחיו, וכן שני יבמין שחלצו זה אחר זה, ליבמה אחת--אין חליצה אחרונה כלום, ואין החולץ אותה אסור בקרובותיה, שזה כחולץ לשאר הנשים, שאין לו עליהן זיקה.

טז  וכן הבועל יבמתו, וחזר בין הוא בין אחיו וחלץ לה או לצרתה--אין חליצה זו כלום; וכן אם חזר אחיו ונתן גט לה או לצרתה, אינו כלום.  חזר אחיו ונתן לה מאמר, או בעל--לא עשה כלום:  מאחר שבעל אחיו תחילה, קנה קניין גמור; ואין הקידושין תופסין באשת איש.  אבל אם נתן מאמר לצרתה, או בעל צרתה--צריכה גט, כמו שביארנו.

יז  שני יבמין שייבמו שתי יבמות הבאות מבית אחד, ולא נודע מי ייבם תחילה--שניהן יוציאו בגט; ויותרו לזרים, ואסורות ליבמין.  לפיכך ראובן שהיה בירושלים, ולו שתי נשים, אחת בעכו ואחת בצור, ושמעון אחיו בעכו ולוי אחיו בצור, ושמעו שמת ראובן--הדין נותן שלא ייבם אחד מהן עד שיידע מה עשה אחיו, שמא קדם וייבם.  קדם אחד מהן, וייבם--אין מוציאין מידו, עד שייוודע שאחיו ייבם תחילה.  רצה האחד לחלוץ, קודם שייוודע מה עשה אחיו--אין מונעין אותו.

יח  יבם קטן בן תשע שנים ויום אחד--ביאתו כמאמר מן הגדול, שאינו קונה קניין גמור.  ומאמר בן תשע שנים ויום אחד--אם נתנו תחילה, מועיל והרי הוא פוסל בו על הגדול; אבל אם נתנו בסוף, אינו כלום.  וגיטו וחליצתו אינם כלום, בין בתחילה בין בסוף.

יט  כיצד:  בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, או שנתן לה מאמר תחילה--פסלה על שאר האחין.  אבל אם עשה הגדול מאמר ביבמתו, וחזר בן תשע שנים ויום אחד ונתן לה או לצרתה מאמר--לא עשה כלום, ולא פסלה על אחיו הגדול; חזר בן תשע ובא עליה או על צרתה, אחר מאמר אחיו הגדול--פסלה על הגדול:  כשני גדולים שעשו מאמר אחר מאמר, כמו שביארנו.

כ  בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, וחזר אחיו הגדול ובא עליה, או חלץ, או נתן גט או בעל לה או לצרתה--הרי זה פסלה על הקטן; וכן אם חזר הקטן ובא על צרתה, או בא אחיו האחר שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה או על צרתה--נפסלה עליו, כדין מאמר ומאמר.

כא  בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, והגדיל ולא בא עליה משהגדיל--צריכה גט, וחליצה:  גט, מפני ביאתו שהוא כמאמר; וחליצה להתירה לזר, שהרי לא נבעלה בעילה שקונה קניין גמור.  ואם בא עליה משהגדיל, הרי זו צריכה גט בלבד.  [כב] ואחד בן תשע שנים ויום אחד, ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות ולא נולדו בו סימני סריס, כמו שביארנו בתחילת הספר.

כב  [כג] קטנה שראויה למאן, והחירשת--אף על פי שקידושי שתיהן מדברי סופרים כמו שביארנו--שני מיני קידושין הן:  קטנה--יש לה קידושין, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר; וקידושיה, תלויין עד שתגדיל.  וחירשת--תיקנו לה נישואין, כדי שלא תישאר פנויה לעולם.  לפיכך אם היו כל היבמות הבאות מבית אחד קטנות או חירשות--ביאתה של אחת מהן, פוטרת את כולן.  [כד] הייתה אחת חירשת ואחת קטנה--אין ביאת אחת מהן, פוטרת צרתה.  וכיצד תקנתן:  מלמדין את הקטנה שתמאן, וכונס את החירשת; ואם רצה לגרשה--כותב לה גט אחר שיבוא עליה, ותותר לזר.

כג  [כה] הייתה אחת פיקחת ואחת חירשת--ביאת הפיקחת או חליצתה, פוטרת את החירשת; ואין ביאת החירשת, פוטרת את הפיקחת, שאין קידושיה, אלא מדבריהן.  וכן גדולה וקטנה--ביאת הגדולה או חליצתה, פוטרת את הקטנה; ואין ביאת הקטנה, פוטרת את הגדולה.

כד  [כו] היו שתיהן קטנות הראויות למאן, ובא היבם על אחת מהן, וחזר ובא הוא או אחיו על השנייה--לא פסל את הראשונה; אבל מלמדין את השנייה שתמאן, ויקיים זה יבמתו הקטנה שנבעלה תחילה.

כה  [כז] וכן הדין בקטנה וחירשת, שבא היבם תחילה על הקטנה, וחזר ובא הוא או אחיו על החירשת--לא פסל את הקטנה; והחירשת, צריכה גט:  שביאת הקטנה מעולה מביאת החירשת, שהקטנה ראויה לאחר זמן; לפיכך יקיים הקטנה, שנבעלה תחילה.  [כח] בא היבם תחילה על החירשת, וחזר ובא הוא או אחיו על הקטנה--פסל את החירשת; ומלמדין את הקטנה שתמאן, והחירשת יוצאה בגט.

כו  [כט] היו אחת פיקחת ואחת חירשת, בא היבם על הפיקחת, וחזר ובא הוא או אחיו על החירשת--לא פסל את הפיקחת; והחירשת, צריכה גט.  בא היבם על החירשת, וחזר הוא או אחיו ובא על הפיקחת--פסל את החירשת, והחירשת יוצאה בגט; והפיקחת, בגט וחליצה.

כז  [ל] היו גדולה וקטנה, בא על הגדולה, וחזר הוא או אחיו ובא על הקטנה--לא פסל את הגדולה; ומלמדין את הקטנה שתמאן.  בא על הקטנה, וחזר ובא הוא או אחיו על הגדולה--מלמדין את הקטנה שתמאן; ויקיים הגדולה, שבעילתה קונה קניין גמור.


משנה תורה - ספר נשים - הלכות ייבום וחליצה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח


יש לך שאלה או הערה?