משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות תרומות פרק ג

א  תרומה גדולה, אין לה שיעור מן התורה:  שנאמר "ראשית דגנך" (דברים יח,ד)--כל שהוא, אפילו חיטה אחת פוטרת את הכרי.  ולכתחילה, לא יפריש אלא כשיעור שנתנו חכמים; ובזמן הזה שהיא עומדת לשריפה מפני הטומאה, יש לו להפריש כל שהוא לכתחילה.  [ב] וכמה הוא שיעורה שנתנו חכמים:  עין יפה, אחד מארבעים; והבינונית, אחד מחמישים; ועין רעה, אחד משישים.  ולא יפחות מאחד משישים.

ב  [ג] כל תרומה שאין הכוהנים מקפידין עליה, כגון תרומת החרובין והכליסין--ניטלת לכתחילה אחד משישים.  ואלו ניטלין אחד משישים--תרומת גידולי תרומה, ועירובי תרומה, ותרומה טמאה שהייתה הטומאה באונס או בשגגה, ותרומת הקדש, ותרומת חוצה לארץ, ותרומת הקצח, והכליסין, והחרובין, והגמזייות, והתורמוסין, ושעורים אדומייות, וכיוצא בהן, ופירות עציץ שאינו נקוב; וכן האפטרופין כשתורמין פירות יתומים, תורמין אחד משישים.

ג  [ד] אין תורמין תרומה זו לא במידה, ולא במשקל, ולא במניין--לפי שלא נאמר בה שיעור; אלא אומד, ומפריש בדעתו כמו אחד מחמישים.  אבל תורם הוא את המדוד ואת השקול ואת המנוי.  ולא יתרום בסל ובקופה שמידתן ידועה; אבל תורם הוא בהן חציין או שלישן.  ולא יתרום בסאה חצייה, שחצייה מידה.

ד  [ה] המרבה בתרומה--הואיל ושייר מקצת חולין, הרי זו תרומה; אבל אם אמר כל הפירות האלו תרומה, לא אמר כלום.  המתכוון לתרום אחד מעשרה, ועלתה בידו אחד משישים--תרומתו תרומה; נתכוון לתרום אחד משישים, ועלתה בידו אחד מחמישים--אינה תרומה.

ה  [ו] המפריש תרומה, ועלתה בידו אפילו אחד מעשרים--תרומתו תרומה.  תרם ועלתה בידו אחד משישים, וחזר והוסיף לשם תרומה--אותה התוספת חייבת במעשרות; ומפריש ממנה הכוהן המעשרות, ואחר כך יאכלנה.

ו  תרם ועלתה בידו אחד מחמישים ואחת--הרי זו תרומה, ויחזור ויתרום פעם שנייה כדי להשלים השיעור שבדעתו; והתוספת הזאת--יש לו להפרישה במידה או במשקל או במניין, אבל לא יפרישנה אלא מן המוקף בראשונה.

ז  המפריש מקצת התרומה--אותו המקצת אינו תרומה, והרי הוא כחולק הכרי; ואף על פי כן צריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו, ולא יפריש עליו מפירות אחרות.  [ח] הפריש מקצת תרומה מכרי זה, ומקצת תרומת כרי אחר ממנו--הרי זה לא יתרום מזה על זה.

ח  האומר תרומת הכרי הזה לתוכו--אם אמר בצפונו או בדרומו, קרא שם וחייב להפריש ממנו תרומתו; ואם לא עיין מקום, לא אמר כלום.  [ט] אמר תרומת הכרי הזה והכרי הזה בזה--מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון, שם נסתיימה תרומתו של שני.

ט  [י] תרומת מעשר, אין מפרישין אותה באומד; אלא מדקדק בשיעורה, ואפילו בזמן הזה--שהרי שיעורה מפורש בתורה.  [יא] דבר שדרכו להימדד מודד, ודבר הנשקל שוקל, ודבר שאפשר למנותו מונה.  היה אפשר למנותו ולשוקלו ולמודדו--המונה משובח, והמודד משובח ממנו, והשוקל משובח משניהן.

י  [יב] מצות תרומת מעשר--שיפריש אותה בן לוי ממעשרו, שנאמר "כי תקחו מאת בני ישראל . . ." (במדבר יח,כו).  ויש לישראל להפריש אותה, וליתנה לכוהן; וייתן המעשר ללוי, אחר שהפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר.

יא  [יג] ישראל שהפריש מעשר ראשון כשהוא שיבולים, קודם שידוש ויפריש תרומה גדולה, ונתנו ללוי--אין הלוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה אחר שידושנו, אלא תרומת מעשר בלבד.  אבל אם דש ישראל, והפריש המעשר מן הדגן קודם שיפריש תרומה גדולה, ונתנו ללוי--חייב הלוי להפריש ממנו תרומה גדולה, ותרומת מעשר:  מאחר שנעשה דגן, נתחייב בתרומה גדולה--שנאמר "ראשית דגנך" (דברים יח,ד).

יב  [יד] בן לוי שלקח מעשר שיבולים--לא ייתן תרומתו לכוהן שיבולים, אלא קונסין אותו לדוש ולזרות וליתן לו מעשר מן המעשר מן הדגן; ואינו חייב ליתן לו מעשר התבן או העצה.  ואם הפריש תרומת המעשר שיבולים, כמו שניתנו לו--הרי זה כותש, ונותן לכוהן את הזרע ואת התבן.  ומפני מה קנסו אותו לכתוש, מפני שלקח המעשר שיבולים והפקיע ממנו תרומה גדולה.

יג  [טו] בן ישראל שאמר ללוי, כך אמר לי אבא, מעשר לך בידי--אין חוששין לתרומת מעשר שבו:  שהרי אביו הפריש תרומתו, ולפיכך ציווהו שזה המעשר לפלוני הלוי.  ואם אמר לו, אמר לי אבא, כור מעשר יש לך בידי--חוששין לתרומת מעשר שבו.

יד  [טז] תרומת מעשר שהיה בה אחד משמונה בשמינית, מוליכה לכוהן; פחות מכאן, אינו מיטפל בה להוליכה, אלא משליכה באור, ושורפה.  וביין ובשמן--אפילו כל שהוא, מוליכה לכוהן:  ובלבד שתהיה תרומת מעשר ודאית, וטהורה; אבל אם הייתה טמאה, או שהייתה של דמאי--אם אין בה כשיעור, אינו מיטפל בה אלא שורפה.

טו  [יז] אין תורמין תרומה גדולה, אלא מן המוקף.  כיצד:  היו לו חמישים סאה בבית זה, וחמישים סאה בבית אחר--לא יפריש מאחד מהן שתי סאים על המאה, שנמצא מפריש ממקום על מקום אחר.  ואם הפריש שלא מן המוקף, תרומתו תרומה:  והוא, שיהיה המופרש שמור; אבל אם היה טעון כדי יין או שמן, וראה שהן משתברין, ואמר הרי הן תרומה על פירות שבביתי--לא אמר כלום.

טז  [יח] פירות המפוזרין בתוך הבית, או שתי מגורות שבבית אחד--תורם מן אחד על הכול.  שקי תבואה, ועיגולי דבילה, וחבייות של גרוגרות--אם היו בהקפה אחת, תורמין מאחד על הכול.  חבייות של יין--עד שלא סתם את פיהן, תורם מאחת על הכול; ומשסתם, תורם מכל אחת ואחת.

יז  [יט] היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה, תורם מאחד על הכול.  הביא מין אחד ביניהן, תורם מכל אחד ואחד; הביא מינין הרבה בקופה, כרוב מלמעלה וכרוב מלמטה ומין אחר באמצע--לא יתרום מן העליון על התחתון.  ואם הקיף חמישה ציבורים בגורן--תורם מאחד על הכול, בזמן שעיקר הגורן קיים; אין עיקר הגורן קיים, תורם מכל אחד ואחד.

יח  [כ] תרומת מעשר--מפרישין אותה שלא מן המוקף, שנאמר "מכול מעשרותיכם, תרימו תרומה" (ראה במדבר יח,כח-כט):  אפילו מעשר אחד במדינה זו, ומעשר אחר במדינה אחרת--מפריש תרומה אחת על הכול.  ותלמידי חכמים אין תורמין אלא מן המוקף, ואפילו תרומת מעשר.

יט  [כא] בן לוי שהיה לו מעשר ראשון שלא ניטלה ממנו תרומתו, והניחו להיות מפריש עליו והולך, והוא בטבלו--מה שעשה עשוי:  שנאמר "כי את מעשר בני ישראל, אשר ירימו לה'" (במדבר יח,כד), מלמד שהוא עושה את כולו תרומה לאחר.

כ  [כב] הפריש ממנו תרומת מעשר תחילה, ואחר כך הניחו להיות מפריש עליו והולך עד שייעשה כולו תרומת מעשר, וייתננו לכוהן--לא עשה כלום, שנאמר "את מקדשו, ממנו" (במדבר יח,כט):  בזמן שקודשיו בתוכו, עושה אותו תרומה לאחרים; אין קודשיו בתוכו, אינו עושה אותו תרומה לאחרים.

כא  וכן המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה גדולה, צריך שיהיו טבלין לתרומה; ואם הניחן להיות מפריש עליהן מעשר, צריך שיהיו טבלין למעשר.

כב  [כג] כשמפרישין תרומות ומעשרות, מפרישין אותן על הסדר.  כיצד:  מפריש ביכורים תחילה לכול, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני או מעשר עני.  והמקדים שני לראשון, או מעשר לתרומה, או שהקדים תרומה לביכורים--אף על פי שעבר על לא תעשה, מה שעשה עשוי.

כג  ומניין שהוא בלא תעשה--שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח), לא תאחר דבר שראוי להקדימו; ואין לוקין על לאו זה.

כד  הרוצה להפריש תרומה גדולה ותרומת מעשר כאחד--מפריש אחד משלושה ושלושים ושליש, ואומר:  אחד ממאה שיש כאן, הרי הוא בצד זה שהפרשתי והרי הוא חולין; והנשאר מזה שהפרשתי, הוא תרומה על הכול; והמעשר שראוי להיות למאה חולין אלו, הרי הוא בצד זה שהפרשתי; וזה הנשאר יתר על התרומה ממה שהפרשתי, הרי הוא תרומת מעשר על הכול.


משנה תורה - ספר זרעים - הלכות תרומות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?