משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות שגגות פרק ז

א  המשתחווה לעבודה זרה וניסך וקיטר וזבח, בהעלם אחד--חייב ארבע חטאות; וכן אם פער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס, בהעלם אחד--חייב שתיים.  וכן כל כיוצא בזה, יהי חייב על כל עבודה ועבודה.

ב  במה דברים אמורים, בשהזיד בעבודה זרה, ושגג בעבודות אלו; אבל אם הזיד בעבודות, ושגג בעבודה זרה--אינו חייב אלא חטאת אחת.

ג  כיצד:  ידע שזו עבודה זרה, ושאסור לעובדה, אבל לא ידע שההשתחוויה והניסוך עבודה, והשתחווה וניסך--חייב שתיים; ידע שאלו עבודות הן, ואסור לעבוד בהן לאל אחר, ולא ידע שזו עבודה זרה, לפי שלא הייתה של כסף ושל זהב, ועלה על דעתו שאין קרויה עבודה זרה אלא של כסף וזהב, ועבדה בכל העבודות--אינו חייב אלא חטאת אחת.

ד  [ב] כלל גדול אמרו בשבת:  כל השוכח עיקר שבת, ושכח שנצטוו ישראל על השבת, או שנשבה והוא קטן לבין הגויים, או נתגייר קטן והוא בין הגויים--אף על פי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה--אינו חייב אלא חטאת אחת, שהכול שגגה אחת היא.  וכן חייב חטאת אחת על כל חלב שאכל, וחטאת אחת על כל דם שאכל; וכן כל כיוצא בעבירות אלו.

ה  וכל היודע עיקר שבת, אבל שכח שהיום שבת, ודימה שהוא חול--אף על פי שעשה בו מלאכות הרבה, חייב חטאת אחת על היום כולו; וכן חטאת, על כל שבת ושבת ששגג בו.

ו  [ג] וכל היודע שהיום שבת, ושגג במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות, או שידע שהן אסורות ולא ידע שחייבין עליהן כרת, ועשה מלאכות הרבה--חייב חטאת על כל אב מלאכה ומלאכה:  אפילו עשה הארבעים חסר אחת בהעלם אחד, מביא תשע ושלושים חטאות.  [ד] שכח שהיום שבת, ושגג אף במלאכות ולא ידע שמלאכות אלו אסורות--אינו חייב אלא חטאת אחת.

ז  [ה] העושה אב ותולדותיו, בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת; ואין צריך לומר העושה תולדות הרבה של אב אחד, שאינו חייב אלא חטאת אחת.  [ו] עשה תולדה של אב זה, ותולדה של אב זה, בעלם אחד--ייראה לי שהוא חייב שתי חטאות.

ח  [ז] עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, כגון שזרע ונטע והבריך והרכיב, בהעלם אחד--אינו חייב אלא חטאת אחת.  וכבר נתבאר בהלכות שבת, האבות והתולדות ומלאכות שהן מעין האבות.

ט  [ח] העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת, בשבתות הרבה--בין בזדון שבת ושגגת מלאכות, בין בשגגת שבת וזדון מלאכות--חייב על כל מלאכה ומלאכה.  כיצד:  ידע שהיום שבת, וזרע בו מפני שלא ידע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה ידע שהיא שבת, ונטע בה מפני שלא ידע שהנטיעה אסורה משום מלאכה, וכן בשבת שלישית הבריך מפני שלא ידע שההברכה מלאכה--חייב על כל אחת ואחת, אף על פי שהן מעין מלאכה אחת:  מפני שהשבתות, כגופין מוחלקין הן.

י  [ט] שגג שהיום שבת, וזרע בו, והוא יודע שהזריעה מלאכה, וכן בשבת שנייה שכח שהיא שבת, ונטע בה, והוא יודע שהנטיעה מלאכה, וכן בשלישית שכח שהיא שבת, והבריך, אף על פי שיודע שההברכה מלאכה--הרי זה חייב על כל אחת ואחת:  שהימים שבין שבת לשבת, הרי הן כידיעה לחלק.

יא  [י] מי שקצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות, שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות--קצירה גוררת קצירה, וטחינה גוררת טחינה, וכאילו עשה ארבעתן בשגגת שבת וזדון מלאכות, שאינו חייב אלא חטאת אחת.  וכיון שהקריב חטאת זו, נתכפר לו על הכול; וכשיידעם אחר כן, אינו צריך להביא חטאת אחרת.

יב  אבל אם נודע לו תחילה על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות, והקריב חטאת--נתכפר לו על זו הקצירה שנודע לו עליה, ועל הקצירה והטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכות, מפני ששניהן כמלאכה אחת, ונגררה קצירה וטחינה עם הקצירה.  ותישאר הטחינה של זדון שבת עד שייוודע לו עליה, ויביא חטאת שנייה.

יג  קצר כחצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות--הרי אלו מצטרפין:  קצירה גוררת קצירה.  וכן כל כיוצא בזה, בשאר מלאכות.

יד  [יא] המתכוון לחתוך את התלוש, וחתך את המחובר--אף על פי שנתכוון לחתיכה--הואיל ולא עשה מחשבתו, פטור מן החטאת:  שזה כמתעסק; ולא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת, כמו שביארנו כמה פעמים.

טו  [יב] החותה גחלים בשבת, שהוא מכבה את העליונות ומדליק את התחתונות--אם נתכוון לכבות ולהבעיר, חייב שתיים.  חתה גחלים להתחמם מהן, והובערו מאליהן--חייב:  מפני שמלאכה שאינה צריכה לגופה, חייב עליה כמו שביארנו בהלכות שבת.  וכשם שחייב על זדונה כרת, כך חייב על שגגתה קרבן חטאת.


משנה תורה - ספר הקרבנות - הלכות שגגות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?