משנה תורה - ספר אהבה - הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות תפילה פרק ב

א  בימי רבן גמליאל, רבו המינים בישראל, והיו מצירין לישראל, ומסיתים אותם לשוב מאחרי ה'.  וכיון שראה שזו גדולה מכל צורכי בני אדם, עמד הוא ובית דינו, והתקין ברכה אחת שתהיה בה שאלה מלפני ה' לאבד את המינים; וקבע אותה בתפילה, כדי שתהא ערוכה בפי הכול.  ונמצאו הברכות שבתפילה, תשע עשרה ברכות.

ב  בכל תפילה משלוש תפילות אלו שבכל יום, מתפלל אדם תשע עשרה ברכות אלו על הסדר.  במה דברים אמורים, בשמצא דעתו מכוונת ולשונו תמהר לקרות; אבל אם היה טרוד ודחוק, או שקצרה לשונו--מתפלל שלוש ראשונות וברכה אחת מעין כל האמצעייות ושלוש אחרונות, ויצא ידי חובתו.

ג  וזו היא הברכה שתיקנו מעין כל האמצעייות:  הביננו ה' אלוהינו לדעת דרכיך, ומול את לבבנו ליראתך, לסולח היה לנו, להיות גאולים, רחקנו ממכאוב, ודשננו ושכננו בנאות ארצך, ונפוצים מארבע תקבץ, והתועים בדעתך יישפטו, ועל הרשעים תניף ידך, וישמחו צדיקים בבניין עירך ובתיקון היכלך, ובהצמחת קרן לדויד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך; טרם נקרא ואתה תענה, טרם נדבר ואתה תשמע, כי אתה הוא עונה בכל עת צרה, פודה ומציל מכל צוקה.  ברוך אתה ה', שומע התפילה.

ד  במה דברים אמורים, בימות החמה; אבל בימות הגשמים--אינו מתפלל הביננו, מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים.  וכן במוצאי שבתות וימים טובים--אינו מתפלל הביננו, מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת.

ה  בשבתות וימים טובים, מתפלל שבע ברכות בכל תפילה ותפילה מארבע תפילות של אותו היום--שלוש ראשונות, ושלוש אחרונות, וברכה אמצעית מעין אותו היום.

ו  בשבתות, חותמין בברכה אמצעית מקדש השבת; וברגלים, חותם בה מקדש ישראל והזמנים.  ואם היה שבת ויום טוב, חותמין בה מקדש השבת וישראל והזמנים.

ז  בראש השנה, חותמין בה מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הזיכרון; ואם היה שבת, חותם בה מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון.

ח  [ו] במה דברים אמורים, בתפילת ערבית ושחרית ומנחה; אבל תפילת המוספין של ראש השנה, מתפלל תשע ברכות--שלוש ראשונות ושלוש אחרונות של כל יום, ושלוש אמצעייות.  ראשונה מן האמצעייות עניינה מלכייות, שנייה זכרונות, שלישית שופרות; וחותם בכל אחת מהן מעניינה.

ט  [ז] ביום הכיפורים, מתפלל בכל תפילה מחמש תפילות, שבע ברכות--שלוש ראשונות ושלוש אחרונות, ואמצעית מעין היום, וחותם בה מלך על כל הארץ, מקדש ישראל ויום הכיפורים; ואם חל להיות בשבת, חותם בכל תפילה ותפילה מהן, מלך על כל הארץ, מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים.

י  [ח] במה דברים אמורים, ביום צום של כל שנה ושנה; אבל ביום צום של שנת היובל, מתפלל תפילת המוספין תשע ברכות, כמו שמתפלל במוסף ראש השנה, והן אותן הברכות עצמן, בלא פחות ולא יתר.  ואין מתפללין אותם, אלא בזמן שהיובל נוהג.

יא  [ט] בכל תפילה מן התפילות, פותח קודם לברכה ראשונה ואומר "אדוניי, שפתיי תפתח; ופי, יגיד תהילתך" (תהילים נא,יז).  וכשהוא חותם בסוף התפילה, אומר "יהיו לרצון אמרי פי . . ." (תהילים יט,טו); ואחר כך צועד לאחריו.

יב  [י] בראשי חודשים ובחולו של מועד--מתפלל ערבית ושחרית ומנחה תשע עשרה ברכות, כשאר הימים; ואומר בעבודה אלוהינו ואלוהי אבותינו, יעלה ויבוא . . .  במוסף בחולו של מועד, מתפלל תפילת מוסף כמו שמתפלל ביום טוב; ובראשי חודשים, מתפלל שבע ברכות, שלוש ראשונות ושלוש אחרונות, ואמצעית מעין קרבן ראש חודש, וחותם בה מקדש ישראל וראשי חודשים.

יג  [יא] שבת שחלה להיות בחולו של מועד, וכן ראש חודש שחל להיות בשבת--מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות כשאר השבתות, ואומר יעלה ויבוא בעבודה.  במוסף מתחיל בברכה אמצעית בעניין שבת, ומשלים בעניין שבת, ואומר קדושת היום באמצע הברכה, וחותם בה בראשי חודשים, מקדש השבת וישראל וראשי חודשים; ובחולו של מועד, חותם בה כמו שחותם ביום טוב שחל להיות בשבת.  [יב] ויום טוב שחל להיות באחד בשבת, מתפלל ברכה רביעית בלילה ככה:

יד  ותודיענו משפטי צדקך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך, ותיתן לנו ה' אלוהינו קדושת שבת וכבוד יום טוב וחגיגת הרגל, ובין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי הגדול והקדוש מששת ימים קידשת; ותיתן לנו ה' אלוהינו, מועדים לשמחה . . .  ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב של כל השנה--מבדיל באתה חונן, אף על פי שהוא מבדיל על הכוס.

טו  [יג] בחנוכה ופורים, מוסיפין בהודיה על הניסים . . .; שבת שחלה להיות בחנוכה ופורים, מזכיר על הניסים במוסף, כמו שמזכיר בשאר תפילות.

טז  [יד] בימי התענייות, אפילו יחיד שהתענה--מוסיף בשומע תפילה, עננו אבינו . . .  ושליח ציבור אומרה ברכה בפני עצמה, בין גואל לרופא; וחותם בה העונה בעת צרה, ונמצא מתפלל עשרים ברכות.  בתשעה באב--מוסיפין בבונה ירושלים, רחם ה' אלוהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך, העיר האבילה החרבה השוממה . . .

יז  [טו] כל ימות הגשמים, אומר בברכה שנייה מוריד הגשם; ובימות החמה, מוריד הטל.  מאימתיי אומר מוריד הגשם--מתפילת המוספין של יום טוב האחרון של חג, עד תפילת שחרית של יום טוב הראשון של פסח; ומתפילת המוספין של יום טוב הראשון של פסח, אומר מוריד הטל.

יח  [טז] משבעה ימים במרחשוון, שואלין את הגשמים בברכת השנים, כל זמן שמזכיר הגשם.  במה דברים אמורים, בארץ ישראל; אבל בשנער ובסוריה ומצריים ומקומות הסמוכות לאלו והדומין להן, שואלין את הגשמים ביום שישים אחר תקופת תשרי.

יט  [יז] מקומות שהן צריכים לגשמים בימות החמה, כגון איי הים הרחוקים--שואלין את הגשמים בעת שהן צריכין להן, בשומע תפילה.  ומקומות שהן עושין יום טוב שני ימים--אומר מוריד הגשם בתפילת מוסף של יום ראשון של שמיני עצרת, ומתפלל והולך כל ימות הגשמים.

כ  [יח] כל השנה כולה--חותם בברכה שלישית, האל הקדוש; ובברכת אחת עשרה, מלך אוהב צדקה ומשפט.  ובעשרת הימים שמראש השנה עד מוצאי יום הכיפורים--חותם בשלישית, המלך הקדוש; ובאחת עשרה, המלך המשפט.

כא  [יט] יש מקומות שנהגו בעשרת ימים אלו להוסיף בברכה ראשונה, זוכרנו לחיים . . .; ובשנייה, מי כמוך אב הרחמן . . .; ומוסיפין בברכת שמונה עשרה, זכור רחמיך . . .; ומוסיפין בברכה אחרונה, ובספר חיים . . .  וכן יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה שלישית, ובכן . . . ובכן . . .; אבל בראש השנה ויום הכיפורים, מנהג פשוט הוא להוסיף בשלישית, ובכן . . . ובכן . . .


משנה תורה - ספר אהבה - הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?