משנה תורה - ספר אהבה - הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות תפילה פרק י

א  מי שהתפלל ולא כיוון את ליבו, יחזור ויתפלל בכוונה; ואם כיוון ליבו בברכה ראשונה, שוב אינו צריך.  מי שטעה באחת משלוש ברכות הראשונות, חוזר לראש; ואם טעה באחת משלוש אחרונות, חוזר לעבודה; ואם טעה באחת מן האמצעייות, חוזר לתחילת הברכה שטעה בה, ומשלים תפילתו על הסדר.  וכן שליח ציבור שטעה כשהוא מתפלל בקול רם, על דרך זו הוא חוזר.

ב  אבל אם טעה שליח ציבור כשהוא מתפלל בלחש, אני אומר שאינו חוזר ומתפלל בלחש פעם שנייה, מפני טורח הציבור, אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם; והוא שאם טעה בה, לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר.

ג  שליח ציבור שטעה ונבהל, ולא ידע מהיכן יתחיל, ושהה שעה--יעמוד אחר תחתיו.  ואם טעה בברכת המינים, אין ממתינין לו, אלא מיד יעבור אחר תחתיו, שמא מינות נזרקה בו:  והוא, שלא התחיל בה; אבל אם התחיל בה, ממתינין לו שעה.

ד  ולא יהא השני סרבן, באותה שעה.  [ד] ומהיכן הוא מתחיל--מתחילת ברכה שטעה בה הראשון, אם טעה באחת מן האמצעייות; אבל אם טעה באחת משלוש ראשונות, מתחיל השני מן הראש, ואם טעה באחת מן האחרונות, יתחיל השני מן העבודה.

ה  האומר איני יורד לפני התיבה, מפני שבגדיי צבועין--אף בלבנים, לא יעבור באותה התפילה.  אמר איני עובר, מפני שיש ברגליי סנדל--אף יחף, לא יעבור.

ו  מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל--אינו חוזר ומתפלל, אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה:  שאם רצה היחיד להתפלל כל היום כולו תפילת נדבה, יתפלל.  מי שהיה עומד בתפילה, ונזכר שכבר התפלל--פוסק ואפילו באמצע הברכה; ואם הייתה תפילת ערבית--אינו פוסק, שלא התפלל אותה מתחילה אלא על דעת שאינה חובה.

ז  מי שטעה והתפלל של חול בשבת, יצא; ואם נזכר והוא בתוך התפילה--גומר ברכה שהתחיל בה, וחוזר ומתפלל של שבת.  במה דברים אמורים, בערבית או בשחרית ובמנחה.  אבל במוסף, פוסק ואפילו באמצע הברכה; וכן אם השלים תפילה של חול על דעת שהיא מוסף, חוזר ומתפלל מוסף:  אחד שבת, ואחד יום טוב, או ראש חודש.

ח  מי שטעה בימות הגשמים, ולא אמר מוריד הגשם ולא מוריד הטל--חוזר לראש; ואם הזכיר הטל, אינו חוזר.  ואם טעה בימות החמה, ואמר מוריד הגשם--חוזר לראש; ואם לא הזכיר טל, אין מחזירין אותו, שאין הטל נעצר, ואינו צריך בקשה.

ט  מי ששכח השאלה בברכת השנים--אם נזכר קודם שומע תפילה, שואל את הגשמים בשומע תפילה.  ואם נזכר אחר שבירך שומע תפילה, חוזר לברכת השנים; ואם לא נזכר עד שהשלים כל תפילתו, חוזר ומתפלל שנייה.

י  טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא--אם נזכר קודם שישלים תפילתו, חוזר לעבודה ומזכיר.  ואם נזכר אחר שהשלים תפילתו, חוזר לראש; ואם היה רגיל לומר דברי תחנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו קודם שיעקור רגליו--חוזר לעבודה.

יא  במה דברים אמורים, בחולו של מועד, או בשחרית ומנחה של ראשי חודשים; אבל ערבית של ראש חודש--אם לא הזכיר, אינו חוזר.

יב  כל מקום שחוזר היחיד ומתפלל--שליח ציבור חוזר ומתפלל, אם טעה כמותו בעת שמתפלל בקול רם:  חוץ משחרית של ראש חודש, שאם שכח שליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שהשלים תפילתו, אין מחזירין אותו, מפני טורח הציבור--שהרי תפילת המוספין לפניו, שהוא מזכיר בה ראש חודש.

יג  עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים--טעה וחתם בהם בברכה שלישית האל הקדוש, חוזר לראש.  טעה וחתם באחת עשרה אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחילת הברכה, וחותם בה המלך המשפט, ומתפלל והולך על הסדר; ואם לא נזכר עד שהשלים תפילתו, חוזר לראש.  אחד יחיד, ואחד ציבור.

יד  טעה ולא הזכיר הבדלה בחונן הדעת--יש מי שהורה שאם נזכר קודם שומע תפילה, מבדיל בשומע תפילה; ואם נזכר אחר שומע תפילה, משלים תפילתו ואינו צריך לחזור.  וכן מי שלא הזכיר על הניסים בחנוכה ופורים, ועננו בתפילת תענית--אינו חוזר ומתפלל:  אחד יחיד ואחד ציבור.  ואם נזכר קודם שיעקור רגליו--אומר עננו אבינו . . . כי אתה שומע תפילה, פודה ומציל בכל עת צרה; "יהיו לרצון אמרי פי" (תהילים יט,טו).

טו  שכח ולא התפלל מנחה בערב שבת, יתפלל ערבית שתיים של שבת; וכן ביום טוב.  שכח ולא התפלל מנחה בשבת או ביום טוב--מתפלל במוצאיהן ערבית שתיים של חול, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשנייה:  ואם הבדיל בשתיהם, או לא הבדיל באחת מהם--יצא; אבל אם לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשנייה--חוזר ומתפלל תפילה שלישית, מפני שהראשונה לא עלתה לו, מפני שהקדימה לתפילה שהיא תפילת ערבית.  וכל המתפלל שתי תפילות, אפילו שחרית ומוסף--לא יתפלל זו אחר זו; אלא ישהה בין תפילה לתפילה, כדי שתתחונן דעתו עליו.

טז  אסור לו למתפלל בציבור, שיקדים תפילתו לתפילת הציבור.  הנכנס לבית הכנסת, ומצא ציבור מתפללין בלחש--אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדושה, יתפלל.  ואם לאו, ימתין עד שיגיע שליח ציבור להתפלל בקול רם, ויתפלל עימו בלחש מילה במילה, עד שיגיע שליח ציבור לקדושה; עונה הקדושה עם הציבור, ומתפלל שאר התפילה לעצמו.  ואם התחיל להתפלל קודם שליח ציבור, והגיע שליח ציבור לקדושה--לא יפסיק, ולא יענה קדושה עימהן; וכן לא יענה אמן יהא שמיה רבא מברך, והוא באמצע התפילה, ואין צריך לומר, בשאר ברכות.


משנה תורה - ספר אהבה - הלכות תפילה וברכת כוהנים - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?