משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


הלכות איסורי ביאה פרק יד

א  כיצד מקבלין גרי הצדק:  כשיבוא להתגייר, ויבדקו אחריו ולא ימצאו עילה--אומרים לו, מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים ומסוחפין ומטורפין, וייסורין באין עליהן; אמר אני יודע, ואני כדאי--מקבלין אותו מיד.

ב  ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא ייחוד השם ואיסור עבודה זרה; ומאריכין, בדבר זה.  ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות, ומקצת מצוות חמורות; ואין מאריכין, בדבר זה.  ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופיאה, ומעשר עני.  ומודיעין אותו עונשן של מצוות.

ג  כיצד:  אומרים לו, הוי יודע שעד שלא באת לדת זו--אם אכלת חלב, אי אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת, אי אתה ענוש סקילה; ועכשיו אחר שתתגייר--אם אכלת חלב, אתה ענוש כרת, אם חיללת שבת, אתה ענוש סקילה.  ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו--שמא יגרום לטורדו ולהטותו מדרך טובה, לדרך רעה:  שבתחילה, אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים; וכן הוא אומר "בחבלי אדם אמשכם" (הושע יא,ד), ואחר כך "בעבותות אהבה" (שם).

ד  [ג] וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצוות, כך מודיעין אותו שכרן של מצוות; ומודיעין אותו שבעשיית מצוות אלו, יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שם צדיק גמור אלא בעל חכמה שעושה מצוות אלו, ויודען.  [ד] ואומרים לו, הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל; וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה, טובה צפונה היא להם, שאינן יכולין לקבל רוב טובה בעולם הזה, כאומות--שמא ירום ליבם ויתעו ויפסידו שכר העולם הבא, כעניין שנאמר "וישמן ישורון ויבעט" (דברים לב,טו).  [ה] ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהן רוב פורענות, כדי שלא יאבדו, אלא כל האומות כלין, והן עומדין; ומאריכין בדבר זה, כדי לחבבו.

ה  אם חזר בו, ולא רצה לקבל--הולך לדרכו.  ואם קיבל--אין משהין אותו, אלא מלין אותו מיד; ואם היה מהול, מטיפין ממנו דם ברית.  ומשהים אותו עד שיתרפא רפואה שלמה, ואחר כך מטבילין אותו.  [ו] ושלושה עומדין על גביו; ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות פעם שנייה, והוא עומד במים.

ו  ואם הייתה אישה--נשים מושיבות אותה במים עד צווארה, והדיינין מבחוץ.  ומודיעין אותה מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, והיא יושבת במים; ואחר כך טובלת בפניהם, והן מחזירין פניהן ויוצאין, כדי שלא יראו אותה, כשתעלה מן המים.

ז  איזה הוא גר תושב:  זה גוי שקיבל עליו שלא יעבוד עבודה זרה, עם שאר המצוות שנצטוו בני נוח, ולא מל ולא טבל--הרי זה מקבלין אותו, והרי הוא מחסידי אומות העולם; ולמה נקרא שמו תושב, לפי שמותר לנו להושיבו בינינו בארץ ישראל, כמו שביארנו בהלכות עבודה זרה.  [ח] ואין מקבלין גר תושב, אלא בזמן שהיובל נוהג; אבל בזמן הזה, אפילו קיבל כל התורה כולה חוץ מדקדוק אחד--אין מקבלין אותו.

ח  [ט] העבד הנלקח מן הגויים--אין אומרין לו, מה ראית שבאת; אלא אומרים לו, רצונך שתיכנס בכלל עבדי ישראל ותהיה מן הכשרים או לא.  אם רצה, מודיעין אותו עיקרי הדת ומקצת מצוות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר; ומטבילין אותו כגר, ומודיעין אותו כשהוא במים.

ט  ואם לא רצה לקבל, מגלגלין עימו כל שנים עשר חודש, ומוכרו לגויים; ואסור לקיימו יתר על כן.  ואם התנה עימו מתחילה שלא יימול ולא יטבול, אלא יהיה כגר תושב--מותר לקיימו בעבדותו, כשהוא גר תושב; ואין מקיימין עבד כזה, אלא בזמן היובל.

י  הגויים--אין אסור עליהם משום ערווה אלא אימו, ואשת אביו, ואחותו מאימו, ואשת איש, וזכור, ובהמה, כמו שיתבאר בהלכות מלכים ומלחמות; אבל שאר עריות, מותרות להן.

יא  גר שנתגייר ועבד שנשתחרר, הרי הוא כקטן שנולד, וכל שאר בשר שהיו לו כשהוא גוי או כשהוא עבד, אינן שאר בשר; ואם נתגייר הוא והם, אינו חייב על אחת מהם משום ערווה כלל.

יב  דין תורה, שמותר לגר שיישא אימו או אחותו מאימו שנתגיירו; אבל חכמים אסרו דבר זה, כדי שלא יאמרו באו מקדושה חמורה לקדושה קלה, שאמש הייתה זו אסורה לו, והיום מותרת.  וכן גר שבא על אימו או אחותו והיא בגיותה, הרי זה כבא על הנוכרית.

יג  כיצד דין הגרים בעריות של שאר בשר:  אם היה נשוי כשהוא גוי לאימו או לאחותו, ונתגיירו--מפרישין אותן, כמו שביארנו; ואם היה נשוי לשאר עריות, ונתגייר הוא ואשתו--אין מפרישין אותן.

יד  גר אסור בשאר האם אחר שנתגייר, מדברי סופרים.  ומותר בשאר האב, אף על פי שיודע בוודאי שזה שארו מאביו, כגון תאומים, שדבר ברור שאביו של זה הוא אביו של זה; ואף על פי כן, לא גזרו על שאר אביו.

טו  לפיכך נושא הגר אשת אחיו מאביו, ואשת אחי אביו, ואשת אביו, ואשת בנו, אף על פי שנישאת לאחיו או לאביו או לאחי אביו או לבנו אחר שנתגיירו; וכן אחות אימו מאביה, ואחותו מאביו, ובתו שנתגיירה--מותרת לו.  אבל אינו נושא לא אחותו מאימו, ולא אחות אימו מאימה, ולא אשת אחיו מאימו שנשאה אחיו מאימו אחר שנתגייר; אבל אם נשאה אחיו כשהוא גוי, הרי זו מותרת לו.

טז  [יד] שני אחים תאומים שהייתה הורתן שלא בקדושה, ולידתן בקדושה--חייבין משום אשת אח.

יז  [טו] הנושא גיורת ובתה הגיורת, או שתי אחיות מן האם--יישב עם אחת מהן, ומגרש השנייה; נשא גיורת ומתה--הרי זה מותר לישא אימה או בתה, שלא גזרו אלא בחייהן.  ומותר אדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב, שלא גזרו בשאר האב, כמו שביארנו.

יח  [טז] השנייות כולן, לא גזרו עליהן בגרים.  לפיכך מותר הגר לישא אם אימו; ונושא אדם גיורת ואם אם אימה, או בת בת בתה.  וכן שאר השנייות.

יט  [יז] העבד מותר לישא אימו כשהוא עבד, ואין צריך לומר בתו ואחותו וכיוצא בהן--שכבר יצא מכלל גויים, ואין העריות האסורות על הגויים אסורות עליו, ולא בא לכלל ישראל, כדי שייאסרו עליו עריות האסורות על הגרים.  [יח] וייראה לי, שאם בא העבד על זכור ובהמה, ייהרגו, ושאיסור שתי עריות אלו שווה בכל האדם.

כ  [יט] עבדים שנשתחררו, הרי הן כגרים:  כל שאסור לגרים, אסור להן; וכל המותר לגרים, מותר להן.

כא  נותן אדם שפחתו לעבדו, או לעבד חברו; ומוסר שפחה אחת לשני עבדים לכתחילה, ואינן צריכין שום דבר אלא הרי הן כבהמות.  ושפחה שהיא מיוחדת לעבד זה או שאינה מיוחדת, אחת היא--לפי שאין אישות אלא לישראל, או לגויים על הגויים; אבל לא לעבדים על העבדים, ולא לעבדים על ישראל.


משנה תורה - ספר קדושה - הלכות איסורי ביאה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב


יש לך שאלה או הערה?