משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


הלכות פרה אדומה פרק א

א  מצות פרה אדומה, שתהיה בת שלוש שנים או בת ארבע; ואם הייתה זקנה, כשרה, אלא שאין ממתינין לה, שמא תשחיר ותיפסל.  ואין לוקחין עגלה, ומגדלין אותה--שנאמר "ויקחו אליך פרה" (במדבר יט,ב), לא עגלה.  מצאו עגלה--פוסקין עליה דמים, ותהיה אצל בעליה עד שתגדיל ותיעשה פרה; ולוקחין אותה מתרומת הלשכה.

ב  זה שנאמר בתורה "תמימה" (במדבר יט,ב)--תמימת אדמות, לא תמימת קומה; אלא אם הייתה ננסה, כשרה כשאר הקודשים.

ג  היו בה שתי שערות לבנות או שחורות, בתוך גומה אחת, או בתוך שתי כוסות והן מוכיחות זו על זו--פסולה.  [ג] היו בה שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר, עיקרן משחיר וראשן מאדים--הכול הולך אחר העיקר; וגוזז במספריים את ראשן המשחיר, ואינו חושש משום גיזה בקודשים--שאין כוונתו לגזוז.

ד  וצריך שיישאר מן המאדים, כדי שתינטל בזוג--שכל שערה שאינה ניטלת בזוג, הרי היא כאילו אינה; לפיכך אם היו בה שתי שערות לבנות או שחורות, שאינן נלקטין בזוג--הרי זו כשרה.

ה  היו קרניה או טלפיה שחורים, יגוד; גלגל העין והשיניים והלשון, אין מראיהן פוסלין בפרה.  [ו] הייתה בה יבולת, וחתכה--אף על פי שצמח במקומה שיער אדום, פסולה.

ו  [ז] כל המומין הפוסלין הקודשים--פוסלין בפרה, שנאמר "אשר אין בה מום" (במדבר יט,ב); הייתה יוצא דופן, או מחיר, או אתנן, או טריפה, או שנרבעה--פסולה:  שכל הפוסל את הקודשים למזבח, פוסל את הפרה, אף על פי שהיא כקודשי בדק הבית, הואיל וקראה הכתוב "חטאת" (במדבר יט,ט; במדבר יט,יז).  ומותר ליקח אותה מן הגוי; ואין חוששין שמא רבעה הגוי, שאינו מפסיד בהמתו.

ז  יתרה פרה על הקודשים, שהעבודה פוסלת בה--שנאמר "אשר לא עלה עליה, עול" (במדבר יט,ב), ובעגלה ערופה הוא אומר "אשר לא עובד בה, אשר לא משכה, בעול" (דברים כא,ג):  מה עול האמור בעגלה, עשה שאר עבודות כעול--אף עול האמור בפרה, יפסול בה שאר עבודות כעול.  אלא שהעול פוסל, בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה; ושאר עבודות, אין פוסלות אלא בשעת עבודה.  כיצד:  קשר עליה העול--אף על פי שלא חרשה בו, פסולה; הכניסה לדוש, אינה נפסלת עד שידוש בה.  וכן כל כיוצא בזה.

ח  רכב עליה, נשען עליה, נתלה בזנבה ועבר בה את הנהר, קיפל עליה את המוסרה, נתן טליתו עליה, נתן עליה כסות של שקים--פסולה.  קשרה במוסרה--אם הייתה מורדת וצריכה שמירה, כשרה; ואם לא הייתה צריכה, פסולה--שכל שמירה שאינה צריכה, משאוי הוא.

ט  עשה לה סנדל שלא תחליק, פרס טליתו עליה מפני הזבובין--כשרה.  זה הכלל--כל שהוא לצורכה, כשרה; לצורך אחר, פסולה.

י  נעשית בה מלאכה מאליה, או שעלה עליה דבר מאליו--אם לרצונו, פסולה:  שנאמר "אשר לא עובד בה" (דברים כא,ג)--שאם עובד בה לרצונו, הרי זה כמי שעבד בה.  לפיכך אם שכן עליה עוף, כשרה.  עלה עליה זכר, פסולה; ואין צריך לומר שהמעוברת, פסולה.

יא  הכניסה לרבקה, ודשה מאליה--כשרה; הכניסה כדי שתינק, ותדוש--פסולה, שהרי עשת לרצונו.  וכן כל כיוצא בזה.

יב  [ח] פרה שנולד בה פסול, תיפדה.  וכן אם מתה, תיפדה מפני עורה; אבל לא להאכיל בשרה לכלבים.  [ט] נשחטה לשם חולין--תיפדה, ואינה מכפרת; נשחטה על גב מערכתה, אין לה פדיון עולמית.  [י] לקחו פרה, ומצאו אחרת נאה ממנה--הרי זו תיפדה שלא במום.

יג  אף כוהן הדיוט, כשר לשריפת הפרה--שנאמר "ונתתם אותה, אל אלעזר הכוהן" (במדבר יט,ג), ועדיין אהרון היה קיים; ומפי השמועה למדו זו נעשת באלעזר, ושאר כל הפרות בין בכוהן גדול בין בכוהן הדיוט.  [יב] והעושה אותה--לובש ארבעה כלים של כוהן הדיוט, בין שעשה אותה כוהן גדול בין שעשה אותה כוהן הדיוט.

יד  [יג] כל העוסקין בפרה מתחילה ועד סוף, שהיו טבולי יום--כשרים למעשה הפרה ולקדש ולהזות מאפרה, ואף על פי שעדיין לא העריב שמשן:  שזה שנאמר בכל הפרשה "איש טהור" (במדבר יט,ט; במדבר יט,יח), הוא הטהור למעשר שני; אף על פי שאינו טהור לתרומה, עד שיעריב שמשו--הרי הוא טהור לפרה.

טו  [יד] הצדוקיין היו אומרים שאין מעשה הפרה כשר, אלא במעורבי שמש; לפיכך היו בית דין בבית שני מטמאין את הכוהן השורף את הפרה בשרץ וכיוצא בו, וטובל, ואחר כך עוסק בה--כדי לבטל דברי אלו הזדים שמורים מהעולה על רוחם, לא מן הקבלה.  וכן כל הכלים שמכניסין לתוכן אפר הפרה, כולן טבולי יום היו.

טז  [טו] החותך שפופרת של קנה להניח בה אפר חטאת--יטמא אותה, ויטבילנה; ואחר כך יניח בה.  והחותך את השפופרת והמטבילה--טעון טבילה, מפני שעשיה כטמא מת בשביעי שלו; לפיכך אינה צריכה הזיה שלישי ושביעי, אלא מטמאה--כדי להראות לצדוקיין, ומטבילה ונותן בה.


משנה תורה - ספר טהרה - הלכות פרה אדומה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו


יש לך שאלה או הערה?