משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


הלכות גניבה פרק ח

א  מצות עשה לצדק המאזניים והמשקלות והמידות יפה יפה ולדקדק בחשבונן בשעת עשייתן, שנאמר "מאזני צדק אבני צדק, איפת צדק והין צדק--יהיה לכם" (ויקרא יט,לו).

ב  וכן במידת הקרקע, צריך לדקדק בחשבון משיחת הקרקע על פי העיקרים המתבארים בכתבי הגימטריות, שאפילו מלוא אצבע מן הקרקע, רואין אותה כאילו היא מלאה כרכום.

ג  [ב] ארבע אמות הסמוכין לחריץ, מזלזלין במשיחתן; והסמוכים לשפת הנהר--אין מושחין אותן כלל, מפני שהן של בני רשות הרבים.  [ג] והמודד את הקרקע--לא ימוד לאחד בימות החמה ולאחד בימות הגשמים, מפני שהחבל מתקצר בימות החמה; לפיכך אם מדד בקנה או בשלשלת ברזל וכיוצא בה, אין בכך כלום.

ד  אין עושין משקלות לא של בדיל, ולא של עופרת, ולא של שאר מיני מתכות כאלו, מפני שמעלין חלודה ומתחסרין; אבל עושין של צחיח סלע, ושל זכוכית, ושל אבן שוהם, וכיוצא בהן.

ה  אין עושין את המחק לא של דלעת, מפני שהוא מקל, ולא של מתכת, מפני שהוא מכביד; אבל עושהו של זית, ושל אגוזים, ושל שקמה, ושל אשכרוע, וכיוצא בהן.

ו  אין עושין את המחק, צידו אחד קצר וצידו אחד עבה.  ולא ימחוק מעט מעט, מפני שמפחיתו למוכר; ולא ימחוק בבת אחת, מפני שמפחיתו ללוקח.

ז  אין טומנין את המשקלות במלח כדי שיפחתו, ולא ירתיח במידת הלח בעת שמודד, ואפילו הייתה המידה קטנה ביותר:  שהרי התורה הקפידה על המידות בכל שהוא--שנאמר "ובמשורה" (ויקרא יט,לה), והיא מידה קטנה אחד משלושה ושלושים בלוג.

ח  מוכרי עששייות של ברזל וכיוצא בהן--צריך להיות חוט המאזניים שאוחז השוקל בידו תלוי באוויר שלושה טפחים, וגבוהין מן הארץ שלושה טפחים, ואורך קנה המאזניים ואורך החוטים שנים עשר טפח.

ט  מאזניים של מוכרי צמר ושל מוכרי זכוכית--יהיה אורך החוט שהן תלויין בו שני טפחים, וגבוהין מן הארץ שני טפחים, והקנה והחוטין אורכן תשעה טפחים.

י  מאזניים של חנווני ושל בעל הבית--יהיה אורך החוט שהן תלויים בו טפח, וגבוהין מן הארץ טפח, ואורך הקנה ואורך החוטין שישה טפחים.

יא  החוט שתולין בו הפלס, וכן חוט מאזניים של זהב ושל מוכרי ארגמן טוב--אורכו שלוש אצבעות, וגבוהין מן הארץ שלוש אצבעות, ואורך הפלס ואורך השלשלאות שלו כפי מה שהוא רוצה.

יב  מניין שחייב המוכר להכריע ללוקח בעת ששוקל לו--שנאמר "אבן שלמה וצדק" (דברים כה,טו), אמרה תורה צדק משלך ותן לו.  [יג] וכמה--בלח, אחד למאה; וביבש, אחד לארבע מאות.

יג  כיצד:  מכר לו עשר ליטרין לח, נותן לו גירומין אחד מעשרה בליטרה; ואם מכר לו עשרים ליטרין יבש, נותן לו גירומין אחד מעשרים בליטרה.  וכן לפי חשבון זה, בין רב בין מעט.

יד  במה דברים אמורים, במקום שנהגו למכור עין בעין; אבל במקום שנהגו להכריע, חייב להכריע לו טפח.  [טו] היה שוקל לו עשר ליטרין--לא יאמר לו שקול אחת אחת והכרע, אלא שוקל לו עשרה בבת אחת והכרע אחד לכולן.

טו  [טז] מקום שנהגו למוד בדקה, לא ימוד בגסה; בגסה, לא ימוד בדקה; למחוק, לא יגדוש ויוסיף בדמים; וכן אם נהגו לגדוש, לא ימחוק ויפחות מן הדמים:  אלא מודד כמנהג המדינה.

טז  [יז] בני מדינה שרצו להוסיף על המידות או על המשקלות, לא יוסיפו יתר על שתות:  שאם היה הקב משקל חמישה, ועשאוהו מכיל שישה--הרשות בידן; יתר על שישה, לא יעשו.

יז  [יח] הסיטון מקנח את מידותיו, אחת לשלושים יום.  ובעל הבית, אחת לשנים עשר חודש.  והחנווני מקנח מידותיו, פעמיים בשבת; וממחה משקלותיו, פעם אחת בשבת; ומקנח מאזניים על כל משקל ומשקל, כדי שלא יחלידו.

יח  [יט] המבקש לשקול שלושה רביעי ליטרה--נותן ליטרה בכף מאזניים, והבשר ורביע ליטרה בכף שנייה:  שאם אתה אומר נותן חצי ליטרה ורביע ליטרה בכף אחת--שמא ייפול רביע הליטרה, ואין הלוקח רואהו.

יט  [כ] חייבין בית דין להעמיד שוטרים בכל מדינה ומדינה ובכל פלך ופלך, שיהיו מחזרין על החנייות, ומצדקין את המאזניים ואת המידות, ופוסקין את השערים.  וכל מי שנמצא עימו משקל חסר, או מידה חסרה, או מאזניים מקולקלין--רשות יש להן להכותו כפי כוחו, ולקונסו כמה שיראה בית דין לחזק הדבר.  וכל מי שמפקיע את השער ומוכר ביוקר--מכין אותו, וכופין אותו ומוכר כשער השוק.


משנה תורה - ספר נזקים - הלכות גניבה - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט


יש לך שאלה או הערה?