משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שכירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


הלכות שכירות פרק ג

א  שומר שטען שנאנס אונס גדול, כגון שבורה ומתה--אם נאנס במקום שהעדים מצויין שם--מצריכין אותו להביא ראיה על טענתו שנאנס, וייפטר אף משבועה.  ואם לא הביא ראיה--ישלם, שנאמר "אין רואה.  שבועת ה', תהיה בין שניהם" (שמות כב,ט-י):  הא במקום שאפשר להביא ראיה, אין שם שבועה; אלא או יביא ראיה, או ישלם.

ב  אבל אם טען שנאנס במקום שאין העדים מצויין שם--אין מצריכין אותו להביא ראיה, אלא יישבע שנאנס וייפטר.  ואם הביא עדים שלא פשע, נפטר אף מן השבועה.

ג  מעשה באחד שהעביר חבית של יין בשכר, ושיברה בשוק של מחוזה.  ובאו לפני חכמים ואמרו, שוק זה שטענת שנשברה בו החבית--בני אדם מצויין שם:  או תביא ראיה שלא פשעת אלא נתקלת ונפלת, או תשלם דמיה.  וכן כל כיוצא בזה.

ד  [ב] המעביר חבית ממקום למקום בשכר, ונשברה--דין תורה הוא שישלם:  שאין זה אונס גדול, והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן.  אבל תיקנו חכמים, שיהיה חייב שבועה שלא פשע בה--שאם אתה אומר ישלם, אין לך אדם שיעביר חבית לחברו; לפיכך עשו שבירת החבית, כמיתת הבהמה ושבירתה.

ה  ועוד תיקנו בדבר זה, שאם נשאו אותה שניים במוט, ונשברה--משלמין חצי דמיה:  הואיל ומשאוי זה גדול לגבי אחד וקל לגבי שניים, הרי הוא כאונס ואינו אונס, ומשלמין מחצה, אם יש עדים שלא פשעו בה.

ו  נשברה במקום שאין העדים מצויין--נשבעין שלא שיברוה בפשיעה, ומשלמין חצי דמיה:  שהרי לא היה לכל אחד להעביר, אלא משאוי שיכול להעבירו בפני עצמו.

ז  מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חבית גדולה, שאין דרך כל הסבלים להעבירה--שהוא פושע; ואם נשברה מידו, משלם הכול.

ח  [ג] הסבל ששיבר חבית של יין לחנווני, ונתחייב לשלם, והרי היא שווה ביום השוק ארבעה, ובשאר הימים שלושה--אם החזירו ביום השוק, חייבין להחזיר חבית של יין או ישלמו לו ארבעה:  והוא שלא היה לו יין, למכור ביום השוק; אבל אם היה לו יין, מחזירין לו שלושה.  החזירו לו בשאר הימים, מחזירין לו שלושה.  ומנכין לו בכל זמן, טורח שהיה טורח במכירתה, ופגם הנקב שהיה נוקב החבית; וכן כל כיוצא בזה.

ט  [ד] רועה שבאו זאבים, וטרפו ממנו--אם היה זאב אחד--אין זה אונס, אפילו בשעת משלחת זאבים.  ואם היו שני זאבים, הרי זה אונס.  שני כלבים--אינן אונס, אפילו באו משתי רוחות; היו יתר על שניים, הרי זה אונס.  ליסטיס אחד מזויין, הרי הוא אונס.  ואפילו היה הרועה מזויין, ובא לו ליסטיס אחד מזויין--הרי זה אונס, שאין הרועה מוסר נפשו כליסטיס.

י  הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש, הרי אלו אונסין.  אימתיי, בזמן שבאו מאליהן; אבל אם הוליכם למקום גדודי חיות וליסטים--אין אלו אונסין, וחייב לשלם.

יא  [ה] רועה שמצא גנב, והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו, ואמר לו, הרי אנו במקום פלוני וכך וכך רועים אנחנו וכך וכך כלי מלחמה יש לנו, ובא אותו הליסטיס וניצחו ולקח מהן--הרי הרועה חייב:  שאחד המוליך את הבהמה למקום גדודי חיות וליסטים, או המביא את הליסטים בהתגרותו למקום הבהמה.

יב  [ו] רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות, ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל--הרי זה חייב, אחד שומר חינם ואחד שומר שכר:  אלא ששומר חינם קורא רועים, ומביא מקלות בחינם; ואם לא מצא, פטור.  אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות, עד כדי דמי הבהמה כדי להציל; וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית.  ואם לא עשה כן, והיה לו לשכור ולא שכר--הרי זה פושע וחייב.

יג  [ז] רועה שטען שהצלתי על ידי רועים בשכר--נשבע, ונוטל מה שטען:  שאינו יכול לטעון, אלא עד כדי דמיהן; ויכול היה לומר נטרפה, ויישבע בנקיטת חפץ, כדין כל הנשבעין ונוטלין.

יד  [ח] רועה שהניח עדרו, ובא לעיר, בין בעת שדרך הרועים להיכנס, ובין בעת שאין דרך הרועים להיכנס, ובאו זאבים וטרפו, ארי ודרס--אין אומרים, אילו היה שם היה מציל; אלא אומדין אותו:  אם יכול להציל, אפילו על ידי רועים ומקלות--חייב; ואם לאו, פטור; ואם אין הדבר ידוע, חייב לשלם.

טו  [ט] מתה הבהמה כדרכה--הרי זה אונס, והרועה פטור.  סיגפה, ומתה--אינו אונס.  תקפתו ועלתה לראשי צוקין, ותקפתו ונפלה--הרי זה אונס.  העלה לראשי צוקין, או שעלתה מאליה, והוא יכול למונעה, ולא מנעה--אף על פי שתקפתו, ונפלה ומתה או נשברה--חייב:  שכל שתחילתו בפשיעה, וסופו באונס--חייב.

טז  וכן רועה שהעביר הבהמות על הגשר, ודחפה אחת מהן לחברתה, ונפלה לשיבולת הנהר--הרי זה חייב, שהיה לו להעבירן אחת אחת:  שאין השומר נוטל שכר, אלא לשמור שמירה מעולה; והואיל ופשע בתחילה, והעבירן כאחת, אף על פי שנאנס בסוף בעת הנפילה, הרי הוא חייב.

יז  [י] פשע בה, ויצאת לאגם ומתה שם כדרכה--פטור, שאין יציאתה גרמה לה שתבוא לידי אונס זה:  הואיל וכדרכה מתה, מה לי בבית שומר, מה לי באגם.  אבל אם גנבה גנב מהאגם, ומתה כדרכה בבית הגנב--הרי השומר חייב, אף על פי שהוא שומר חינם:  שאפילו לא מתה, הרי היא אבדה ביד הגנב, ויציאתה גרמה לה להיגנב.  וכן כל כיוצא בזה.


משנה תורה - ספר משפטים - הלכות שכירות - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג


יש לך שאלה או הערה?