תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


ויקרא פרק כא

א ויאמר יהוה אל-משה, אמור אל-הכוהנים בני אהרון; ואמרת אליהם, לנפש לא-ייטמא בעמיו.  ב כי, אם-לשארו, הקרוב, אליו:  לאימו ולאביו, ולבנו ולבתו ולאחיו.  ג ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא-הייתה לאיש--לה, ייטמא.  ד לא ייטמא, בעל בעמיו--להיחלו.  ה לא-יקרחו קורחה בראשם, ופאת זקנם לא יגלחו; ובבשרם--לא ישרטו, שרטת.  ו קדושים יהיו, לאלוהיהם, ולא יחללו, שם אלוהיהם:  כי את-אישי יהוה לחם אלוהיהם, הם מקריבים--והיו קודש.  ז אישה זונה וחללה לא ייקחו, ואישה גרושה מאישה לא ייקחו:  כי-קדוש הוא, לאלוהיו.  ח וקידשתו--כי-את-לחם אלוהיך, הוא מקריב; קדוש, יהיה-לך--כי קדוש, אני יהוה מקדשכם.  ט ובת איש כוהן, כי תיחל לזנות--את-אביה היא מחללת, באש תישרף.  {ס}

י והכוהן הגדול מאחיו אשר-יוצק על-ראשו שמן המשחה, ומילא את-ידו, ללבוש, את-הבגדים--את-ראשו לא יפרע, ובגדיו לא יפרום.  יא ועל כל-נפשות מת, לא יבוא:  לאביו ולאימו, לא ייטמא.  יב ומן-המקדש, לא ייצא, ולא יחלל, את מקדש אלוהיו:  כי נזר שמן משחת אלוהיו, עליו--אני יהוה.  יג והוא, אישה בבתוליה ייקח.  יד אלמנה וגרושה וחללה זונה, את-אלה לא ייקח:  כי אם-בתולה מעמיו, ייקח אישה.  טו ולא-יחלל זרעו, בעמיו:  כי אני יהוה, מקדשו.  {ס}

טז וידבר יהוה, אל-משה לאמור.  יז דבר אל-אהרון, לאמור:  איש מזרעך לדורותם, אשר יהיה בו מום--לא יקרב, להקריב לחם אלוהיו.  יח כי כל-איש אשר-בו מום, לא יקרב:  איש עיוור או פיסח, או חרום או שרוע.  יט או איש, אשר-יהיה בו שבר רגל, או, שבר יד.  כ או-גיבן או-דק, או תבלול בעינו, או גרב או ילפת, או מרוח אשך.  כא כל-איש אשר-בו מום, מזרע אהרון הכוהן--לא ייגש, להקריב את-אישי יהוה:  מום בו--את לחם אלוהיו, לא ייגש להקריב.  כב לחם אלוהיו, מקודשי הקודשים, ומן-הקודשים, יאכל.  כג אך אל-הפרוכת לא יבוא, ואל-המזבח לא ייגש--כי-מום בו; ולא יחלל את-מקדשיי, כי אני יהוה מקדשם.  כד וידבר משה, אל-אהרון ואל-בניו, ואל-כל-בני, ישראל.  {פ}


תנ"ך מנוקד
 
תנ"ך - ויקרא - הכול
פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז


יש לך שאלה או הערה?